תקופת החגים

LMORAN

New member
תקופת החגים

שלום , הנני חדשה... רציתי לשתף אותכם בהרגשה שלי. בתקופת החגים מאד קשה לי לתפקד כמו שאני רגילה. אני נהפכת לרגישה מאד עצבנית מאד ודכאונית........... הנני בת 50 "מסודרת" בחיים נשואה + 3 ילדים אבל לא בקשר עם המשפחה המורחבת שלי כבר מס' שנים מרובות... אני מאד בודדה למרות שיש לי המון חברים אבל לא מסוגלת לתקשר עם המשפחה המורחבת שלי מכל מיניי סיבות - קשה לי להתנהל לפי אורח חיים וצורת החיים שלהם = זה מנוגד להשקפת חיים שלי= ואני מרירה מאד כלפיהם על כל מה שעשו לי . עם השנים למדתי לסמוך על עצמי ולדאוג לעצמי לבעלי וליילדי בלבד. והריחוק גרם לי לשקט נפשי .ולהצלחה בחיים. בקרב חבריי אני לא יכולה לדבר כי כולם עם משפחה ולכולם יש חיים "נורמלים" הורים אחים וילדים.= כך שהם לא מבינים על מה אני מדברת ,חוץ מזה אני מתביישת לספר להם מה קרה עם הוריי או אחיי... היום אני עייפה מהחיים - קשה להתמודד ולשרוד . מצד אחד לדחוף את הילדים לעודד אותם להצלחה ולהיות אנשים טובים יותר בחיים - להדריך אותם . - וזה מצליח ! מצד שני הבית הנקיון, העבודה והלימודים. העומס עלי הוא כבד .. פשוט קשה לי .חסרה לי התמיכה והמשפחה המורחבת ואין לי ממי לבקש שיאהב אותי ולא יוותר עלי ..!!
 

גרא.

New member
LMORAN,באופן לא מקרי,יש ביטוי בפנייה שלך

המשקף כנראה הצטברות של כמה מצבים יחד .ראשית,תקופת החגים,שהיא תקופה עמוסת עבודה שעה שהילדים עד גיל 18 נמצאים בחופש,לרוב דורשים תשומת לב מיוחדת,והעסקה אינטנסיבית.החגים אצל משפחות רבות נעשים יחד עם המשפחה המורחבת,וכשזה לא מתאפשר עקב סבות אובייקטיביות,זו סבה טובה לתחושת בדידות.המצב השני שאני חש בדברייך,היא תחושה קשה של שחיקה,הכוונה לתחושת אכזבה ותסכול עקב הפער בין המצוי,לרצוי,בין מה שקיים לבין מה שהיית רוצה שיקרה.את עייפה מהחיים,קשה לך להתמודד ולשרוד,זה אחד הביטויים המובהקים של שחיקה. והמצב השלישי שנמצא ברקע התחושות שלך,הוא שוב כנראה,הכניסה שלך,נורמטיבית לגיל המעבר (50) עם תחילתם של שינויים הורמונאליים המשפיעים על מצב הרוח שלך.סה"כ הצטברות כזו אינה קלה,במיוחד כשחסרה לך התמיכה,והמשפחה המורחבת כפי שאת כותבת.לעיתים במצב כזה,אפשר להסמך על בן הזוג,שהוא מפרגן,אמפטי ותומך.אלא אם כן הוא אינו כזה.האמנם?
 

LMORAN

New member
תודה רבה ...

הרבה מהדברים שכתבת נכונים ... יש שחיקה של החיים...יש ברקע גם מחלת סכרת שמדי פעם יוצאת מאיזון וזה גם גורם לחוסר איזון במצב רוח. ויש את החגים שנוהגים בד"כ לחגוג עם המשפחה הורחבת. שחסרה לי למען האמת בן זוגי לאחרונה (4 חודשים אחרונים ) עסוק לטפל באימו - היא מבוגרת וחולה ועברה ניתוח . ויכולת התמיכה והפירגון שלו לאחרונה התמעטה עד כדי כך שכמעט נעלמה.גם אצלו בגלל הנטל של אימו שנפל עליו. יתכן שמצבור של כל הדברים הללו ביחד גרם לי ל"עומס יתר נפשי" ואני מודה לך שיכולתי להתפרק ולומר את מה שעל ליבי מבלי לחשוש ולקבל הקלה קלה... ההיתי שמחה לקבל רעיונות ודרכים אך להתמודד עם כל המצבור הנ"ל ...לשרוד בתקופה הקשה העכשיות שאני בטוחה שתחלוף מבלי להרגיש רע עם עצמי או לפחות להקל על עצמי בקצת תודה רבה. וחג שמח....
 

גרא.

New member
LMORAN,אין פתרון קסמים שבאמצעותו אפשר

להתמודד עם הבעיות שמטרידות אותך,אם כי אפשר להפריד בין אלה שתלויות יותר בך,מאשר אלה התלויות באחרים. לגבי המשפחה המורחבת למשל,קשיי האינטראקציה שתארת,כרוכים יותר בדרך ההתנהלות שלהם,מאשר תלויים בך.כלומר כל עוד לא יהיה איזה שהוא שינוי בגישתם לחיים,כזה שתוכלי לקבל,הניתוק הנוכחי ימשך.האם את יכולה בדרך כלשהיא להשפיע עליהם? ספק.לגבי העומס הנפשי שאת חשה,יש תמיד אפשרות ברקע של מחשבה על טיפול שיחתי (פסיכוטראפיה) לפחות.אמצעי נוסף שהרבה משתמשים בו זה כתיבה.אם למגירה,או למשל בבלוג אישי בתפוז,בו את יכולה לשתף גולשים במחשבות,ברגשות ומהירהורי לבך,אם את יודעת לכתוב,סביר שגם תקבלי תגובות מבינות ואמפטיות,וזה יכול להיות המון במצבך.לגבי תופעת גיל המעבר, זו כמובן רק השערה על רקע סטטיסטי,כדאי שתבדקי על ידי רופא המשפחה או רופא נשים.יש טיפול הורמונאלי חליפי לנשים במצב הזה המכונה מנאופוזה.טיפול שיכול לפחות בחלק הזה,מאד להקל עלייך.שוב,רק אחרי אישור רפואי שזה המצב.לגבי בן הזוג,סביר להניח שהסבות הסוביקטיביות שלו,לא יעלמו,נוכח הצרכים שלך.אבל יתכן שיותר הבנה,ואמפטיה למה שעובר עליו,אולי גם איזה שהיא עזרה של ממש,יקלו עליו לתמוך בך הדדית.
 
למעלה