תקופת שבירה
היי, זוהי הפעם הראשונה שאני כותב על עצמי בפורום כלשהו.אני בן 26 סטודנט למשפטים ועובר תקופה נוראית ,אולי הקשה ביותר בחיי(ולא חסרות כאלה).קצת לרקע לא מזמן עברתי דירה מירושלים לראשון לציון ואני שנה ראשונה בתואר.הוריי נפטרו מלפני הרבה שנים ככה שאת רוב חיי חייתי ללא משפחה.חוסר התמיכה תמיד היווה עבורי קושי רב ,אך כיום אני הכי חש את זה.לאחר הצבא עבדתי בעבודות מזדמנות ובאופן כללי דיי בזבזתי את הזמן .שנתיים לאחר מכן עברתי משבר קשה התחלתי להיכנס לדיכאון ועל מנת לצאת מזה התחלתי לעשות ספורט .שנה אחרי התחלתי ללמוד במכינה באוניברסיטה העברית בהבנה שלאור מצבי המורכב רק לימודים יסייעו לי בשיפור העתיד.ההתחלה הייתה קשה אך עם עזרה מהיועצת המקסימה שלי עברתי את המכינה בצורה טובה מאוד.המטרה המרכזית שלי הייתה להתחיל לימודים אקדמיים בתחושה שרק הלימודים יעניקו לי עתיד טוב יותר.השנה נכנסתי ללימודים אך הקושי הרב שאני חווה בתקופה זו הוא בל יתואר.באופן כללי אני אדם בודד שאוהב חברה אך משום מה אף לא היה לי חברים אמיתיים חברים שיהיו לצידי בזמנים קשים.בכל פעם הייתי צריך לנדב את עצמי בכדי לצאת עם חברה מסוימים גם בפן הזוגי אני מאוד בודד בכל ה5 שנים האחרונות הייתה לי חברה אחת.וזה לא בגלל שאני ניראה מבחינה חיצונית לא טוב,כי זה ממש לא הסיבה,אלא מהחוסר ביטחון העצום שיש לי גם ביצירת קשר עם אנשים חדשים ובמיוחד עם בנות.בנוסף לחוסר הביטחון שלי אני סובל מחרדת קהל בצורה קיצונית ,דיכאון ונחיתות.מהצד אני יכול להיראות אדם שהכל טוב איתו אך מבפנים אני מרגיש אדם ריק שזקוק לאהבה ותמיכה.התחושה שלי כרגע היא שהלימודים הם המפלט האחרון שלי ,אך ההתחלה ממש ממש קשה לי אני מתקשה בכתיבת העבודות שנותנים לי וכתוצאה מכך אני מרגיש שזה גדול עליי.אני מאוד חושש לעזוב את הלימודים, אבל התחושה שלי כרגע היא שהלימודים פשוט מעיקים עליי (גם בלי הלימודים החיים עצמם מעיקים עליי) מה אני יכול לעשות כדי לצאת מהמצב הקשה הזה?
היי, זוהי הפעם הראשונה שאני כותב על עצמי בפורום כלשהו.אני בן 26 סטודנט למשפטים ועובר תקופה נוראית ,אולי הקשה ביותר בחיי(ולא חסרות כאלה).קצת לרקע לא מזמן עברתי דירה מירושלים לראשון לציון ואני שנה ראשונה בתואר.הוריי נפטרו מלפני הרבה שנים ככה שאת רוב חיי חייתי ללא משפחה.חוסר התמיכה תמיד היווה עבורי קושי רב ,אך כיום אני הכי חש את זה.לאחר הצבא עבדתי בעבודות מזדמנות ובאופן כללי דיי בזבזתי את הזמן .שנתיים לאחר מכן עברתי משבר קשה התחלתי להיכנס לדיכאון ועל מנת לצאת מזה התחלתי לעשות ספורט .שנה אחרי התחלתי ללמוד במכינה באוניברסיטה העברית בהבנה שלאור מצבי המורכב רק לימודים יסייעו לי בשיפור העתיד.ההתחלה הייתה קשה אך עם עזרה מהיועצת המקסימה שלי עברתי את המכינה בצורה טובה מאוד.המטרה המרכזית שלי הייתה להתחיל לימודים אקדמיים בתחושה שרק הלימודים יעניקו לי עתיד טוב יותר.השנה נכנסתי ללימודים אך הקושי הרב שאני חווה בתקופה זו הוא בל יתואר.באופן כללי אני אדם בודד שאוהב חברה אך משום מה אף לא היה לי חברים אמיתיים חברים שיהיו לצידי בזמנים קשים.בכל פעם הייתי צריך לנדב את עצמי בכדי לצאת עם חברה מסוימים גם בפן הזוגי אני מאוד בודד בכל ה5 שנים האחרונות הייתה לי חברה אחת.וזה לא בגלל שאני ניראה מבחינה חיצונית לא טוב,כי זה ממש לא הסיבה,אלא מהחוסר ביטחון העצום שיש לי גם ביצירת קשר עם אנשים חדשים ובמיוחד עם בנות.בנוסף לחוסר הביטחון שלי אני סובל מחרדת קהל בצורה קיצונית ,דיכאון ונחיתות.מהצד אני יכול להיראות אדם שהכל טוב איתו אך מבפנים אני מרגיש אדם ריק שזקוק לאהבה ותמיכה.התחושה שלי כרגע היא שהלימודים הם המפלט האחרון שלי ,אך ההתחלה ממש ממש קשה לי אני מתקשה בכתיבת העבודות שנותנים לי וכתוצאה מכך אני מרגיש שזה גדול עליי.אני מאוד חושש לעזוב את הלימודים, אבל התחושה שלי כרגע היא שהלימודים פשוט מעיקים עליי (גם בלי הלימודים החיים עצמם מעיקים עליי) מה אני יכול לעשות כדי לצאת מהמצב הקשה הזה?