תפילה

hayapollak

New member
יש לנו כאן צפוניות?

מה שלומכן בשעות,ימים קשים אלו? גם אלו שלא צפוניות, מרגישה שכולנו מתכנסות לתוך עצמנו ולתוך המצב הקשה. אשמח לדעת שאתן אופטימיות וחזקות מסתכלות קדימה ומאמינות שיהיה טוב, שנעבור את זה ויהיה יותר טוב. יש מחיר, אני יודעת אבל גם קודם שילמנו מחיר ולא עשינו כלום, אז אפשר לראות את זה כך - כמו האדם הפרטי - כמה הוא יכול לסבול ולשתוק, לסבול ולספוג- בסוף הא קם ועושה מעשה ונאלץ לשלם גם מחיר לא קטן אבל בסוף התהליך, בתוצאה הכללית מצבו משתפר ונוצרת מציאות חדשה. לחשוב רק חיובי - באהבה לכולן שכאן - חייה.
 
פשוט מפחיד - לא יכולה להימנע

מהתחושה המפחידה שעוד יקראו לבעלי..... ועם זאת השגרה של העבודה, הטלפונים, בעוד אנחנו במלחמה. אני עובדת בתחום של אירועים- כרגע זה נראה כ"כ שטחי בעיני לעסוק בכך או לחשוב בכלל על כך שבימים אלו יכולים להתקיים אירועים והופעות.... אבל אולי השגרה הזו מחשלת אותנו ומונעת פאניקה מיותרת... לא יודעת. פתאןם הכל מסביב מתגמד.
 

hayapollak

New member
מסכימה איתך

האינסטיקנט הקיומי - הוא הראשוני ורק אחר כך כל השאר.
 

המונשרי

New member
כישרונית,

לבעלי כבר קראו מאתמול. ואני לא יודעת בכלל מתי אראה אותו. (כל היציאות הביתה בוטלו).
 

hayapollak

New member
חבל,חבל,חבל מאוד

שלא נותנים לנשים להתגייס עם הבעלים..... לא למען הגברים כל כך שבמצב כזה יודעים בדיוק מה הם צריכים לעשות (אינסטינק הצייד..) והם אז ממש לא זקוקים לנשים "חופרות" לידם, אלא למען הנשים - שתהיינה יותר רגועות... אצלנו במשפחה מסתובב סיפור מקסים, על אמא שלי אישה בת 83 שתחייה, שבמלחמת העצמאות (הורי הגיעו רק לארץ אחרי השואה עם תינוקת בת חצי שנה) אבי בחור בן 24 גוייס לצבא והיה בצפון, בהר כנען או איפהשהו שם ואמא שלי שלא ראתה אותו הרבה זמן (ובלי טלפונים) השאירה את התינוקת אצל חברים ונסעה בטרמפים ובדרך לא דרך יום שלם לחפש את החייל שלה בג'בלאות וגם מצאה כמובן..
 
החייל שלה... כל כך רומנטי ומקסים.

אני אוהבת אנשים מבוגרים בכלל ולהקשיב לסיפורים שלהם בפרט. סבתא שלי הגיעה לארץ בשנת 49. מעניין לשמוע את סיפוריה על תקופת המלחמה. בד"כ היא מספרת לי על נעוריה בתימן. היום אני מבקרת אותה... הזדמנות לשאול, לשמוע.
 
אוי.... מונש.... אני רק יכולה לתאר

לעצמי מה עובר עלייך. אתם מצליחים לשמור לפחות על קשר טלפוני? מה את עושה כדיי להרגיע את עצמך, הילדים? איך את מעבירה את הימים האחרונים? לדעתי, את יכולה להתחיל בלתכנן את הבילוי המשותף שיהיה לכם כשהוא יחזור...:)
 

המונשרי

New member
שמירה על קשר

פלאפונים (כשאפשר). מה אני עושה כדי להרגיע את עצמי ? מטפסת על קירות...סתאאאם. רואה הרבה טלויזיה - דבר שגורם לסף החרדות רק לעלות. בשורה התחתונה אין כ'כ הרבה מה לעשות . מקווים לטוב.
 

שירה1973

New member
המונשרי אני איתך ../images/Emo201.gif

הזוגי שלי נמצא בכוננות של שעה מאז אתמול. הווה אומר - הוא אמור להישאר באזור כדי שבהתראה של שעה יהיה מסוגל להיות במילואים. הלב מאד עצוב והמחשבות לא מפסיקות לרוץ בתוך הראש. חושבת כל הזמן על המשפחות של ההרוגים ושל החטופים. לא מסוגלת לדמיין מה עובר על האנשים האלה כרגע
שיהיה רק טוב ושנשמע חדשות טובות ממש בקרוב
 
כן, מפחיד כל כך, ההורים שלי

גרים מספר רחובות ממקום הפיצוץ. תודה לאל הכל בסדר איתם, מתפללת להחלמה של הפצועים, ושולחת נחמה למשפחה השכולה
 

hayapollak

New member
לא יודעת לאיזה

מהפיצוצים את מתכוונת אבל שאלוהים ישמור עליהם ועל כולנו, ואם צריך אז פשוט להישמע להוראות ולשבת במיקלטים - אין בררה.
 
../images/Emo13.gif תגידי את זה לאבא שלי

אמא שלי ישנה בממד לבד, אבא שלי אמר שנסרראללה לא יזיז אותו מהמיטה שלו.
 

המונשרי

New member
ושוב...............................

כמו במעגל קסמים אין סופי אנו מתבשרים שוב על נפילות קטיושות בקרית שמונה , בזרעית ובנהריה... יש הרוגים ופצועים. מה קרה פתאום? מאין זה נחת עלינו? אתמול התפרסמה ידעה מדאיגה שהמשטרה מגבירה כוחות ליד בתי הזיקוק ו"מתקנים אסטרטגיים" שליד חיפה והקריות. גם בזירה הדרומית אי שקט. וכאילו מלח על הפצעים- פורצת שריפה במורדות הדרומיים של רכס הכרמל. זהו אחד המקומות הירוקים השלווים והפסטורליים שיש כאן. ולמי שהיה ספק בדבר היווצרותה של שריפה זו- מתברר שהזו הצתה יזומה שנוצרה בשלושה מקומות בו זמנית... איך מתמודים עם כל המבול הזה שנוחת עלינו? ( מתנצלת מראש ,אני פשוט מרגישה מוצפת רגשית).
 
למעלה