לא יאומן
איך אחרי עשרות שנות מציננות ועיסוק אובסיסיבי במתגולל בין הסדינים של החברה החרדית וכול המסתעף, עדיין נופלת סדרה טלוויזיונית שכזו, בדיוק באותן קלישאות וסטיגמטות נבובות ! הנערה החרדית; מתחתנת עם בחור שאינה אוהבת, היא מוכה בידי בעלה, מגלחים את ראשה, לבושה בשמלת כלה שכבר יצאה מהאופנה בשלהי המאה17, וכמובן, איך לא, כולה מלאת ערגה וכיסופין אל אותו מקום 'שמעבר', אל אותו הבחור החילוני היפיוף והפריקי, שאומנם אין לו אפילו לא גרגיר של יהלום לתת לה, אבל הוא כמובן יכול להוריד בעבורה את הירח באהבתו היוקדת כלפיה. ולעומתה, ה'חילונית, היא איך לא, אותה זו שמנהלת 'רומן' מחוץ לנישואין, מסתגרת בשירותים לנהל שיחות של תשוקה עם המאהב הנסתר שלה שמעבר לים, ודואגת כמובן להוריד את המים ולעשות קולות של אמא נאמנה כאשר אחד מילדיה מגיע הביתה, חייה קורסים, והיא בכלל לא מבינה מה היא עושה עם בעלה, או בכלל, בחיק משפחתה.. נו שוין. ובקיצור, ערימה של שמלאץ שאילולא המשחק הסביר (של זוג השחקנים הראשיים), היה מעניין עוד פחות מהפרסומות שמשודרות שם באמצע. ואילו עם המשחק ואיכותיו, הוא בסה"כ עוד סוג של גירסה לעוסה (וחיוורת משהו) ל'קדוש', 'אהבה אסורה', 'אשת חיל מי ימצא', ודומיהם. כול שנותר הוא רק להצטער ע"כ שנושא כדוגמת ה'חברה החרדית', שיכול היה להיות כר מופלא ליצירה, ומחקר אנתרופולוגי רציני ומעמיק, בא בסופו של דבר לידי ביטוי בעוד סוג של מוצר טלוויזיוני, שהוא לא יותר מאשר 'מציצנות לעניים'.