תפילה
"ונהר היוצא מעדן להשקות את הגן": על-פי הזוהר הקדוש, השפע הרוחני מכונה בשם "נהר", היוצא מספירת הבינה. אותו הנהר מתפצל לארבעה ראשים. כל אחד מארבעת הזרמים מכיל את האנרגיה האלוהית, אשר מתפשטת בעולם הזה ומזינה את ארבעת היסודות של הבריאה: עפר, מים, רוח ואש. ארבעת אלמנטים הללו יוצרים ומטפחים, כל אחד כפי מהותו, את ארבעת הממלכות של החיים: דומם, צומח, בעל-חי, מדבר (אנוש). יסוד האש מקביל לממלכת בני-האנוש. סימן לדבר: הנשמה שנתן בהם הבורא בוערת בשלהבת הקודש, מייצרת חום ואור ועולה אל השמים כלהבת אש. חכמינו כינו את האדם "מדבר", שהרי דרכה של הנשמה להתבטא ויתרונו של האדם על שאר היצורים החיים הוא בכוח הדיבור. אם כן, תיקון הנפש תלוי באיכות הדיבור. וכיוון שעם-ישראל מיועד לתיקון האנושות, משאת-נפשו של היהודי היא לדבר טוב. לדבר טוב משמע, לשמור את המאפיינים של שלושת הצירים המהווים את עצם ה"טוב": תורה, עבודה וגמילות-חסדים. דברי תורה כאמצעי לרכישת ידע רוחני אמיתי המחבר אותנו למסר האלוהי. לשפוך שיח מול הבורא - זו תפילה שהיא עבודה שבלב. לעודד אלמנה ויתום, לחזק אחים ורעים, להיטיב ממיטב דעתנו לאחרים. כל אלו פעולות הקשורות לגמילות חסדים. לפיכך, השימוש הנכון בכוח ההבעה הוא שמבדיל אותנו מהחיה ומשאר הממלכות הנמוכות ומזכה אותנו בתואר "אדם", כלומר "מדבר". התפילה, בניגוד למה שאנשים אחדים נוהגים לחשוב, אינה אמצעי השמור למצבים קשים, לאנשים עצובים או מסכנים - זוהי זכות-יתר של האדם, עשיר או עני, שרוצה להאציל את שפתו על-ידי כך שהוא עושה בה את השימוש היפה ביותר שיש. לימוד זה מאפשר לנו להבין את דברי רבי נחמן: "האדם צריך לקבל את מחייתו דרך התפילה. בלעדי זאת, לו היה גדוש בכל החסדים, היה דומה לבעל-חיים ש-ה' יתברך נותן לו הכל - בלי תפילה!"
"ונהר היוצא מעדן להשקות את הגן": על-פי הזוהר הקדוש, השפע הרוחני מכונה בשם "נהר", היוצא מספירת הבינה. אותו הנהר מתפצל לארבעה ראשים. כל אחד מארבעת הזרמים מכיל את האנרגיה האלוהית, אשר מתפשטת בעולם הזה ומזינה את ארבעת היסודות של הבריאה: עפר, מים, רוח ואש. ארבעת אלמנטים הללו יוצרים ומטפחים, כל אחד כפי מהותו, את ארבעת הממלכות של החיים: דומם, צומח, בעל-חי, מדבר (אנוש). יסוד האש מקביל לממלכת בני-האנוש. סימן לדבר: הנשמה שנתן בהם הבורא בוערת בשלהבת הקודש, מייצרת חום ואור ועולה אל השמים כלהבת אש. חכמינו כינו את האדם "מדבר", שהרי דרכה של הנשמה להתבטא ויתרונו של האדם על שאר היצורים החיים הוא בכוח הדיבור. אם כן, תיקון הנפש תלוי באיכות הדיבור. וכיוון שעם-ישראל מיועד לתיקון האנושות, משאת-נפשו של היהודי היא לדבר טוב. לדבר טוב משמע, לשמור את המאפיינים של שלושת הצירים המהווים את עצם ה"טוב": תורה, עבודה וגמילות-חסדים. דברי תורה כאמצעי לרכישת ידע רוחני אמיתי המחבר אותנו למסר האלוהי. לשפוך שיח מול הבורא - זו תפילה שהיא עבודה שבלב. לעודד אלמנה ויתום, לחזק אחים ורעים, להיטיב ממיטב דעתנו לאחרים. כל אלו פעולות הקשורות לגמילות חסדים. לפיכך, השימוש הנכון בכוח ההבעה הוא שמבדיל אותנו מהחיה ומשאר הממלכות הנמוכות ומזכה אותנו בתואר "אדם", כלומר "מדבר". התפילה, בניגוד למה שאנשים אחדים נוהגים לחשוב, אינה אמצעי השמור למצבים קשים, לאנשים עצובים או מסכנים - זוהי זכות-יתר של האדם, עשיר או עני, שרוצה להאציל את שפתו על-ידי כך שהוא עושה בה את השימוש היפה ביותר שיש. לימוד זה מאפשר לנו להבין את דברי רבי נחמן: "האדם צריך לקבל את מחייתו דרך התפילה. בלעדי זאת, לו היה גדוש בכל החסדים, היה דומה לבעל-חיים ש-ה' יתברך נותן לו הכל - בלי תפילה!"