האשליות המסוכנות שמוכר השמאל הציוני
השמאל הציוני הישראלי קרס מול פטפוטי השלום, מהלכי הרמייה והברית הבוגדנית בין הבורגנות הפלסטינית לבורגנות הציונית בחסות האימפריאליזם האמריקני: אנשי "שלום עכשיו" מפצירים בשרון ללכת "בדרך רבין", תוך שהם שוכחים שגם רבין ניסה לכפות על העם הפלסטיני שלום המבוסס על מכירה טוטאלית של האינטרסים הלאומיים הפלסטיניים תמורת נזיד עדשים של הקמת בנטוסטאן פלסטינית. באתר "הגדה השמאלית" כתבה מנואלה דבירי: "לפתע, אירע נס. התבשרנו בחדשה בלתי צפויה ודרמטית... נס גדול היה פה. בתום שש שעות של דיון סוער במיוחד קיבלה ממשלת ישראל בראשותך... החלטה היסטורית שמשמעותה: הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל... אני לא יודעת מה באמת יהיה ואולי הכול אשליה ודי בפיגוע אחד כדי שתחזור למסלול המוכר והמשכר של חיסולים/מבצעים/סגרים/עוצר ו'המצב' יהיה שוב בדיוק כשהיה. אבל בינתיים, הפעם, נכון ליום כתיבת הדברים האלה, אני כותבת: תודה. הרבה תודה, אריק. אל תאכזב אותי." גדעון ספירו, חרף כל ההסתייגויות משרון, כתב אף הוא: "מעבר לסיפוק שאני חש מכך שאנשי ימין הואילו בטובם להכיר בעקרון חלוקת ארץ ישראל-פלסטין לשתי מדינות, ומעבר לשמחה המציפה אותי בראותי את ראשי המתנחלים מתעצבנים לנוכח חששם כי מפעל האפרטהייד שהקימו ילך קיבינימט... יש בהחלט להתייחס בחשדנות רבה לשרון." אלכס מסיס, אשר מציע בעקביות לחסל את המפלגה הקומוניסטית מאז חזר ארצה וזכה לתמיכה מצד המיעוט הציוני בהנהגת מק"י, כתב אף הוא באתר "הגדה השמאלית": "מעבר לכותרות של אתמול והיום, רוצה הנשיא בוש, לא לחזור על המפלה המבישה של אביו ב-1992 לאחר 'מלחמת המפרץ' - כדי שיוכל להיבחר מחדש, בדוחק... התדרדרותה של הכלכלה האמריקאית מאז ה-11 בספטמבר 2001 - מרחיקה לכת ומתרחקת מהאינטרסים של חברות הנפט הרב לאומיות, בבעלותם של מי שהביאו את בוש לבית הלבן. פשיטות הרגל הענקיות של חברות התעופה הגדולות, החנק בתעשיית התיירות והמסחר הנלווה להן כמסעדות וענפי עסקי השעשועים, האבטלה הגואה ובעקבותיה ירידה תלולה בצריכה (גם של נפט ומוצריו), ריבית-אפס המתעלת את ההון האמריקאי לארצות אחרות, המשבר בתעשיות טכנולוגיות-העל - כל אלה ועוד, הביאו לרמת-שיא במספרי העניים וחסרי היכולת באמריקה, מה שכבר גרם וימשיך להביא לירידה נוספת בצריכה. משבר חמור בענפי הנדל"ן והבנייה, בתעשיית המכוניות (הגדולה בתעשיות ארה"ב), בתעשייה האווירית ובתעשיית הנשק, בהעדר מלחמות נוספות באופק הקרוב – ולכן פאקס אמריקנה במזרח התיכון, עשוי בהחלט להיות הישועה הגדולה למשק האמריקאי." מסיס מוסיף: "שלום בין ישראל למדינות ערב, האפשרי רק בפתרון מדיני של הסכסוך ישראלי-פלסטיני בגבולות 1967- יביא בעקבותיו גל ענקי של עבודות תשתית במדינות הערביות יחד עם פתיחת