girl like me
New member
תקוות גדולות?
אוקי קודם כל שלום לכל הפורום,אין לי מושג אם הגעתי לפורום הנכון אבל זה ממש לא משנה כרגע כי השם שלו עושה הכל:תקוות גדולות... קראתי פה חלק מהסיפורים ואני מקווה שתוכלו לעזור לי גם.... אני יחסית צעירה,בינואר אני אחגוג 18 אבל לגילי אני מאוד בוגרת וחוויתי לא מעט דברים קשים בחיים שלי.... הדבר שהכי שבר אותי היה סיפור אהבה(אלא מה,בנים הם תמיד הבעיה הכי גדולה של הבנות...)ביני לבין ידיד שלי,זה היה ככה שחברה שלי התאהבה בו והקטע הבעייתי הוא שהוא ערבי נוצרי,אני החלטי לנסות לעזור לה כי היא לא הראתה לו שהיא רוצה אותו ובזכותי הם נהיו זוג,הבעיה היא שבזמן שהם היו יחד אני והוא מאוד התקרבנו בתור ידידים וכשהם נפרדו בהדדיות אחרי שבוע אחד מסכן הוא בא וסיפר לי שהוא אוהב אותי וכמה שקשה לי להודות גם אני אהבתי אותו... זו היתה תקופה נוראה של המון ריבים ביני לבין אותה חברה כי היא דרשה ממני לנתק איתו את הקשר כי היא סובלת מזה שאנחנו עוד מדברים ואני סירבתי,אמרתי לה שאני לא ארשה לעצמי להיות איתו למרות שאנחנו מאוהבים רק ככבוד כלפיה אבל את הידידות שלנו אסור לה לקחת,היא החליטה להוציא אותי מהחיים שלה בגלל זה ואת האמת שאין לי בעיה עם זה כי היא מאוד השתנתה לרעה בתקופה שעברה עלינו...חשוב לציין שכל זה היה לפני חצי שנה והוא כרגע נמצא באוסטרליה עד ליומולדת שלי....אני מתגעגעת אליו מאוד,אני כבר לא מאוהבת בו אבל בהחלט אוהבת אותו ומעריכה אותו על מי שהוא... הקטע שאני כותבת פה את כל זה אני מניחה כדי לנקות קצת את הנשמה שלי...אין לי מטרה מסוימת פה ולא נראה לי שאפשר לעזור לי...פשוט רע לי בחיים ואני אומרת לכל מי שמכיר אותי שרק בחלומות שלי אני חיה,זתומרת הנשמה שלי חיה ונושמת ובמציאות הנוראה של היום הנשמה שלי מתה... סיבה נוספת שלא נהיינו זוג היא ההורים שלי שאסרו עלי להשאר איתו בקשר בגלל מוצאו והמצב בארץ...תקראו לי נאיבית אבל אני חייבת להאמין שיום יבוא ואני אהיה מאושרת נכון??זה לא רק חלום?? אני בסך הכל בת 17 וחצי וממש קשה לי,אני קורעת את התחת בעבודה(מקדונלדס) ואני לומדת לפסיכומטרי,כן אני עושה אחד עכשיו כי אני רוצה להתקבל לעתודה וממש לא קל לי עכשיו שהשנה האחרונה מתחילה ויש עלי פול לחץ מכל הכיוונים...בעצם החלום שלי הוא לתקבל לעתודה ולעזוב את הבית כמה שיותר מהר ולחיות חיים משלי שאף אחד לא יגיד לי מה לעשות ומה טוב לי,רק אני יודעת מה טוב לי!!! וכמה שרע לי להגיד את זה כי אני אוהבת את ההורים שלי אבל אני הולכת בהרגשה שהם לקחו לי את הדבר הכי טוב שהיה לי אי פעם בחיים,אולי אני מגזימה אבל אתם לא מכירים אותו..תעזרו לי? נוסף לכך היה לי חבר עד לא מזמן,נפרדתי ממנו ברגע שהבנתי שאני לא אוהבת אותו כי אני לא אחת שמשחקת באנשים אבל עכשיו אני ממש מתחרטת על זה כי אני מרגישה ממש לבד בלי אף אחד....זו הרגשה נוראה שאין מישהו לצידי כמו פעם.... גם אם לא תענו לי כי אולי כתבתי יותר מדי ואני מצטערת אבל באמת הייתי צריכה לדבר עם מישהו,יש לי מספיק חברות וחברים אבל הם כבר לא יודעים מה להגיד לי ואיך לעזור לי שחשבתי שאני צריכה לשפוך את הלב שלי בני מישהו אחר....אז גם אם לא תענו תודה בכל מקרה,אני מרגישה יותר טוב כשאמרתי את זה....
