s h i r a 9 4
New member
תקופה קשה (ט')
הייתי כאן בפורום פעם....מלפני כמה שנים...אני לא יודעת אם מישהי זוכרת...אני עצמי לא זוכרת כמה הייתי פעילה, או יותר רק קוראת..אבל אני אכתוב בכל זאת. משום מה הרבה מחשבות והלילה הזה, בפסח, חג שתמיד קשה לי, הביאו אותי לכאן. זאת אמורה להיות השנה הכי טובה בחיים שלי. י"ב, מסיימים ללמוד, נהנים עם חברים, חושבים על העתיד..במקום זה... נכנסתי למעגל של אנורקסיה...חזרתי לפגוע בעצמי... ואני כל כך כועסת. אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר יותר. סיפרתי למישהי שאני מאוד סומכת עליה והיא עזרה לי לספר להורים. על החודשיים שלא אכלתי. שחזרתי לחתוך. ועכשיו- אני לא יכולה לחשוב על שום דבר חוץ מזה שאני משמינה, שאני מגעילה את עצמי, שאם לא הייתי מספרת הייתי יכולה לרדת עוד קצת ובאמת להיות במשקל תקין או אפילו כמו איך שכל השאר נראות (יש לי בעיות של עודף משקל...ונשארו לי עוד 2 קילו למשקל תקין) אני פשוט מרגישה שאם אני אצליח להרזות, להעלים את השומנים האלה שנשארו, הכל יסתדר...כל השנאה העצמית תעלם כי כבר לא תהיה לה סיבה. אני מוכשרת בהרבה דברים, אני יודעת את זה, אני פשוט לא יכולה לחיות עם התחושה הזאת שאני שמנה. במקום זה אני תקועה עם המשפחה, שמכריחים אותי לאכול, ואני מרגישה כמה שכל המשקל שירדתי נאבד... לוקח לי המון זמן לכתוב את זה. היו לי במשך שנים המון בעיות של אכילה בלתי נשלטת...ותמיד פנטזתי על אנורקסיה. ראיתי את זה בתור פתרון זמני- רק כדי להגשים את מה שאני רוצה. ועכשיו אני מתחרפנת כי ברור לי שכל מה שאני כותבת פה זה משפטים שאנורקסיות אומרות, "אני רואה את עצמי שמנה במראה" (אבל זה באמת נכון!), "רק עוד חמישה קילו", "אחרי זה הכל יהיה טוב" אני מרגישה כל כך הרבה אבל לא מרגישה כלום. אני גם לא יודעת איך לבקש עזרה כי מי בכלל רוצה עזרה? איך אני יכולה לבוא לכל מי שדואג לי ולומר לו "בו תהיה האוזן קשבת שלי, ותעזור לי למצוא דרך לא לאכול עוד חודשיים והכל יסתדר?" אם ככה אני חושבת- מה הטעם בכלל בלפנות לאנשים ולפגוע בהם עוד? אני לא יודעת לאיזה תשובה אני מצפה מכן. אני לא יודעת שום דבר כרגע. אני מרגישה הכל ולא מרגישה כלום. וזה הכי קשה בגלל שחשבתי שכבר עברתי את זה, שיצאתי מזה ומצאתי את החיים שלי מחדש
הייתי כאן בפורום פעם....מלפני כמה שנים...אני לא יודעת אם מישהי זוכרת...אני עצמי לא זוכרת כמה הייתי פעילה, או יותר רק קוראת..אבל אני אכתוב בכל זאת. משום מה הרבה מחשבות והלילה הזה, בפסח, חג שתמיד קשה לי, הביאו אותי לכאן. זאת אמורה להיות השנה הכי טובה בחיים שלי. י"ב, מסיימים ללמוד, נהנים עם חברים, חושבים על העתיד..במקום זה... נכנסתי למעגל של אנורקסיה...חזרתי לפגוע בעצמי... ואני כל כך כועסת. אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר יותר. סיפרתי למישהי שאני מאוד סומכת עליה והיא עזרה לי לספר להורים. על החודשיים שלא אכלתי. שחזרתי לחתוך. ועכשיו- אני לא יכולה לחשוב על שום דבר חוץ מזה שאני משמינה, שאני מגעילה את עצמי, שאם לא הייתי מספרת הייתי יכולה לרדת עוד קצת ובאמת להיות במשקל תקין או אפילו כמו איך שכל השאר נראות (יש לי בעיות של עודף משקל...ונשארו לי עוד 2 קילו למשקל תקין) אני פשוט מרגישה שאם אני אצליח להרזות, להעלים את השומנים האלה שנשארו, הכל יסתדר...כל השנאה העצמית תעלם כי כבר לא תהיה לה סיבה. אני מוכשרת בהרבה דברים, אני יודעת את זה, אני פשוט לא יכולה לחיות עם התחושה הזאת שאני שמנה. במקום זה אני תקועה עם המשפחה, שמכריחים אותי לאכול, ואני מרגישה כמה שכל המשקל שירדתי נאבד... לוקח לי המון זמן לכתוב את זה. היו לי במשך שנים המון בעיות של אכילה בלתי נשלטת...ותמיד פנטזתי על אנורקסיה. ראיתי את זה בתור פתרון זמני- רק כדי להגשים את מה שאני רוצה. ועכשיו אני מתחרפנת כי ברור לי שכל מה שאני כותבת פה זה משפטים שאנורקסיות אומרות, "אני רואה את עצמי שמנה במראה" (אבל זה באמת נכון!), "רק עוד חמישה קילו", "אחרי זה הכל יהיה טוב" אני מרגישה כל כך הרבה אבל לא מרגישה כלום. אני גם לא יודעת איך לבקש עזרה כי מי בכלל רוצה עזרה? איך אני יכולה לבוא לכל מי שדואג לי ולומר לו "בו תהיה האוזן קשבת שלי, ותעזור לי למצוא דרך לא לאכול עוד חודשיים והכל יסתדר?" אם ככה אני חושבת- מה הטעם בכלל בלפנות לאנשים ולפגוע בהם עוד? אני לא יודעת לאיזה תשובה אני מצפה מכן. אני לא יודעת שום דבר כרגע. אני מרגישה הכל ולא מרגישה כלום. וזה הכי קשה בגלל שחשבתי שכבר עברתי את זה, שיצאתי מזה ומצאתי את החיים שלי מחדש