תפקיד

זה הרעיון.

אך זה לא תפקיד חיצוני.
אף-אחד לא יודע שלקחת על עצמך את התפקיד הזה.
זה גם לא באמת תפקיד.
אם זה כן תפקיד בעולם הזה, אז זה לא זה.
עולמות 6 ו-12 אינם כפופים לעולמות הנוצרים בתוכם.

אם אתה זוכר את עצמך, אדם שאיננו זוכר את עצמו איננו אמור לדעת שאתה זוכר את עצמך (וגם איננו יכול לדעת את זה). אם תספר לו שאתה זוכר את עצמך, תהיה לכך השפעה כזאת או אחרת עליו, אולם עדיין, הוא לא יוכל לדעת שאתה זוכר את עצמך, בין היתר מפני שאין באפשרותו להבין מה פירוש הדבר.
 
זה אומר שאין תודעה פרטית

שאתה לא היוצר של התודעה שלך אלא היא ניתנה לך על ידי אחרים.
אני מבין את זה כמו נרות שאנשים מדליקים אחד לשני.
עליך להסתדר עם האש שניתנה לך ולהשתמש בה כדי להאיר.
האש הזו אינה באה ממך. היא חלק מתודעה קולקטיבית.
אתה אינך אדם מודע אך ניתנה לך תודעה שבה אינך עושה שימוש.
רק ברגע שתבין שהתודעה שברשותך אינה פרטית שלך תבין גם מה אתה יכול לעשות איתה.
 

mydearudi

New member
אהבה טנטרית היא להגיד "כן" לחיים

כשאני מקבל את התפקיד על קשייו, מחבק את "הסיפור" שלו, ללא רחמים עצמיים. אני מאפשר לתנור החם של החיים, לגבש וללטש אותי בתפקיד.

אם אני בהתנגדות לתפקיד-
אני מתנגד לבית הספר של החיים ולהתפתחות שמוצעת לי דרכו.

כשאני מתנגד ושואף לתפקיד אחר
אני מתפצל לשלושה ראשים:
- השופט הפנימי שאומר כרגע אינני מקבל אותך, ואילו את הדימוי העתידי הדימיוני כן.
- המורה הפנימי ש"מלמד" את התלמיד איך להגיע. ולשופט מטיף לא לשפוט..
- התלמיד המבצע "קורבן" של שני האחרים.
 
לא בית הספר של החיים

האוניברסיטה של החיים

רואים שלא ישבת למדוט על האסלה מספיק זמן
אחרת היית כבר עולה על זה
 

mydearudi

New member


 
למעלה