תקראו.. אותי זה ריגש..
זה מתוך הפורום של הורים לילדים הומוסקסואלים: אמא...אמא יקרה... כול כך הרבה שירים הקדישו לך, כול כך הרבה בילים נאמרו לך, אמא אני אוהב אותך.אמא, מצטער שאכזבתי אותך ככה.מצטער שאני כזה... השעה היתה 19.30 תאריך 11.3.02. כמה ימים לפני יום הולדת שלי.לא מסוגל יותר לשתוק!נמאס לי לשמוע את ההערות על הומואים בבית!נמאס לי לשמוע את אחי צועק שצריך להשמיד את כול ההומואים!לסגור אותך במקום אחד ולעשות להם שואה!אני מקבל את זה אישי כי זה מכוון אלי גם בלי מודעות לכך!הוא רוצה להרוג אותי!אחי רוצה במוות שלי בלי לדעת מזה. יושב בחדר, בוכה, עייף, כועס. את נכנסת...אמא שלי...אני אוהב אותך... למה שאלת?למה דיברתי? סיפרתי לך!כן זה יצא לי!לא מסוגל יותר לשתוק!!!כן אמא אני הומו!בן שלך הומו!!!!! את בוכה...אני בוכה...כואב לי. לב שלי נשבר לרסיסים באותו רגע...דממה בחדר.אני מנסה לדבר איתך את אומרת לי לשתוק שאף אחד לא ישמע אותי...שותק.לא כי אני רוצה לשתוק, לא!שותק כי את מבקשת!אני מרגיש שמספיק אכזבתי אותך ואני שותק. אני זוכר ששאלת אותי למה סיפרתי לך את זה ומה אני רוצה עכשיו שתעשי...אמרתי לך שאני עייף מלחיות חיים עם מסכה.שאלת אותי מה אני רוצה ממך.אני רוצה שתואהבי אותי כי לא עשיתי שום דבר.בקשתי שתהיה גאה בי במה שאני עושה ושתאוהבי אותי איך שאני ותקבלי אותיאיך שאני. שקט. אמרת אז דבר מאוד גאוני, אמר שאני בן שלך ומן הסתם לא תזרקי אותי מהבית אבל להיות גאה במה שאני לא תהיה בחיים.סכין בגב...מרגיש כאב...רוצה למות... לא עשיתי לך שום דבר!אני אוהב אותך!תמיד פחדתי לאכזב אותך.תמיד עכשיתי הכול שתהיה גאה בי, אבל תמיד אחי היה במקום ראשון בשבילך.נכון הוא מושלם יש לו ילד, משפחה.הוא הכול בשבילך, הוא נתן לך נכד. אתה ביקשת ממני לא לצאת עם אף אח כי את מפחדת ממחלות.את מפחדת שאני יחלה וידביק את הנכד שלך.קברת אותי באותו יום כי ישר אמרת לי שאני יהיה חולה באיידס כי זאת דבר של כול הומו.שאני רק לא ידביק את הנכד שלך...חס וחלילה. מצטער אמא.אולי באמת אני לא ראוי לחיות במשפחה?אולי אני באמת זבל של עולם ואני לא ראוי לחיות בעולם?אולי אחרי המוות שלי אני באמת ידיע לגהנום? לא עשיתי שום דבר רע...עשיתי הכול שתהיה גאה בי... אני אוהב אותך אמא... מצטער...
זה מתוך הפורום של הורים לילדים הומוסקסואלים: אמא...אמא יקרה... כול כך הרבה שירים הקדישו לך, כול כך הרבה בילים נאמרו לך, אמא אני אוהב אותך.אמא, מצטער שאכזבתי אותך ככה.מצטער שאני כזה... השעה היתה 19.30 תאריך 11.3.02. כמה ימים לפני יום הולדת שלי.לא מסוגל יותר לשתוק!נמאס לי לשמוע את ההערות על הומואים בבית!נמאס לי לשמוע את אחי צועק שצריך להשמיד את כול ההומואים!לסגור אותך במקום אחד ולעשות להם שואה!אני מקבל את זה אישי כי זה מכוון אלי גם בלי מודעות לכך!הוא רוצה להרוג אותי!אחי רוצה במוות שלי בלי לדעת מזה. יושב בחדר, בוכה, עייף, כועס. את נכנסת...אמא שלי...אני אוהב אותך... למה שאלת?למה דיברתי? סיפרתי לך!כן זה יצא לי!לא מסוגל יותר לשתוק!!!כן אמא אני הומו!בן שלך הומו!!!!! את בוכה...אני בוכה...כואב לי. לב שלי נשבר לרסיסים באותו רגע...דממה בחדר.אני מנסה לדבר איתך את אומרת לי לשתוק שאף אחד לא ישמע אותי...שותק.לא כי אני רוצה לשתוק, לא!שותק כי את מבקשת!אני מרגיש שמספיק אכזבתי אותך ואני שותק. אני זוכר ששאלת אותי למה סיפרתי לך את זה ומה אני רוצה עכשיו שתעשי...אמרתי לך שאני עייף מלחיות חיים עם מסכה.שאלת אותי מה אני רוצה ממך.אני רוצה שתואהבי אותי כי לא עשיתי שום דבר.בקשתי שתהיה גאה בי במה שאני עושה ושתאוהבי אותי איך שאני ותקבלי אותיאיך שאני. שקט. אמרת אז דבר מאוד גאוני, אמר שאני בן שלך ומן הסתם לא תזרקי אותי מהבית אבל להיות גאה במה שאני לא תהיה בחיים.סכין בגב...מרגיש כאב...רוצה למות... לא עשיתי לך שום דבר!אני אוהב אותך!תמיד פחדתי לאכזב אותך.תמיד עכשיתי הכול שתהיה גאה בי, אבל תמיד אחי היה במקום ראשון בשבילך.נכון הוא מושלם יש לו ילד, משפחה.הוא הכול בשבילך, הוא נתן לך נכד. אתה ביקשת ממני לא לצאת עם אף אח כי את מפחדת ממחלות.את מפחדת שאני יחלה וידביק את הנכד שלך.קברת אותי באותו יום כי ישר אמרת לי שאני יהיה חולה באיידס כי זאת דבר של כול הומו.שאני רק לא ידביק את הנכד שלך...חס וחלילה. מצטער אמא.אולי באמת אני לא ראוי לחיות במשפחה?אולי אני באמת זבל של עולם ואני לא ראוי לחיות בעולם?אולי אחרי המוות שלי אני באמת ידיע לגהנום? לא עשיתי שום דבר רע...עשיתי הכול שתהיה גאה בי... אני אוהב אותך אמא... מצטער...