תפילין / יונה וולך

מעולם לא אהבתי את כתיבתה, הנה אחד עבורך:

את לבטח תביני בין המילים למה.
*
על לילה שאינך ישן
עַל שְׂפַת הַיָּם בַּחוֹף בַּחֹשֶׁךְ מִישֶׁהוּ
יָשַׁב בִּמְכוֹנִית עַל הַמַּיִם וְתוֹפֵף בְּתֹף
כְּמוֹ בְּאַפְרִיקָה וְהַשּׁוֹטְרִים נָסְעוּ עַל הַטַּיֶּלֶת
וְיָרַדְתִּי אֶל הַיָּם הַמְאַכְזֵב
וְרָאִיתִי שְׁנֵי אוֹרוֹת כְּחֻלִּים בַּמַּיִם וְסִירָה
וְאִישׁ בְּחֻלְצָה לְבָנָה הוֹלֵךְ וְכוֹרֵעַ עַל
הַחוֹף וְקָם וְהוֹלֵךְ לְאֹרֶךְ הַחוֹף
וְאִישׁ אַחֵר בָּא וְהָלַךְ אַחֲרָיו:
שְׁנֵיהֶם הָלְכוּ לְאֹרֶךְ הַחוֹף עַל שְׂפַת הַמַּיִם
אֶחָד 4 מֶטְרִים מֵאֲחוֹרֵי הַשֵּׁנִי וְהִסְתַּכַּלְתִּי בָּהֶם עַד
שֶׁנֶּעֶלְמוּ וְאָז קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי עַל
הַחוֹל עַד לַבֶּטוֹן וְדֶרֶךְ דֶּלֶת שֶׁל בָּר רָאִיתִי
כּוּשִׁי שָׁר וְאוֹר עַל פָּנָיו
הוּא יִלֵּל שִׁיר מוּזָר וְהַקּוֹל שֶׁל הַשִּׁיר סָבַב
בָּאֲוִיר וְהַכֹּל הָיָה רֵיק וְיָבֵשׁ וְקַל
וְנִכְנַסְתִּי לַמְּכוֹנִית וְנָסַעְתִּי חֲזָרָה לָעִיר הַחַמָּה
אֲבָל יָדַעְתִּי שֶׁתָּמִיד אֶזְכֹּר אֶת הַזְּמַן
וְאֵיךְ שֶׁהוּא נִתְפָּס - הַדֶּרֶךְ בָּהּ הַלַּיְלָה תָּלוּי שָׁלֵו
וַאֲנָשִׁים הוֹלְכִים עָלָיו כְּמוֹ עַל אֵיזֶה שָׁטִיחַ שָׁקֵט
וּסְפִינָה קְטַנָּה מִתְנוֹעַעַת בְּאֹמֶץ בְּמַיִם תּוֹקְפָנִים
וְאוֹרוֹת הַמֵּזַח הַצִּבְעוֹנִיִּים כְּמוֹ נֶפֶשׁ שְׁבוּרָה חוֹלָה בְּתוֹךְ הַיָּם.
*
צ'ארלס בוקובסקי.
 


היה לי ממש ויז'ן עכשיו. כיף גדול!
 
אני אוהבת גם שירים שלו

את "אתה חברה שלי" אני אוהבת שנים-שנים,
בין השאר בגלל העיסוק של השיר בג'נדר כזה לא ברור ומעורר.
 

TheShining

New member
אוח ! איזו קבלת פנים. כמה כייף להגיע הנה

לעת ליל ולקרוא את השיר המהמם הזה.
השבוע אני הולכת לסרט "שבעת הסלילים של יונה וולך" בסינמטק (הבמאי נהדר אגב, בחור מאוד מוכשר).
יש לי את כל הספרים שלה, לא היתה ולא תהיה כמוה.
הו, יונה.
 
שיר זה עיר.

*
שיר זה עיר

שיר זה עיר מלאה רחובות וביבים
מלאה קדושים, גיבורים, קבצנים, משוגעים
מלאה סתמיות והתמסטלות,
מלאה גשם ורעמים ותקופות
בצורת, שיר זה עיר במלחמה,
שיר זה עיר ששואלת מה השעה,
שיר זה עיר בוערת,
שיר זה עיר חמושה באקדחים
עם מספרות מלאות שיכורים ציניים,
שיר זה עיר שאלוהים רוכב בה עירום
כמו ליידי גודייבה,
שכלבים נובחים בה בלילה ומגרשים את
הדגל, שיר זה עיר של משוררים,
רובם די דומים,
אכולי קנאה ומרירות.

שיר זה העיר הזאת עכשיו,
חמישים מייל משומקום,
9:09 בבוקר,
טעם של אלכוהול וסיגריות,
בלי משטרה, בלי אוהבים, שיטוט ברחובות,
השיר הזה, העיר הזאת, סוגרת את שעריה,
מוקפת מתרסים, ריקה כמעט,
אבלה ללא דמעות, מזדקנת ללא רחמים,
ההרים קשי הסלע,
הים כלהבה סגלגלה,
ירח משולל גדולה,
מוזיקה קטנה מחלונות שבורים.
*
צ'ארלס בוקובסקי מתוך: " כשאתה ממתין לשחר שיזחל דרך הוילון לקחת לך את החיים"
 

puma141

New member
ירח משולל גדולה...לא נכון, אף פעם לא:)

הוא גאון האיש הזה.
 

puma141

New member
זה לא שתחשבי שטעית בי-את כבר יודעת

את זה בבטן:) אם את שואלת אותי...ידעת מזמן.-די אפילו אם לא-תשקרי!
 
אגלה לך סוד, ואחצה את הכביש

למקום ממול.
מה שבטוח מול הזבלה ההיא, את המלאך גבריאל.
זו שהתחננה אלי להתנקם בך.
 

puma141

New member
האמת? נעלבתי. בחיי..כי כזה קנה מידה-הוא אפסי.

לגמרי אבל...
את יודעת...פתאום אני מעריכה את הריב ה"מכובד" שלך ושלי :)

פרפורציה בתוך גבולות אנושיים...

מה שמחוץ לזה, כמו המקרה המדובר-מבחינתי זה כלל לא אנושי, מפלצתי.
 

puma141

New member
שתדעי שכל הקטע גרם לי לזכור מה זה הנט, והפחד

הזה מפני אנשים שהם כאלה!
הם רעים, מחפשים להרוס ממש...ונהנים מזה-זה מפחיד!

ואז פתאום את רואה את החיוכים...ה"עדינות"-ואת יודעת בדיוק מה מסתתר מאחורי!
מצמרר, נשבעת!
 
למעלה