אשליות טהורות
New member
תפילה ../images/Emo16.gif אל . . .
אל עליון, יושב לו אי שם במרום, אשליה בבן אנוש נטעת, בראשית בראת _ה, גן עדן לנו יצרת _ה, שם איש ואישה בני אדם לעובדה ולשמרה שמת _ה, כל זה אמת או אשליה, הן לזה אין תשובה, כל חכמי הדעת, אשר, נפשם חרפו לא פעם, כתבו לנו ספרים, חברו אלפי שירים ומזמורים, שאלות נקבו הם, גם תשובות נתנו הם, החל משאלה הראשונה שם הרי לאיש ולאישה בינה ודעת לא הייתה, הכיצד לשמור על המדורה אשר היא אש אוכלת _ ה . . . עץ פרי הדעת – טוב ורע להם נטעת, תבונה בהם לא הייתה לשים ידם בנכונה, הכיצד ביכולתם לשמור על דעת טוב ורע. לידו שכן לו עץ חיים אשר בו . . . , זאת לא נדע . . ., אלא אם את נסיון חיים בן אלפי הגילגולים . . . נחווה כאנושים, לא אני שואל זאת . . . , לא חכם גם לא רשע, תם כנוח אני לא, ובודאי לא מההגדה . . . כי שאלה לי, אך אין אני רוצה תשובה . . ., זאת שאלו החכמים . . . בדור ודור, אשר להם עמדו ספרים. כותב אני כאן, מעלה תפילה אל - אל נורא אשר לו שם במרומים, פועל הוא מאחורי קלעים . . . מצרף ומסדר, בורר לו וחוקר, בוחן הוא כליות, בדרכים כה משונות, לעיתים גם כואבות ואחרים יאמרו לך, ממש איומות, ואנו בני אדם תלויים כאן בסולם, לעיתים עולים ופעמים יורדים, יש גם מאתנו אשר מהסולם נופלים, וכל משל אשר נמשל טוב הוא לפתגם . . . אותו חכם, אשר על ישראל מלך . . . כה אמר: " הבל הבלים, הכל הוא הבל " והוא כמלך התנסה בכל . . . ולסיכום אמר כי כל אשר יתעסק בו האדם, כאן על פני האדמה, הבל הוא, ולכן האדם להבל דמה . . ., מי אני אשר ישאל . . . הרי, בקשה יחידה, מעם אדם – זכר ונקבה נתבקשה, שם למעלה, ב "עץ הדעת לא לגעת" , ועתה נותר לנו רק עמוד שידרה, אשר לה קוראים בלשון העם "תורה" . המלך החכם מכל אדם, סיפרו חתם כי "על האדם את האלוקים לירא, ומצוותיו לשמור, כי זה כל האדם" !!! אנו בני אדם ראה אשר קרה, חיה רעה טבעה אשר היצר בה, שולט הוא כמו אש גם אם בראשה חכמה, ראה איך בני אדם מתנצחים הם על טיבה, מתווכחים הם על קוצה של כל פסיק ונקודה . . .מוכנים הם את נפשם לתת, ילדיהם לשאת אל מזבח של קודש, אל מזבח ללא אל . . ., והרי עם תבונה, עם חוכמה ויראה, מקדם יצרת _ה, אותו בחומר ולבנים צרבת _ה, ביד חזקה ובזרוע נטויה, אתה ולא מלאך גאלת _ה . . . מעבדות לחרות דרך ים, אשר לו בקעת _ה, עמודי נוזלים, אלפי שנים עמדו להם ל ישר-אל-ים, נושאים הם את שמך, באותיותך הם חורטים, את דגלך הם מניפים, אל העולם קוראים, בסמל המוסר - וצדק, אל שלום הם מתפללים, מתוך עמקי הנשמה, אשר להם שם בהר סיני אז נחרטה . . . אך אוי לנו שבר, זאת הנשמה היא ככלי שבר, מפוצלת ושבורה, כזכוכית אשר נופצה, אין חיבור אין הבנה, בין איש ואישה,כל שכן בין עמותה . . .שחורה או לבנה, אין דעת אין חוכמה, מגששים אנו כאן באפלה . . ., מקובצים אחרי גלות אלפיים, בעדות ומנהגים, הרי כל אחד עולם קטן, ממש זעיר פנים, זה הסידור בו רצית _ה, וסודו לנו לא גילית _ה, ועתה כאן לך נושא אני תפילה, לקראת חג העלייה, חג הפסח, בו את החמץ אנו מסלקים ולמצה מקום נותנים, הרי כל זה פולחן אם אין תוכן לעניין . . ., צמצומים לנו צווים, בקוצים ודרדרים אותנו הם כובלים, אין יותר מקום לנבונים, רק לאוכלי הלחמים, אשר כרסם מלאו, ובשרם עבו, דלתות אוזנם סגרו, לעינייהם משקפי זהב ענדו . . .