דיסהרמוניה
New member
תקרית בצבא
היה לי מקרה בצבא, שבו מישהו מהמשרד שלי שהוא ג'אבר (אני 150), התחיל לקלל, לצרוח עליי, להשפיל אותי, זרק לי את החפצים (תיק, פלאפון) ובסוף גם דחף אותי. בסופ]ו של דבר, לקחתי את הדברים שלי והרגליים שלי וברחתי משם לפני שזה יחמיר. יש לציין שהיו עוד בנים במשרד שלא עשו כלום. התלוננתי בפני המפקדת. רציתי להגיש נגדו תלונה. היא אמרה שלדעתה אין צורך כי לא מדובר באיזה סטירה או אונס חלילה. ותלונה רק תעצים את השנאה. גם עוד אנשים אמרו לי שכדאי לי להסתפק בהתנצלות וזהו לשכוח את זה. אבל קשה לי לשכוח את זה. הוא אפילו לא בא להגיד סליחה. אחרי שבוע מהמקרה המפקדת זימנה אותו לשיחה וההתנצלות הייתה סתמית, עשה טובה ומילמל משהו. אחרי חודש שאנחנו לא מחליפים מילה יש לו עוד חוצפה פתאום לבוא לשאול אותי שאלה של "איפה משהו נמצא". לא עניתי לו. למה מי הוא. אחרי איך שהוא התנהג. סליחה הוא לא יכל לבוא להגיד מיוזמתו כמו שהוא צריך משהו. אז הוא בשיא החוצפה אומר לי שהוא רואה שאני לא עונה "מה את לא יודעת לדבר?" אני מרגישה נורא. כל הסביבה מתייחסת לאירוע בקלות דעת (אפילו הפסיכולוגית שלי לשעבר ואבא שלי). אני מרגישה פגועה מזה. אני רואה את הפנים המכוערות שלו בכל מיני דמויות בטלביזיה וזה מעורר בי חלחלה. מה אתם חושבים? יש לציין שאני משתחררת עוד כמה ימים, ושכל זה קרה לפני חודש וקצת.
היה לי מקרה בצבא, שבו מישהו מהמשרד שלי שהוא ג'אבר (אני 150), התחיל לקלל, לצרוח עליי, להשפיל אותי, זרק לי את החפצים (תיק, פלאפון) ובסוף גם דחף אותי. בסופ]ו של דבר, לקחתי את הדברים שלי והרגליים שלי וברחתי משם לפני שזה יחמיר. יש לציין שהיו עוד בנים במשרד שלא עשו כלום. התלוננתי בפני המפקדת. רציתי להגיש נגדו תלונה. היא אמרה שלדעתה אין צורך כי לא מדובר באיזה סטירה או אונס חלילה. ותלונה רק תעצים את השנאה. גם עוד אנשים אמרו לי שכדאי לי להסתפק בהתנצלות וזהו לשכוח את זה. אבל קשה לי לשכוח את זה. הוא אפילו לא בא להגיד סליחה. אחרי שבוע מהמקרה המפקדת זימנה אותו לשיחה וההתנצלות הייתה סתמית, עשה טובה ומילמל משהו. אחרי חודש שאנחנו לא מחליפים מילה יש לו עוד חוצפה פתאום לבוא לשאול אותי שאלה של "איפה משהו נמצא". לא עניתי לו. למה מי הוא. אחרי איך שהוא התנהג. סליחה הוא לא יכל לבוא להגיד מיוזמתו כמו שהוא צריך משהו. אז הוא בשיא החוצפה אומר לי שהוא רואה שאני לא עונה "מה את לא יודעת לדבר?" אני מרגישה נורא. כל הסביבה מתייחסת לאירוע בקלות דעת (אפילו הפסיכולוגית שלי לשעבר ואבא שלי). אני מרגישה פגועה מזה. אני רואה את הפנים המכוערות שלו בכל מיני דמויות בטלביזיה וזה מעורר בי חלחלה. מה אתם חושבים? יש לציין שאני משתחררת עוד כמה ימים, ושכל זה קרה לפני חודש וקצת.