תקציר אמונתי

[בזוז]

תקציר אמונתי

אפתח בזה שכראה לאף אחד לא היה האומץ או הרצון לענות לשאלתי (בדף הקודם בפורום), אבל ביקשו לשמוע את שלי או קיי - אענה. קצת רקע על עצמי - גדלתי בבית מסורתי, נכדה לסבא (היחיד שזכיתי להכיר כי השני נספה בשואה) שהיה איש מיוחד במינו, דתי מאוד, עניו וצנוע, אחד מל"ו צדיקים... רק אחרי פטירתו, בימי ה'שבעה' הבנתי כמה אנשים הכירו אותו, מכל קצווי הארץ הגיעו - מרבנים ומקובלים ועד אנשים שהוא עזר להם בברכות וכד'. הסבא הזה השפיע עלי רבות - יכותי לדבר איתו ולהתווכח ולהחליף דיעות כי עם היותו אדוק ומדקדק במצוות, היה לו ראש פתוח והבנה עמוקה. הורי "התחזקו" עם הזמן - כיום הם מה שמכונה דתיים. אני חיה כחילונית-מסורתית, בוחרת איזה מצוות לקיים ואיזה לא. תפיסתי את האלוהות - הדבר שאנו מכנים אלוקים - אינו יישות, כמובן, ללא גוף מוגדר. מהותו, בעיני, אנרגיה (אין מילה יותר מתאימה, לצערי השפה דלה מכדי לתאר את העניין). סך כל האנרגיה הקיומית של כל אטום ואטום ביקום הזה וביקומים האחרים - זה האלוקים. אני אקביל את זה לגוף האדם - הגוף מורכב מאיברים שונים, שמורכבים מתאים שונים, שכל תא מורכב מחלקים שונים, שכל חלק מורכב מחלקיקים...ככה עד אינ סוף - מדענים עדיין לא גילו ממה מורכב הגרעינון שבתוך הגרעין של התא... לכל חלקיק יש תפקיד והוא נושא עימו אנרגיה ומידע - וכל הנ"ל ביחד יוצרים גוף אחד של אדם אחד... עכשיו קחו את כל מה שקיים בעולמנו (נתחיל בקטן) - ותחשבו שכל אדם הוא מקביל לגרעין שבתוך תא בגוף - כלל האנושות, בעלי החיים ואפילו הדומם (כי גם בדומם יש אלקטרונים, פרוטונים וקווטנים שנואים מידע מסויים ובעלי אנרגיה) - הכל כולל הכל ביחד יהווה איזשהו חלק מ"גוף" האלוקים. עכשיו קחו את כל היקום.... ואת כל היקומים המקבילים... הבנתם? הכל ביחד מהווה מודעות אחת גדולה , כוח אחד אם תרצו... - וזה האלוקים האחד. הוא, בעיני, אינו כוח שופט ודן, הוא כוח מניע וקובע. אין לשכר ועונש מקום אמיתי - זו יצירת האדם, והוא גם שיקבע אם הוא יקבל שכר או עונש אחרי מותו - הוא יצור לרוחו/נפשו את גן העדן או הגיהנום שבו בוא ישהה... הכל מכוון לטוב - גם פעולה, התנהגות שאינה טובה נועדה לגרום למשהו טוב - למשל - בהתנהגות אנושית - כל התנהגות נועדה להגן על האדם העושה אותה, מפני משהו, כוונת ההתנהגות הזו היא טובה גם אם הדרך שנבחרה (כלומר ההתנהגות) אינה "טובה" במונחים אובייקטיביים... מכיוון שאנו רק אטום קטן בסך בכל הגדול - איננו יכולים לראות או לתפוס באמת את המכלול - צר עולמינו כעולם נמלה... שאינה יכולה לראות את האדם שולו ולתפוס שהוא קיים, כל מה שהיא תבחין יהיה חלק ענק שמתקרב אליה ומאיים על חייה... בטח שלא תוכל לתפוס את גודל כדור הארץ עליו היא חיה, ואת כל מרכיביו... תמצית ארוכה...

מקווה שהבנתם

 

[osho7]

קודם כל, איזו שאלה שאלת בדף הקודם

חיפשתי ולא מצאתי שאלה. נראה שבסה"כ אתה בעיניינים. אני יכולה להמליץ על הספרים של לי קרול "קריון" למודעות גבוהה וגם מידע על שינויים ביקום הזה ובאנושות. אשמח לשמוע מה השאלה ולענות באומץ אם אוכל.

