תפקוד

[ענתנוי]

תפקוד

אין שום קשר בין תפקוד לאינטיליגנציה אצל אוטיסטים ולכן לא מדובר ב"רמת תפקוד" אלא ב"איכות תפקוד".
"איכות התפקוד" משתנה לא רק מאדם לאדם אלא גם ממצב אחד לאחר אצל אותו אדם, ולכן לא מדובר בנכות אלא בקושי שאפשר לטפל בו ולמצוא לו פתרונות מעשיים.
המפתח להבנת השינויים בתפקוד הוא המושג "הצפה", שלא מוכר בעולם האקדמי, מכיון שאין לאוטיסטים דריסת רגל בעולם הזה כבני אדם, אלא רק כ"חיות מעבדה"....

"הצפה" = עומס עצבי שמתבטא בשיבושים בתקשורת התוך-אישית (בתוך הגוף) ולכן יכול להתבטא גם בהפרעות נויורולגיות או הפרעות אחרות (מערכת החיסון ומערכת העיכול רגישות במיוחד...)
הטיפול ב"הצפות" הוא בדיוק הפוך לכל שיטות הטיפול שמשתמשים בהם כיום בעבודה עם אוטיסטים ולכן לא משנה באיזו שיטה מקובלת תבחרו - כולן גורמות לנזקים.
זה לא אומר, כמובן, שלא צריך לעשות כלום - להיפך, זה אומר שצריך ואפשר לעשות המון, אם בוחרים בדרך הנכונה ואת זה קשה להסביר במילים, כי השפה שלנו לא בנויה להתמודדות עם תהליכים "תוך-גופניים". אין לנו מילים או אמצעים להסביר מה באמת מתרחש בגוף, כי כל מושגי היסוד שונים......

 

[ענתנוי]

מהספקטרום האוטיסטי לספקטרום האנושי

המעבר מ"שילוב" ל"הכלה" הוא מעבר מקבלת החריג לחברה, למרות חריגותו, לקבלת החריג כשונה ולכן כאזרח שווה זכויות , מכיון שמדובר בגישה שונה לחלוטין מזו שמקובלת כיום, אין אפשרות להתחיל לשתף במידע בלי להגיע להבנה (למי שרוצה להבין...) והצעד הראשון הוא להבין ש"אוטיסט" הוא בן אדם....

אז כמה כללי יסוד:

1. כל אדם הוא עולם ומלואו, ולכן כל אבחון של קושי, מחלה או מגבלה חייב להתייחס לאדם עצמו כמערכת אוטונומית, ולא בהשוואה לאחרים או ל"נורמה" סטיסטית. (סטטיסטיקה זה שקר אלגנטי...)

2. התנהגות היא תגובה לתנאי סביבה ולא תכונה של אדם, ולכן אין לאבחן התנהגות בלי לקחת בחשבון את כל התנאים שבהם היא התרחשה.

3. תנאי סביבה כוללים גם את בני האדם שנוכחים בסביבה, ובדרך כלל אלו התנאים המשמעותיים ביותר, במיוחד כשמדובר בקשיים של שפה ותקשורת. ולכן כל אבחון של קושי תקשורתי או שפתי הוא אבחון של אינטראקציה בין אנשים ולא של אדם מסוים. (צריך שניים לטנגו...)

4. כל טיפול באדם צריך להתמקד בקשיים או בצרכים של האדם עצמו ולא של הוריו, מוריו או השכנים שלו, ולכן אין שיטת טיפול קבוצתית אלא רק אישית, ומטרות הטיפל נקבעות בשיתוף מלא עם המטופל עצמו. ( ולא בדיונים רבי-משתתפים של "מומחים" שיודעים יותר טוב מאיתנו מה טוב בשבילנו...)

ו"הכלה" מתחילה בבית, בחברה המצומצמת והמשמעותית ביותר בחייו של הילד "המשפחה".

 

[schlomitsmile]

מסכימה עם רוב דברייך כאן
לגבי סעיף 4 בהודעתך השניה-
לי נראה שיכול להיות מצב שהמענה המתאים לצורך או לקושי של הבנאדם,
יהיה כזה שמתרחש בקבוצה.
אולי לא הבנתי נכון את כוונתך- מה הקשר בין סוג ואופי הטיפול,
לבין ההתמקדות באדם, צרכיו וקשייו, ולא מה שמפריע לאחרים או מה שכלמיני מומחים חושבים על מצבו?
במילים אחרות- המילה "ולכן" בהקשר זה, לא ברורה לי-
למה מה שאחריה נובע ממה שלפניה?

