תקופה קשה

[טושה סטאר]

תקופה קשה

אני קוראת את כל מה שכותבים פה ומצד אחד אני לא מבינה מה אני עושה פה, ומצד שני אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מזדהה. מזדהה אבל לא יכולה להתנחם, לא מצליחה להבין שמה שאני חווה זה לא ייחודי רק לעצמי. לכאורה, אני הצלחה. בגיל 24 סיימתי תואר ראשון כבר בהצטיינות ואני במהלכו של תואר שני. אני חיה עם בן זוג אוהב בדירה מדהימה. אז וואט דה פאק לא בסדר?. לפעמים אני לא מצליחה להבין. זה נשמע מפונק. אבל לפני שבוע עזבתי את העבודה שלי. שום דבר ממה שרציתי ושאפתי וחלמתי אני לא רוצה יותר. ואין לי גם חלומות ושאיפות חלופיים כמו שהיו לי פעם. אין לי כלום, יש לי חלל עמוק וגדול, איך מישהי כאן אמרה הכל שבלוני, הכל משעמם. כל מקום עבודה שאני נמצאת בו אני מרגישה מושפלת, לא ממצה את היכולות שלי, חשה אי צדק משווע, ולפני שמקדמים אותי אני כבר עוזבת. אני לא ממש מוצאת עבודהעכשיו. ואני כבר לא יכולה למלצר יותר אז זה לא פיתרון. חבר שלי אומר לי לקחת דברים בפרופורציה..אבל אין אני לא מצליחה להתעשת. זה בחיים לא קרה לי. פרצי בכי בלתי נשלטים שממשיכים לפעמים 3 שעות רצוף. העיניים שלי נפוחות. ולמרות שהוא כאן והוא אוהב אותי, אני מרגישה לבד. אין לי שום חבר קרוב שאני יכולה לחלוק איתו. בטח לא למשפחה שלי. אני פשוט לבד..לבד..לבד. כבר לא נהנית יותר מכלום, שום דבר לא ממש משמח אותי. ואני מרגישה חסרת תוכן בכל קנה מידה. פשוט חסרת תוכן. אתמול בלילה לא נרדמתי כל הלילה כי לה הצלחתי להפסיק לבכות. אני מנסה להגיד לעצמי שזה רק תקופה. אבל אין לי כוחות לנסות להוציא ואתי מזה. אני רק עייפה כל הזמן ומיואשת. וחסרת תוכן, ריקנית כל כך. פעם היו לי כל כך הרבה דיעות, אמונות,מחשבות. היום אני פשוט דוממת. בבוקר אני עוד בסדר אבל כמו ערפד איך שהערב יורד זה מציף אותי כל המועקה הזו שמכבידה עלי. כל הריקונות והחוסר וודאות הזו. מוזר תמיד הייתי בן אדם שבטוח בעצמו ובמה שהוא רוצה כל כך. ועכשיו אני פשוט לא רוצה כבר כלום.

 

[MoonMadness]

נשמע שאת בדיכאון.

זה מאוד טבעי. זה קורה כמעט לכולם מתישהו. דיכאון מאוד מתאפיין בתופעות שאת מתארת: תחושת חלל וריקנות, שיעמום, חוסר חשק, רגיזות, חוסר אנרגיות, בכי, הרגשת בדידות, העדר הנאה (בשפה המקצועית "אנהדוניה"), קשיי שינה ועייפות, מחשבות שליליות, כבדות ויאוש. הצלחה בחיים (שנשמע שיש לך) עוזרת מאוד לדיכאון, אבל לא מחסנת מפניו. החדשות הטובות הן: 1. רוב המחשבות השליליות שלך מוגזמות, בגלל הדיכאון. כלומר - המציאות הרבה פחות שחורה ומאיימת ממה שהדיכאון גורם לך לחשוב שהיא. 2. דיכאון תמיד עובר. 3. דיכאון מגיב טוב לטיפול פסיכולוגי ותרופתי - הם יכולים לקצר אותו במידה משמעותית מאוד. 4. כשמתגברים על דיכאון - נעשים בדרך כלל חזקים יותר מאשר קודם. כך שזו יכולה להיות עבורך הזדמנות להתחזקות, גדילה, אתגר - כאלה. אני מציע לך קודם כל לפנות לטיפול פסיכולוגי (ולשקול לשלב גם תרופתי) גם כדי לצאת מהדיכאון הרבה יותר מהר, וגם כדי ללמוד דרכים למנוע את שובו בעתיד. בנוסף, אני מציע לך למצוא לך מעגלי תמיכה (בעיקר חברים) שיעזרו לך גם עכשיו וגם בעתיד - החבר אמנם נשמע לי תומך, אבל לא מאוד ("קחי בפרופורציה"), ואת מרגישה שאין לך חברים קרובים או משפחה תומכת. יכול להיות שיש לך חברים קרובים ו/או משפחה תומכת אבל את לא נותנת בהם אמון? תשקלי שוב להשתמש בהם - בשביל מה יש חברים ומשפחה? אם את מחליטה בכל זאת שלא - את יכולה לחלוק כאן, את יכולה לחלוק בטיפול, את יכולה להצטרף לקבוצה ולחלוק שם, את יכולה לכתוב יומן, את יכולה להתקשר לער"ן ולחלוק עם תורן שם. כמה דברים שאני יכול לומר לך כבר עכשיו שיעזרו אם תצליחי ליישם אותם, נמצאים כבר בהודעה שכתבתי לכמה אנשים כאן, וקיבלתי משובים טובים, יכול להיות שהיא תעזור גם לך, הנה קישור להודעה: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=52&MessageId=135268619 בהצלחה!