 

[בזוז]

ביקשתי לדעת

מה ההגדרה של אנשים מהפורום למושג אלוהים. האם הוא יישות, כח מהו ומיהו עבורכם, אם בכלל קיים. התשובות שקבלתי היו שקודם רוצים לדעת מה התיאוריה שלי... אז רשמתי. אשמח לשמוע את שלך. נ.ב. אני בחורה.

 

[שרה כוכבית]

א ל ו ה י ם ../images/Emo188.gif

אני חושבת שאלוהים הוא כינוי כללי לכל מיני..למשל קוסמוס, או יקום, אחד מכנה אותו אלוהים והשני רוח, יקום, ישות. גם בתנך יש לאלוהים די הרבה שמות כמו: יהוה, שדי,אלוהים, אדוני וכולי' אבל בגדול אנחנו מתכוונים לאותו דבר למעשה. אפילו הטבע הוא אלוהים, כי הוא נמצא בכל מקום.

 

[בזוז]

../images/Emo45.gif

 

[osho7]

הגדרה זה דבר מגביל

אבל אם אני אנסה לשים את התחושה במילים, הייתי אומרת שאלוהים זה אנחנו - העצמי הגבוה שלנו שמחובר לכל האנושות ומחבר אותנו ביחד במקומות בהם אנחנו - כמו נשמה אחת. בתחושה של אחדות ושמחה ואהבה. זה המקום שבו התודעה היא עמוקה אבל משוללת פחד- זה גם "מקום" שבו אין זמן תנועה ומקום וכל התרחישים מתרחשים באותו זמן וגם לא מתרחשים כלל, זה האמת והפרדוקס שמתקיימים יחד ומקיימים זה את זה. סיבכתי אותך?. מקווה שלא. אלוהים זה המקום אליו הנשמה הטהורה חוזרת להתמלא - זה "הבית" שבו מזהים אותנו כמי שאנחנו באמת ולא הדימוי שלנו החיצוני.

 

[בזוז]

לא סיבכת בכלל

אבל לומר ש"אלוהים זה אנחנו" זו יומרה שלי אין... (וזה לא נאמר בציניות או ברוע - לא להפגע) אני מתחברת לדברייך יותר בקטע של "נשמה אחת" - רק שאני כוללת בה את כל היקום (יקומים) על כלל צורותיו ומרכיביו בבתוך הנשמה האחת הזאת. לא יודעת לגבי הפרדוקסים התקיימים ואינם מתקיימים במקביל - על זה אני צריכה לחשוב, לנתח, להבין ואז אגיב.. תודה על תגובתך המעניינת

 

[zeevtopol]

אמונה ואלהים

אלהים הוא אינסופי וחבל על הניסיונות "לפרק" אותו ולתהות על קנקנו. אולם יכולים אנו לנסות להבין את רצונו - וזה הכי חשוב. אהבה, אהבה ושוב אהבה מתוך רצון ובחירה חופשית. כי זו תכלית הבריאה, ועלינו להבין שהקב"ה הוא כמו אבא שמצפה מילדיו שיכבדו אותו ושיכבדו את האחים שלהם. ובמציאות, זה בדיוק כך - אלהים הוא האבא שלנו שכל כך אוהב אותנו, ומלמד אותנו דרך המאורעות ומציאות החיים, אהבה מהי - תיקון הנפש והמידות - לאהבה. עלינו רק להתבונן היטב במה שקורה לנו ולעשות את ההשתדלות המתבקשת, ולסמוך על הקב"ה ולבטוח בו שכל מה שעובר עלינו זה לטובה. והכי חשוב - לא מתוך כפיה או פחד, אלא, מתוך רצון ובחירה חופשית. זאביק.

 

[גריני]

הדימוי של אלוהים כאב - קצת בעייתי

כשאתה כותב שאלוהים הוא כמו האבא שלנו, אז רובנו נזכרים באבא הפרטי שלנו, שלפעמים מאוד כעס... לפעמים העניש ואף היכה... לפעמים לא הבין אותנו... לפעמים היה עייף מיום עבודה קשה ולא היתה לו סבלנות אלינו... וכו' וכו' נדמה לי שזהו דימוי שמאוד מצמצם את מהותו של אלוהים - שבעיני הוא פשוט כל היש! וכשאני מתייחסת אל המושג אלוהים - כאל מושג אנרגטי-ערטילאי-מאוד לא אנושי (במובן פרסונלי), נדמה לי שהתייחסות כזו גורמת לכך שקצת קשה יותר "ליפול" להגדרות כמו "מה אלוהים רוצה מאיתנו" . מה דעתך?

