קודם כל זה סובייקטיבי
סייעתי בניתוח (עבדתי אז במרפאה) וכל הזמן עשיתי קולות של לחץ בלתי נשלטים והוטרינר כבר השתגע....וזה לקח לא מעט זמן....והיא קבלה עוד ועוד הרדמה (אבל אולי גם כי אני נלחצתי מכל תנועה שלה?). היא גם היתה קטנה...עברה את זה בגיל 4 חודשים בערך (אולי אני טועה בגיל?). זה היה קשה כמו כל ניתוח- החלמה מהרדמה מלאה. אני נשברת מלראות את החיות שלי במצב הזה.... בלילה אחרי הניתוח כאב לה ואני נתתי לה כדור נגד כאבים והיא נשכה אותי כי היתה טושטושית לגמרי, דפקתי צרחה באמצע הלילה.....שכל הבניין התעורר, כל הלילה הייתי ערה.... אחרי יומיים של טשטוש, והרבה רביצה על כרית בשמש היא הרגישה יותר טוב. בקיצור- זה כ"כ טראומטי בזיכרון הסובייקטי שלי, שאני מתקשה לתאר מה בדיוק היא חוותה.... אגב, מבחינת הקלה- החתולה כאילו נולדה מחדש! התמלאה אנרגיות שמעולם לא היו לה עד הניתוח, התחילה לשחק ולהיות חברותית. כשהעין, ושק המוגלה בתוכה, עוד היו לה- ההפרשות היו עוברות לה לחלל האף והיא היתה נתקפת עיטושים כ"כ חזקים עד שהיא היתה מתהפכת על הגב, הקטנטנה.... זה היה נורא. הניתוח שינה את חייה רק לטובה. הנה, תמונה מלפני.