 

[יעל ניסן]

כמה דברים

שחשוב לזכור לגבי תקופות קשות כאלה: 1- שמאוד קשה לעבור אותן בלי עזרה מקצועית והנזקים שמצטברים בזמן שמתבזבז על הנסיון לפתור עניינים לבד, בדרך כלל לא שווה את ההתמהמהות. עזרה תרופתית היא הכי יעילה ומהירה לפחות לטווח הקצר כדי להקל קצת על הסימפטומים ושאפשר יהיה לתפקד קצת יותר טוב עם ההקלה הזו. בתור דבר ראשון, פני לפסיכיאטר בקופת החולים שלך, לא צריך עבור זה הפנייה מיוחדת וזה לא עולה לך שום כלום מעבר לתשלום הרבעוני הרגיל כמו לכל רופא מומחה. הרופא יקבע אבחנה מסודרת וטיפול תרופתי SOS שיקל עליך ברמה המיידית. 2- חשוב מאוד שתשימי לב לעונתיות. מדובר עכשיו בחורף בו הימים קצרים (כלומר יש פחות אור יום) ויש אנשים שמגיבים באופן כזה שאת מתארת למחסור באור. כשאני אומרת "שימי לב לעונתיות" זה אומר שאת צריכה להיות ערנית בשנה הבאה. שימי לב כבר מאוגוסט אם את מתחילה להרגיש שינויים במצב הרוח - ואם כן, רצוי להקדים תרופה למכה. 3- שהרבה פעמים תחושת הריקנות יכולה להתמשך גם לאחר ההקלה על הסימפטומים ולכן יש צורך לדבר עם מישהו. קשה מאוד ללמוד להעריך את החיים מתוך התהום אליה נשאבים. צריך מישהו מחוץ לתהום הזו שיהיה בעדך ויזכיר לך מה חשוב. 4- יש כמה דברים שאת יכולה לעשות הקשורים לסגנון החיים שלך שיכולים לעזור לך מאוד ולתמוך בך בתקופה הקשה: - להתחיל להסדיר את השינה שלך. ללכת לישון בשעה קבועה, לקום בשעה קבועה, לא "לחטוף תנומות" במשך היום... בכל מקרה נסי להיות כמה שיותר ערה ועם עיניים פקוחות כשאור בחוץ. אשכרה הביטי החוצה לשמש. - להתחיל בפעילות פיזית נמרצת. ממש להעלות דופק ולהגיע להזעה טובה לפחות פעם ביום. פעילות פיזית מעודדת הפרשת אנדורפינים לגוף שהם התרופה הטבעית שיש לנו להרגשה טובה. אחרי שמתחילים לקחת תרופות, מי שפעיל פיזית מגביר את יעילותן עשרות מונים. כל המחקרים מצביעים על כך שפעילות פיזית היא שחקן ראשי בכל מה שקשור להרגשה טובה - והשחקן הראשי הזה הוא אך ורק אצלך. אם קשה לך להתחיל, גייסי מישהו שמוכן לצאת איתך לצעידה, או ללכת לבריכה - או מה שלא יהיה שתהיי מוכנה לעשות. - להימנע ממאכלים כמו סוכר, מאפים/בצקים מקמח לבן, וקפאין (קפה, תה, שוקו, קולה). כן לאכול ירקות פירות דגי ים (אומגה 3 אפשרי גם כתוסף אבל לא חובה) אגוזי מלך, דגנים מלאים, ומוצרי חלב אם את לא רגישה להם. אפשר ואפילו מומלץ קצת שוקולד מריר אם את אוהבת. - ללמוד לנשום נשימות עמוקות. מה שנקרא "נשימות בטן". לא לפחד מהמחשבות שמטרטרות לך בראש כרגע - רק למדי להזכיר לעצמך שמדובר במחשבות בלבד, לא אמת חקוקה באבן ולא משהו בלתי הפיך. מחשבה היא רק מחשבה. כמו שהיא באה, ככה היא יכולה ללכת. - אחרון אחרון אני ממליצה לך לגשת לחנות הספרים הקרובה למקום מגורייך ולרכוש את הספר "ללא פרויד ללא פרוזאק". יש שם המון מה ללמוד על איך לנהל דיכאון כשהוא כבר מגיע וסקירה מאוד מקיפה של רוב הטיפולים המוצעים היום.

 

[MoonMadness]

../images/Emo45.gif יפה!