לגבי ההודעה הראשונה- כתבת "ואת זה קשה להסביר במילים" - זה מובן לי לגמרי,
אבל תוכלי לנסות?

בהחלט רואה, בעיקר אצל ה

שלי, גם אצל אחיו הבכור,
איך ההצפות מקשות על חייו.

 

[ענתנוי]

טיפול אישי

אני מתייחסת לבחירת שיטה, סביבה, מטרות ויעדים - כל מקרה הוא אחד ויחיד ואין פתרון כוללני.
כמובן שהטיפול יכול להיות מסגרת חברתית מתאימה....

אני מחפשת את המילים....

 

[ענתנוי]

בעית השפה

בשירשור אחר מצאתי את המילים שרציתי להגיד: הסיבה להצפה היא גנטית אבל לא תורשתית - שינוי בתפקוד הגנום ובביטוי של הגנים.
אבל בשביל להבין את זה חייבים לשלב את כל האלמנטים: "גוף" (גנום), "נפש" (הכרה, מודעות), "נשמה" (משמעות, זהות) ו"סביבה" - ואין שפה שמאפשרת לנו לבטא משהו כל כך רחב...

המחקר שלי התחיל עם "גוף" (תואר שני בגנטיקה), המשיך עם "נפש" (רפואת תדרים), "נשמה" (פילוסופיה של הביולוגיה) ו"סביבה" (אלכימיה) - אז יש לי עכשיו את כל הידע הדרוש אבל אין לי שפה שתחבר את כל המידע ותהיה מובנת למישהו חוץ ממני.....

 

[schlomitsmile]

אינטואיטיבית אני מתחברת לכיוון שאת מסמנת
כל האלמנטים הנ"ל מעורבים בעניין.
עדיין מחפשת דרך לעזור לבנים שלי בזה,
ולשם כך, נראה לי שהיה רצוי שאראה את זה ביותר בהירות,
לא כתמונה עמומה.
אז אם תמצאי אפילו שברי מילים מגומגמות, אשמח

 

[ענתנוי]

אולי תתני לי כיוון?

מילים "מעשיות"? דוגמאות מהחיים? בדרך כלל קל יותר לענות למשהו ספציפי במקום לנסח הצהרה פילוסופית או חוקים....

 

[schlomitsmile]

כל דבר יתקבל בברכה

דוגמאות מהחיים לא חסרות לי..
למשל:
ה

לומד בכתת תקשורת (כתה י').
יש לו הסעה, אבל חברת ההסעות פשוט מזעזעת- לפעמים לא מגיעים,
לפעמים מגיעים מוקדם מדיי/מאוחר מדיי,
ויש כלמיני סיפורים מרתיחים איתם.
&nbsp
הוא אומר שקשה לו להתרכז בשיעורים, וזה מתסכל אותו
(בחר לא להמשיך בחינוך ביתי כי חשוב לו התחום האקדמי).
הציונים שלו טובים, אבל זה עולה לו במאמץ נפשי רב...
כשבנוסף למתח שהוא שרוי בו בשל כך,
גם ההסעה לא מגיעה,
הוא פשוט מוצף, לא יכול יותר, עולה בעצבים הביתה ומסתגר בחדרו
(למרות שלעניין התחבורתי יש פתרונות חלופיים).
כך הפסיד כבר לא מעט ימי לימודים.
כמעט כל יום הולך לישון ב 20:00- פשוט גמור, מוצף.

 

[ענתנוי]

זאת לא הצפה

במובן שאני מתכוונת אליה. סתם עומס יתר ומתח נפשי במינון מתון ושליטה מלאה.

אפשר להפחית את המתח עם שינוי הדגשים - הרחבה של החיים מעבר לציונים והישגים.....

 

[schlomitsmile]

זה לא שינוי דגשים, זה המצב כרגע
אף אחד לא שם דגש על ציונים.
הייתי שמחה אילו בחר להמשיך בחינוך ביתי,
הוא זה שהחליט לחזור למערכת החינוך,
כי חשוב לו התחום האקדמי.
&nbsp
לי נראה שההתמודדות בביה"ס,
על כל מה שכרוך בה, גם חושית,
מציפה אותו כמעט עד הסף,
ואז כשקורה משהו מערער כגון הסעה שלא מגיעה,
זה כבר גודש את הסאה, והוא מוצף.
&nbsp
אולי אנחנו משתמשות במלה הצפה במשמעויות שונות.
למה כוונתך במלה הצפה?