 

[zeevtopol]

אבא שכן אוהב

אמנם האבות בשר ודם אינם מושלמים, אך עדיין ניתן לשאוב את הרעיון, וזה כמובן בהמשלה, של אב שכן אוהב ועושה כל שביכלתו למען בניו, ויש גם הרבה כאלה. הקב"ה כולו אהבה צרופה ואוהב אותנו ודואג לנו ומלמד אותנו את מהות החיים. כל המושגים על אנרגיות וכדומה לא תורמיפ לנו למהות החיים שלנו - להיות יותר טובים, נותנים, סולחים ואוהבים. זאביק.

 

[גילי פרי]

../images/Emo20.gif../images/Emo182.gifעל אמונה ואלוהים../images/Emo182.gif../images/Emo20.gif

אהלנים יקרימים

, ברשותכם אני מצטרפת לדיונכם המעניין בדבר המציאות וקיום האל. קצת ארוך, אז... להכין

חם

פעם... מזמן... עניתי על השאלה הזו בפורום אחר ומאחר ואני שומרת את כל הדברים שאני כותבת,

טוב נו... כמעט את הכל.. אז הנה אני מביאה את זה שוב:

ראשית אומר כי אני מניחה כי האל קיים גם אם אין אנו מאמינים בו. אני חושבת שהמחלוקות למינהן אינן על קיומו או אי קיומו של האל כי אם על הדרך בה אנו "עובדים אותו" או אם תרצו, הדרך בה אנו מביעים אמונה בקיומו. ואולם, יחד עם זאת אני חושבת שהדיון אמור להתחיל בשאלת היסוד, מהי אמונה

האם עצם אמונתנו בדבר כלשהו נותנת לו קיום, או שמא האמונה שלנו היא הדרך להביע את הקיום של אותו דבר

. אני מניחה כי האל קיים, ונקרא לו איך שנרצה, או נעבוד אותו בכל דרך שנבחר, יהדות, בודהיזם, איסלם או כל דרך אחרת. באשר לאמונה אני מביאה לפניכם ציטוט של דברי חכמה מתוך ספר שקיבלתי, ואני מוצאת שהוא רלוונטי ביותר לנושא הדיון:

"אמונה מהי

לעיתים קרובות אפשר לשמוע אנשים החושבים כי אמונה היא דבר תלוש ורפוי שאין בו לא הבנה ולא הכרה, אלא קבלה סתמית שהאדם מקבל על עצמו להאמין שקיים בורא לעולם. אם בגלל שכך הונך בביתו או בגלל סיבות אחרות שהביאוהו אמונה זו המכונה "אמונה עוורת". ולא היא, האמונה אין לה כל קשר לתפיסה שטחית ומעוותת זו. האמונה אינה הכרה שכלית גרידא וגם לא ענין רגשי. הרגש הינו פן מסוים וחלקי באדם, והוא יכול לחלוף. היום אדם עשוי להרגיש דבר-מה ומחר יחלוף רגש זה. וכן שכלו: עם כל מעלתו הוא מצומצם ומוגבל, ולעולם אינו יכול לדבר על ידיעות מוחלטות כי אם על מה שנראה לו.

האמונה היא עמוקה יותר ואמיתית יותר משני חלקים אלה באדם. "האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה וכשאין משחיתים את דרכה הטבעי לה, אינה צריכה לשום תוכן אחר לסעדה, אלא היא מוצאה בעצמה את הכל. בעת החלש אורה, אז בא השכל והרגש לפנות לפניה דרך".*

להאמין - פירושו להיות קשור ומחובר. "אני מאמין לפלוני" פירושו - שיש בינינו יחס, חיבור וקישור ולכן אני סומך עליו. להאמין בבורא עולם - פירושו להיות דבוק וקשור לבורא עולם. "כי האמונה אשר הוא מאמין - הוא הדיבוק בו וחוזקו".**

גם אהבה

אמיתית אין פירושה רגש שהיום הוא קיים ומחר עלול לחלוף. אהבה היא ענין עמוק יותר. היא קשר בין אוהבים. ואמונה היא שיא הקשר, דבקות מוחלטת. "הדיבוק בו וחוזקו" במה אנו קשורים ודבוקים לבורא עולם

כל מציאותנו קשורה ודבוקה בבורא עולם. מציאות החיים בכללה וכן כל נשימה ונשימה שאנו נושמים, כל כח מכוחות חיינו נובע מקשר זה. "ישראל מאמינם בני מאמינים" זוהי מציאות חיים, זוהי עובדה. אין חיים ואין מציאות כלל בלי קשר ודבקות זו, למציאות כולה ולישראל בפרט. אדם חי רק מתוך היותו קשור למי שמחייה את הכל. מי שכביכול ינתק עצמו מקשר זה - אין הוא יכול להמשיך ולהתקיים. "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום".