אוקי קודם כל שלום לכל הפורום,אין לי מושג אם הגעתי לפורום הנכון אבל זה ממש לא משנה כרגע כי השם שלו עושה הכל:תקוות גדולות... קראתי פה חלק מהסיפורים ואני מקווה שתוכלו לעזור לי גם.... אני יחסית צעירה,בינואר אני אחגוג 18 אבל לגילי אני מאוד בוגרת וחוויתי לא מעט דברים קשים בחיים שלי.... הדבר שהכי שבר אותי היה סיפור אהבה(אלא מה,בנים הם תמיד הבעיה הכי גדולה של הבנות...)ביני לבין ידיד שלי,זה היה ככה שחברה שלי התאהבה בו והקטע הבעייתי הוא שהוא ערבי נוצרי,אני החלטי לנסות לעזור לה כי היא לא הראתה לו שהיא רוצה אותו ובזכותי הם נהיו זוג,הבעיה היא שבזמן שהם היו יחד אני והוא מאוד התקרבנו בתור ידידים וכשהם נפרדו בהדדיות אחרי שבוע אחד מסכן הוא בא וסיפר לי שהוא אוהב אותי וכמה שקשה לי להודות גם אני אהבתי אותו... זו היתה תקופה נוראה של המון ריבים ביני לבין אותה חברה כי היא דרשה ממני לנתק איתו את הקשר כי היא סובלת מזה שאנחנו עוד מדברים ואני סירבתי,אמרתי לה שאני לא ארשה לעצמי להיות איתו למרות שאנחנו מאוהבים רק ככבוד כלפיה אבל את הידידות שלנו אסור לה לקחת,היא החליטה להוציא אותי מהחיים שלה בגלל זה ואת האמת שאין לי בעיה עם זה כי היא מאוד השתנתה לרעה בתקופה שעברה עלינו...חשוב לציין שכל זה היה לפני חצי שנה והוא כרגע נמצא באוסטרליה עד ליומולדת שלי....אני מתגעגעת אליו מאוד,אני כבר לא מאוהבת בו אבל בהחלט אוהבת אותו ומעריכה אותו על מי שהוא... הקטע שאני כותבת פה את כל זה אני מניחה כדי לנקות קצת את הנשמה שלי...אין לי מטרה מסוימת פה ולא נראה לי שאפשר לעזור לי...פשוט רע לי בחיים ואני אומרת לכל מי שמכיר אותי שרק בחלומות שלי אני חיה,זתומרת הנשמה שלי חיה ונושמת ובמציאות הנוראה של היום הנשמה שלי מתה... סיבה נוספת שלא נהיינו זוג היא ההורים שלי שאסרו עלי להשאר איתו בקשר בגלל מוצאו והמצב בארץ...תקראו לי נאיבית אבל אני חייבת להאמין שיום יבוא ואני אהיה מאושרת נכון??זה לא רק חלום?? אני בסך הכל בת 17 וחצי וממש קשה לי,אני קורעת את התחת בעבודה(מקדונלדס) ואני לומדת לפסיכומטרי,כן אני עושה אחד עכשיו כי אני רוצה להתקבל לעתודה וממש לא קל לי עכשיו שהשנה האחרונה מתחילה ויש עלי פול לחץ מכל הכיוונים...בעצם החלום שלי הוא לתקבל לעתודה ולעזוב את הבית כמה שיותר מהר ולחיות חיים משלי שאף אחד לא יגיד לי מה לעשות ומה טוב לי,רק אני יודעת מה טוב לי!!! וכמה שרע לי להגיד את זה כי אני אוהבת את ההורים שלי אבל אני הולכת בהרגשה שהם לקחו לי את הדבר הכי טוב שהיה לי אי פעם בחיים,אולי אני מגזימה אבל אתם לא מכירים אותו..תעזרו לי? נוסף לכך היה לי חבר עד לא מזמן,נפרדתי ממנו ברגע שהבנתי שאני לא אוהבת אותו כי אני לא אחת שמשחקת באנשים אבל עכשיו אני ממש מתחרטת על זה כי אני מרגישה ממש לבד בלי אף אחד....זו הרגשה נוראה שאין מישהו לצידי כמו פעם.... גם אם לא תענו לי כי אולי כתבתי יותר מדי ואני מצטערת אבל באמת הייתי צריכה לדבר עם מישהו,יש לי מספיק חברות וחברים אבל הם כבר לא יודעים מה להגיד לי ואיך לעזור לי שחשבתי שאני צריכה לשפוך את הלב שלי בני מישהו אחר....אז גם אם לא תענו תודה בכל מקרה,אני מרגישה יותר טוב כשאמרתי את זה....