 

[ענתנוי]

הצפה = עומס יתר

הצפה, במובן המקובל, היא עומס יתר רגשי. "הצפה" במובן שאני מתכוונת אליו היא עומס יתר עצבי.
בשני המקרים הפתרון הוא פתיחת ערוצים - כדי לתת לעודפים להתנקז החוצה, אבל יש הבדל בין מתח נפשי למתח עצבי.


שינוי הדגשים - לפתוח יותר את הכיוון האינטואיטיבי, כדי לאזן את פעילות היתר הרצויונלית/אקדמית. יש הרבה שיטות מהמזרח שיכולות לעזור לאיזון כזה - מדיטציה, יוגה, טאי צ,י וכ"ו....
איזון של מתח עצבי זה הרבה יותר מסובך....

 

[schlomitsmile]

עומס יתר
כן, גם אני מתכוונת לעומס יתר, שיכול להגרם מכלמיני סיבות, להצטבר מכלמיני מקורות.
עצבי, חושי, רגשי- עד שהבנאדם לא יכול לספוג יותר, מוצף, טובע.

מתח עיצבי- כשאני אומרת מתח עיצבי, אני מתכוונת שהבנאדם מרגיש את זה ממש בגוף,
חשמל רץ לו בגוף בלי שליטה.

יוגה, טאי-צ'י וכד' זה נהדר

הלוואי שיסכים

זה גם מה שאת מתכוונת?

 

[ענתנוי]

לא בדיוק

הכל "עצבי" - זה מובן מאליו אבל אני מתכוונת למשהו עמוק יותר שמרגיש כמו סופת טורנדו במוח....

 

[schlomitsmile]

וממה זה נגרם?
נדמה לי שמה שאת קראת לו סופת טורנדו במוח, אני קראתי לו חשמל רץ בגוף בלי שליטה.
אותו דבר במילים אחרות, לא?
&nbsp
מה שאני מתכוונת אליו, יכול להגרם מעומס יתר חושי,
כמו כאן למשל
https://www.youtube.com/watch?v=0588Oano1yo
&nbsp
יכול להגרם מעומס יתר רגשי,
כמו כאן, למשל
https://www.youtube.com/watch?v=Q6G-OpGgo3c
&nbsp
או שילוב של חושי ורגשי, כמו למשל כאן
https://www.youtube.com/watch?v=CfbRuhG1sbE&feature=related

 

[ענתנוי]

דוגמאות יפות

שבאמת מתארות את שלושת סוגי ה"הצפות", אבל ההפרדה בין חושי ורגשי לא רלבנטית כי זה גם וגם והרבה יותר מזה.

בשלושת המקרים מדובר בדילמה של החלטה (ברמת המוח, לא החלטה רצונית) וההבדל הוא סוג הדילמה העצבית.
הסרטון הראשון מציג מצב של "דרך ללא מוצא" (זה ה"נחל שעולה על גדותיו")
השני מציג "לולאה" (הסכר שנפרץ)
והשלישי מציג "מבוך" (גל צונמי)
הפתרון בשלושת המקרים הוא "בחירה" - ההתקף יכול להיעלם מייד ברגע שהדילמה נפתרת.
שלושת הדילמות הן פרדוקסים (בעיה שיש לה שני פתרונות ויותר וכולם נכונים ושגויים בו זמנית - כלומר, אין פתרון). כל הפרדוקסים הם תוצאה של המודעות העצמית שלנו והעובדה שיש לנו רצון חופשי, ולכן כולם רק פרדוקסים לכאורה, שנובעים משגיאה, או פער בהבנה בין ה"ידוע" ל"מודע".

"דרך ללא מוצא" זו שגיאה שנוצרת בפער בין אינטואיציה להגיון.
"לולאה" זו שגיאה שנוצרת בפער בין מוחשי למופשט.
"מבוך" זו שגיאה שנובעת מהפער בין ציר-זמן לזמן-מימד (ולכן היא אופיינית רק לאוטיסטים, ולא לכולם)

 

[חייבתלהגיב]

קוראים לזה אפיגנטיקה.

 

[ענתנוי]

אפיגנטיקה

זה אפילו זה קצה החוט.....