תקראו היום "רייטינג".
יש כתבה ענקית של יהודה נוריאל בקשר ל"טעם טוב במוזיקה", והאם נשארה בכלל מוזיקה פופלארית "טובה". בסוף הכתבה יש אפילו מבחן עצמי שנועד לבדוק "האם יש לך טעם טוב במוזיקה?". הנה מה שיצא לי - "25-34 ( יצא לי 27..): אתם מצוידים היטב, בעלי טעם מוזיקלי מפותח ופתיחות רבה. גולשים ומורידים, מן הסתם. כנראה נרתעים מאזורים ספציפיים (מוזיקה שחורה? אלקטרוניקה? אולדיז( זה ממש לא!)?. אל פחד, זה הכל מוזיקה." הנה חלק מהכתבה ( שאני מעתיק בהקלדה, כי אין אותה באינטרנט..) - אז זהו, שלא. הביקורת, או "קביעת הטעם הטוב", נתקלת בבעיה נוספת. בעיית הפוסט-מודרניזם. כמה המאלמנטים החשובים של הפוסט-מודרניזם הם ביטול ההיררכיה הקלאסית, המודרניסטית, של גבוה-נמוך, מערבי-מזרחי, חכם-טיפש, יפה-מכוער, וכו´, וחתירה תחת מושג "האחר". רעיון מעולה: למה לא להרהר בתוקף הטיב של הרולינג סטונס? ולמה לא לגלות, לראשונה, את הערך האמיתי של מוזיקה הפאנק השחורה, או הפופ ההודי, שנמנעו מאיתנו כל השנים, בגלל שהם "שונים"? הפוסט-מודרניזם נותן לכל דבר ערך, מנסה לקעקע את המבנה הפירמידלי, ומעודד עירבובים. דברים גדולים נולדו מהחיבור בין רעיונות שלכעורה לא נראו שייכים בכלל. היפ-הופ: גיטרות לד זפלין, דקלום מג´מייקה, מכונות תופים של מדענים מגרמניה, ברייקדאנס מהברונקס, ואם תרצו, גם לחן קלאסי של מוצרט. מקסים. ערעור מוסכמות, הנחה שהכל יחסי, ו"רטרו" (מחווה לעבר) - אלמנטים מובהקים של הפוסט מודרניות. הצד הרע של הלגיטימציה להערצת זבל. כי גם זבל הוא "יחסי" או "רטרו". הוכחה כביכול לעריצי אמ.טי.וי שמה שהם מייצרים הוא משובח. ילדי אמ.טי.וי יצהלו, בצדק מבחינתם: אנחנו אוהבים ג´יי-לו! למה אתם, "הרעים", מתעקשים שזה חרא מוזיקה? לזה יצורפו מילים כמו קיטש, קאמפ, תפאורת מותגים נוצצת, ונתוני מכירות מפוצצים. אל מול הטעם הטוב "החדש" של אמ.טי.וי - שהוא ברור, חדגוני, מונוליטי - מוצגת אלטרנטיבה בעייתית. מוזיקת הפופ-רוק של היום, והביקורת על הפופ-רוק שנוצר בעבר, הולכת ומתפצלת באורח פוסט-מודרני לאללה. הקאנון המוזיקלי של היסטוריית הפופ, שדורות הסיקסטיז-סבנטיז-אייטיז, קיבלו כמובן מאליו, חוטף מהלומות. יש אנשים, כולל הביקורת עצמה, שקמים וקוראים תיגר על הטעם הטוב, הנכון, על התנ"ך של פעם. מורידים ממנו דפים, ומוסיפים דפים חדשים, ואנחנו חשבנו ש"טעם טוב" הוא מושג מוחלט, לא? איך אומרים ילדי האמ.טי.וי: אז זהו, שלא. זה חלק קטן מהכתבה, אם אתם רוצים שאני אעתיק לכאן עוד חלק תגידו. בכל מקרה תקנו ותקראו. כתבה מעולה.
