ראיתי גם, והיה מרתק
עורכי הדין הם עורכי דין אמיתיים, וכך גם השופטים. מצטערת, אבל אני לא רואה שום דבר מופרך בסיפור הזה. זה סיפור שיכול היה להתרחש במציאות. עו"ד שירה דונביץ' הציגה את נושא הפונדקאות - הן רפואית והן משפטית בדיוק רב. מסופר על זוג שהחליט על פונדקאות, הילד הינו מזרע האב ומתרומת ביצית. האשה עוזבת את הבעל באיזשהו שלב, לפני תום ההריון. במציאות הכל אפשרי. הדיון בבית משפט היה מרתק ביותר, וכלל לא מופרך. בתחילה נטיתי לטובת האב כי הוא האב הביולוגי, והילדה שייכת לו. הזדהיתי מאוד עם הפסיכולוג [גם כן דמות אמיתית אגב] שאמר שהילדה חוותה נטישות חוזרות ונשנות, והיחיד שלא נטש אותה הינו האב. אבל כשנטען ע"י אחד השופטים שהאם היחידה שהילדה הזו תכיר הינה הפונדקאית, ובגידול ע"י הפונדקאית, יוכל גם האב להוות חלק משמעותי מחיי הילדה, ע"י ביקורים וחלוקת משמורת, (בעוד שאם האב מקבל את הילדה, הפונדקאית יוצאת מהסיפור ומחיי הילדה לנצח) שוכנעתי שבהינתן פסק דין בו הפונדקאית מקבלת את הילדה לגידול, מרוויחה הילדה בזכות כך גידול ע"י שני הורים. שוב, אני לא מצויה בתחום הפונדקאות ולא יודעת מה מכיל החוזה בין 2 הצדדים. אבל מצב כמו שמוצג בסרט בהחלט יכול להתרחש במציאות. יכול בהחלט להתרחש מצב בו בני הזוג נפרדים לפני תום ההריון, כמו כן יכול להתרחש מצב בו מקור הביצית הוא מתרומה, ויכול להתרחש גם מצב בו הורה מיועד ימות חלילה, או מצב קיצוני יותר בו שני ההורים המיועדים ימותו לפני תום ההריון, ואז במצב כזה ברור שהאשה הקרובה ביותר לילד הינה הפונדקאית שנשאה אותו ברחמה. אני גם יכולה להבין ולהזדהות עם אשה הנושאת בקרבה ילד, ונקשרת אליו, הגם שהוא אינו גנטית שלה. מזל שלא הייתי צריכה לשפוט. הדילמה שהוצגה בסרט היתה מאוד מאוד קשה להתמודדות.