במצב בריא ותקין אין שום צורך להוכיח את מציאות הקשר הזה, כמו שלגבי עצם החיים - אין האדם נזקק להוכחה לא שכלית ולא רגשית שהוא חי. זה ברור לו, מדוע

זהו עומק הדעת ועומק הרגשת החיים. לא שכל ולא רגש, אלא הרבה יותר ודאי משני חלקים מצומצמים ויחסיים אלו, וגם אם יבא מאן דהוא וינסה להוכיח בראיות שכליות שאין אנו חיים, קרוב לודאי שלא נמצא מי שיסכים לדבריו, גם אם מבחינה שכלית קשה יהיה לסתור אותם, משום שעצם החיים הם מעל לכל הוכחה שכלית ורגשית. כך, מצד האמת היא האמונה. ועצם החיים - הם הם האמונה

החיים הם הדבקות והקשר למקור החיים, זוהי מהות חיינו. "צדיק באמונתו יחיה". צריך לדעת כי "אותו הציור העליון... אינו יצטמצם בשכל הגיוני. אין שום השכלה יכולה להגבילו... זיו החיים החזק הוא אור האמונה".***

האמונה בבורא עולם מונחת היא בעומק הטבע של האדם, ועל כן אנו מוצאים שכל אדם הוא מאמין בצורה זו או אחרת. האמונה נמצאת בכל אדם, אלא שלובשת היא צורות שונות: שטחיות - ומרקיעות שחקים, ישרות - ועקומות. "במעמקי הנשמה האנושית קול ה' קורא בלא הרף. מהומת החיים יכולה רק להמם את הנפש עד שלא תשמע ברוב עתות חייה את הקול הקורא הזה. אבל בשום אופן לא תוכל לעקור את היסוד".****

ונשאלת השאלה : אם האמונה קיימת בנו והיא כ"כ טבועה בנו מדוע אין אנו מרגישים וחיים את הקשר הזה

"בעת החלש אורה אז בא השכל והרגש לפנות לפניה דרך" - אנו חיים במצב של חוסר הכרה במציאות חיים זו של קשר לבורא, חוסר הרגשת חיים זו של קשר לבורא עולם - נובע מהבחירה שניתנה לנו, מצב זה של בחירה גורם להחלשות באור הפנימי הזה השרוי בתוכנו, ותפקידו של האדם לחשוף ולגלות את הכח הקיים בו, שכעת אינו מודע לו. השכל והרגש - עניינם לגלות את האמונה שקיימת בנו, אין השכל והרגש באים "ליצור" אמונה חדשה, "ולשכנעו" בדבר שהוא מחוץ לו. כי אם לעזור לנו לחשוף את הטבוע בנו.

מתוך הבנה זו אפשר להבין את הצווי על אמונה ואהבת ה'. "אשר צוונו בהאמנת האלקות, והוא שנאמין שיש שם עלה וסיבה. הוא פועל לכל הנמצאים והוא אמרו : אנכי ה' אלקיך".***** וכיצד אפשר לצוות על האדם להרגיש את מה שאינו מרגיש, ולהבין בשכלו את מה שאינו מבין

אלא שהצווי נובע מתוך שהקב"ה נטע בתוכנו אמונה זו, ואין הדבר חדש וזר לאדם אלא טבוע בו, ולכן יש ביכולתו לחשוף ולגלות מציאות זו."

*מאמרי ראי"ה עמ' 70. ** מהר"ל גבורות ה' פרק ט'. ***מאמרי רא"יה ע"מ 75. **** הראי"ה מאמר על הרמבם. ***** רמב"ם מצוה א'. מתוך הספר "דע את שתשיב לעצמך" מאת: זאב קרוב.

בברכת ימים בהירים לכולנו

גילי פרי

 

[בזוז]

מעניין ומעורר מחשבות

אני צריכה לקרוא עוד פעם באופן יסודי יותר (כרגע הילדים בסביבה ואני בינם לבין המחשב)