תקופת החגים..

תקופת החגים..

אנחנו בתקופה של חגים ולצערי, החגים כל כך מדגישים את החוסר של ההורים. יתומה מאבא כבר 6 + כמו שאמרתי בהתחלה, לא מתמודדת עם זה (למרות שהשבוע בטיפול, כן העלתי ובכיתי על כך..) אבל בחגים בשפחות משפחתיות כל כך מרגישים את זה.. אז אני יודעת שקשה עכשיו פתאום הוא או היא או שתיהם- לא נמצאים כאן איתנו.. רוצה לשלוח חיבוק לכל אחת ואחד מכאן.. וכולנו כאן משפחה אחת של כולם. לא אהיה כאן,כי שומרת את החג/שבת. אבל אחשוב עליכם ותהיו בליבי.. לא רוצה לצער לפני החג, רוצה לאחל לכולנו, שנה טובה ומתוקה שתעבור עלינו שנה טובה עם מלא שמחה. שלכם בהרבה אהבה והערכה.. בובה.
 

LiorShap

New member
זה קשה.

אבל משתדלים לא לחשוב "מה היה קורה אם". ככה אני לפחות. שיעבור וזהו...
 

eshkolit32

New member
היי בובה.

את תמיד יכולה לכתוב את מה שאת מרגישה, אל תחששי לצער אותנו כי אנחנו יודעים היטב שהחיים ממזגים מתוק ומר ביחד,זה בסדר שעצוב בחגים. כולנו רוצים לשמוח ולהנות מהם למרות הקושי הגדול. מאחלת לך שתעברי את החג הזה בקלות עד כמה שניתן!
 
אני..

אמנם האובדן שלי טרי מאוד...8 חודשים... אך החלטתי...לא חוגגת חגים. לפני שנה בדיוק...בראש השנה הקודם,אבא שלי התמוטט בשולחן הסעודה... מי ידע שהוא ימות תוך 3 חודשים... לא רוצה לחגוג...לא רוצה שולחן ערוך...לא רוצה שירי חג...לא רוצה כלום לפני שאבי נפטר הייתי מריחה את ריח החגים,את ההתרגשות,את הקניות,את ריח החג באויר... היום זה אצלי...כמו בכל יום...
 

sivosh

New member
זה מחשבה קצת קשה בעיני לא לחגוג

אני לפני מעשה שקשור באופן עקיף לאבל אני תמיד שואלת את עצמי איך הוא היה מגיב על מה שאני עושה. אצלי עוד מעט שנה לא נקלט אפילו, וטסתי לתאילנד לחגוג להנות לעשות טיול לפני הלימודים. היו לי המון רגעים קשים ואני יודעת שאם הייתי מוותרת על זה הוא היה כועס עלי. הוא רוצה שנמשיך בחיים שלנו והוא יודע טוב מאוד שכל יום ויומו אנחנו תמיד זוכרים אותו לא משנה מה. מקווה שכן נהנתם קצת מארוחת החג. ומקווה שהשנה הזו תהיה טובה יותר
 

eshkolit32

New member
ברור לגמרי שתהיה לך טראומה מהחג הזה

בשנה שעברה בזמן הזה התחיל מה שהביא למותו של אביך, לכן אי אפשר לצפות שתהני מהחג הזה ומהאוירה שהוא משרה. מניסיוני אני יכולה לומר לך שלקח לי המון זמן להנות שוב מהחגים ולו רק בגלל הזכרונות הנהדרים של החגים עם ההורים שלי מה שהיה ואיננו עוד. עדיין אני סובלת מתסמונת ה"לפני החגים" שמעציבה אותי מאד אבל הצלחתי להגיע אחרי שנים למצב שבו בערב החג עצמו אני כן מצליחה לשים לרגע בצד את האבל שלי ולהנות (באופן יחסי), אולי גם בגלל שאני עסוקה בבישולים. להיות עסוקים במשהו פרקטי שמחייב אותנו לזוז ופחות לחשוב - כנראה שזאת נוסחה שעוזרת. מה שאני רוצה להגיד הוא שתרשי לעצמך כרגע שלא להנות מהחג הזה. הכל זה ענין של זמן, לדעתי יום אחד תוכלי לשוב ולחגוג. אני שמה לב שכל הזמן אני כותבת לך דברים שיקרו בעתיד, אולי זה נשמע מופרך, אבל תאמיני לי שזה אפשרי... דרך אגב מה עושה המשפחה שלך? הם כן חוגגים ואת פשוט לא מצטרפת?
 
אז זהו

שאין לנו הרבה משפחה לאבי יש אחות אחת שעשתה את החג במקום אחר. חלילה שלא תביני לא נכון..איני רוצה שירחמו עלי או משהו כזה.. אחי בחר לעבוד בערב חג...ואמי....בעצב שלה שוקעת יום ועוד יום
 

thenerd

New member
../images/Emo7.gif הלוואי ויכולתי לעזור...

גם עלי עוברים ימים קשים,זה בדיוק הימים שאמא חלתה...בדיוק בשנה שעברה. בתקופה הזו עדיין לא הבנו שהסרטן הולך לקחת אותה, חשבנו שזו סתם מחלה שלא אובחנה, רק מאוחר יותר גילו שזו המחלה הנוראית הזו.היה מאוחר.
 
כתבתי כאן משהו בעבר

שלמדתי בחיי המון דברים ועם מה להתמודד אך מעולם לא למדתי להתמודד עם המוות... וההתמודדות שלי קשה מנשוא...
 

Tears Dont Fall

New member
חגים זה מצחיק.

אבל רק מצחיק. מעבר לכך שזה מתחיל לשעמם אותי ואבא? שינוח. מה הוא צריך את כל הטררם שמסביב.
 

A GIFT OF LOVE

New member
היי,

איך עבר עלייך החג? שבוע טוב שיהיה
 
למעלה