יש כתבה ענקית של יהודה נוריאל בקשר ל"טעם טוב במוזיקה", והאם נשארה בכלל מוזיקה פופלארית "טובה". בסוף הכתבה יש אפילו מבחן עצמי שנועד לבדוק "האם יש לך טעם טוב במוזיקה?". הנה מה שיצא לי - "25-34 ( יצא לי 27..): אתם מצוידים היטב, בעלי טעם מוזיקלי מפותח ופתיחות רבה. גולשים ומורידים, מן הסתם. כנראה נרתעים מאזורים ספציפיים (מוזיקה שחורה? אלקטרוניקה? אולדיז( זה ממש לא!)?. אל פחד, זה הכל מוזיקה." הנה חלק מהכתבה ( שאני מעתיק בהקלדה, כי אין אותה באינטרנט..) - אז זהו, שלא. הביקורת, או "קביעת הטעם הטוב", נתקלת בבעיה נוספת. בעיית הפוסט-מודרניזם. כמה המאלמנטים החשובים של הפוסט-מודרניזם הם ביטול ההיררכיה הקלאסית, המודרניסטית, של גבוה-נמוך, מערבי-מזרחי, חכם-טיפש, יפה-מכוער, וכו´, וחתירה תחת מושג "האחר". רעיון מעולה: למה לא להרהר בתוקף הטיב של הרולינג סטונס? ולמה לא לגלות, לראשונה, את הערך האמיתי של מוזיקה הפאנק השחורה, או הפופ ההודי, שנמנעו מאיתנו כל השנים, בגלל שהם "שונים"? הפוסט-מודרניזם נותן לכל דבר ערך, מנסה לקעקע את המבנה הפירמידלי, ומעודד עירבובים. דברים גדולים נולדו מהחיבור בין רעיונות שלכעורה לא נראו שייכים בכלל. היפ-הופ: גיטרות לד זפלין, דקלום מג´מייקה, מכונות תופים של מדענים מגרמניה, ברייקדאנס מהברונקס, ואם תרצו, גם לחן קלאסי של מוצרט. מקסים. ערעור מוסכמות, הנחה שהכל יחסי, ו"רטרו" (מחווה לעבר) - אלמנטים מובהקים של הפוסט מודרניות. הצד הרע של הלגיטימציה להערצת זבל. כי גם זבל הוא "יחסי" או "רטרו". הוכחה כביכול לעריצי אמ.טי.וי שמה שהם מייצרים הוא משובח. ילדי אמ.טי.וי יצהלו, בצדק מבחינתם: אנחנו אוהבים ג´יי-לו! למה אתם, "הרעים", מתעקשים שזה חרא מוזיקה? לזה יצורפו מילים כמו קיטש, קאמפ, תפאורת מותגים נוצצת, ונתוני מכירות מפוצצים. אל מול הטעם הטוב "החדש" של אמ.טי.וי - שהוא ברור, חדגוני, מונוליטי - מוצגת אלטרנטיבה בעייתית. מוזיקת הפופ-רוק של היום, והביקורת על הפופ-רוק שנוצר בעבר, הולכת ומתפצלת באורח פוסט-מודרני לאללה. הקאנון המוזיקלי של היסטוריית הפופ, שדורות הסיקסטיז-סבנטיז-אייטיז, קיבלו כמובן מאליו, חוטף מהלומות. יש אנשים, כולל הביקורת עצמה, שקמים וקוראים תיגר על הטעם הטוב, הנכון, על התנ"ך של פעם. מורידים ממנו דפים, ומוסיפים דפים חדשים, ואנחנו חשבנו ש"טעם טוב" הוא מושג מוחלט, לא? איך אומרים ילדי האמ.טי.וי: אז זהו, שלא. זה חלק קטן מהכתבה, אם אתם רוצים שאני אעתיק לכאן עוד חלק תגידו. בכל מקרה תקנו ותקראו. כתבה מעולה.