שווקיהם לסחורות אמריקאיות, שיימכרו לתושבי מדינות אלה, שרמת החיים וכוח הקנייה שלהם ישתפרו במידה ניכרת כתוצאה מעשרות המיליארדים שיושקעו בתשתיות מדינותיהם." השמאל הציוני נחלק, אם כן, לשלושה מחנות: מחנה "שלום עכשיו", שדבירי מייצגת אותו מבחינת האשליות שהוא מוכר ביחס ל"שלום" שתשיג הפסגה בין הבורגנות הפלסטינית, הבורגנות הציונית והבורגנות ההאשמית, בחסות האימפריאליזם האמריקני; לאחר מכן, יש את המחנה היותר רדיקלי, המתאסף מאחורי "גוש שלום" ודומיו, שמתייחס לשרון ב"חשדנות" אולם משלה עצמו גם הוא ביחס לימין שקיבל את עיקרון שתי המדינות; ולבסוף, אלו שאינם מאמינים בכנות הכוונות של שרון אולם מסתמכים על הכוונות הכלכליות של האימפריאליזם ביחס לאזור ועל ה"תקווה" שיביא הקפיטליזם למזרח התיכון. החודשים הקרובים, ואולי אפילו השבועות הקרובים, ימחישו היטב את גודל הפילוג שהולך ומתממש בין השמאל הציוני לבין השמאל האנטי-ציוני. בין אלה שמוכרים אשליות כאילו הסדר מדיני בחסות האימפריאליזם וכתוצאה מברית בין הבורגנות הפלסטינית לבורגנות הציונית אפשרי כפתרון לסכסוך הדמים בין התנועה הציונית לתנועה הלאומית הפלסטינית, לבין אלה שיודעים כי שלום אמיתי, צודק, כולל ויציב אפשרי רק על בסיס שינוי המשטר החברתי הקיים בישראל ובפלסטין, הדחת המעמדות השליטים וכינון שלום בין מעמד הפועלים הישראלי-היהודי לבין מעמד הפועלים הפלסטיני הערבי. האשליות שמוכרים אנשי ה"שמאל" הציוני בדבר יכולות ה"שלום" בין המעמדות השליטים השונים בקרב שני העמים מייצגים את קו פרשת המים של השמאל בארץ. הצהרת הכוונות האמריקאית על הקמת אזור סחר חופשי במזרח התיכון תוך עשור מייצגת את הנחישות של האימפריאליזם להציל את הקפיטליזם בארצות המערב מקריסה, נפילה ומשבר באמצעות ניצול מעמד הפועלים וההמונים במזרח התיכון; לא רק בעיראק אלא גם בפלסטין ובארצות האחרות. אנו חיים בתקופה של מלחמות ומהפכות ובכדי להשיג את הישגיו יפתח האימפריאליזם במלחמה נגד כל גורם שיפריע לתוכניותיו: האימפריאליזם כבר הצהיר על תוקפנותו ביחס לאיראן, סוריה וצפון קוריאה, ללא שום קשר לחשיפת התרמית הגדולה של הממשלה הבריטית בראשות טוני בלייר ביחס למלחמה נגד עיראק. המלחמות האימפריאליסטיות החדשות, בצד הניסיונות לכפות הסדר שבמרכזו מדינה פלסטינית מפוצלת, מפוררת וקרועה, ללא רצף טריטוריאלי, ללא בירה בירושלים, ללא מימוש זכות השיבה לפליטים. המזרח התיכון יתמלא בהתפרצויות מהפכניות אנטי-אימפריאליסטיות נגד הציונות והאימפריאליזם. תפקידו של השמאל האותנטי, המרקסיסטי, יהיה לדעת לספק הנהגה למהפכות האנטי-אימפריאליסטיות ולהוביל אותן אל עבר מהפכות פועלים, פלאחים ופליטים, שיקימו פלסטין סוציאליסטית מאוחדת, עם אוטונומיה ושוויון זכויות מלא למיעוט היהודי, במסגרת מזרח תיכון סוציאליסטי.