ואותנו להשיב, אל מצריים הם רוצים . . . תפילה זאת היא שירה, אשר חוברה בלשון דקה, נישאת היא בדממה . . . . . . , זה החג אשר "חרות" היא נס ודגל לו, זה החג אשר בתחילתו עם נוצר לו, זה החג אשר אל נביא שמך, מייחלים לו . . ., נביא אשר בסערה לקחת _ה, אל בו מועד אותו שמרת _ה, הנה באה השעה, זהו זמן העשיה, הרי הבקשה לך, את נביאך שלחך נא במהרה . . ., "לב אבות על בנים" יחזיר הוא במהרה . . . , וזאת רק דוגמה למלאכה שעוד דרושה, את נשמת עם ישראל ללכד ולאחד, להשכין שלום בין איש לרע _הו, להכניס קצת בינה, בראש כל בר-דעה, אשר יושבים הם שם בבית הבחירה . . ., להנחיל לנו קצת נחת, ביטחון שלום ישכון כאן בשעה טובה ומוצלחת
אל עליון, יושב לו אי שם במרום, אשליה בבן אנוש נטעת, בראשית בראת _ה, גן עדן לנו יצרת _ה, שם איש ואישה בני אדם לעובדה ולשמרה שמת _ה, כל זה אמת או אשליה, הן לזה אין תשובה, כל חכמי הדעת, אשר, נפשם חרפו לא פעם, כתבו לנו ספרים, חברו אלפי שירים ומזמורים, שאלות נקבו הם, גם תשובות נתנו הם, החל משאלה הראשונה שם הרי לאיש ולאישה בינה ודעת לא הייתה, הכיצד לשמור על המדורה אשר היא אש אוכלת _ ה . . . עץ פרי הדעת – טוב ורע להם נטעת, תבונה בהם לא הייתה לשים ידם בנכונה, הכיצד ביכולתם לשמור על דעת טוב ורע. לידו שכן לו עץ חיים אשר בו . . . , זאת לא נדע . . ., אלא אם את נסיון חיים בן אלפי הגילגולים . . . נחווה כאנושים, לא אני שואל זאת . . . , לא חכם גם לא רשע, תם כנוח אני לא, ובודאי לא מההגדה . . . כי שאלה לי, אך אין אני רוצה תשובה . . ., זאת שאלו החכמים . . . בדור ודור, אשר להם עמדו ספרים. כותב אני כאן, מעלה תפילה אל - אל נורא אשר לו שם במרומים, פועל הוא מאחורי קלעים . . . מצרף ומסדר, בורר לו וחוקר, בוחן הוא כליות, בדרכים כה משונות, לעיתים גם כואבות ואחרים יאמרו לך, ממש איומות, ואנו בני אדם תלויים כאן בסולם, לעיתים עולים ופעמים יורדים, יש גם מאתנו אשר מהסולם נופלים, וכל משל אשר נמשל טוב הוא לפתגם . . . אותו חכם, אשר על ישראל מלך . . . כה אמר: " הבל הבלים, הכל הוא הבל " והוא כמלך התנסה בכל . . . ולסיכום אמר כי כל אשר יתעסק בו האדם, כאן על פני האדמה, הבל הוא, ולכן האדם להבל דמה . . ., מי אני אשר ישאל . . . הרי, בקשה יחידה, מעם אדם – זכר ונקבה נתבקשה, שם למעלה, ב "עץ הדעת לא לגעת" , ועתה נותר לנו רק עמוד שידרה, אשר לה קוראים בלשון העם "תורה" . המלך החכם מכל אדם, סיפרו חתם כי "על האדם את האלוקים לירא, ומצוותיו לשמור, כי זה כל האדם" !!! אנו בני אדם ראה אשר קרה, חיה רעה טבעה אשר היצר בה, שולט הוא כמו אש גם אם בראשה חכמה, ראה איך בני אדם מתנצחים הם על טיבה, מתווכחים הם על קוצה של כל פסיק ונקודה . . .מוכנים הם את נפשם לתת, ילדיהם לשאת אל מזבח של קודש, אל מזבח ללא אל . . ., והרי עם תבונה, עם חוכמה ויראה, מקדם יצרת _ה, אותו בחומר ולבנים צרבת _ה, ביד חזקה ובזרוע נטויה, אתה ולא מלאך גאלת _ה . . . מעבדות לחרות דרך ים, אשר לו בקעת _ה, עמודי נוזלים, אלפי שנים עמדו להם ל ישר-אל-ים, נושאים הם את שמך, באותיותך הם חורטים, את דגלך הם מניפים, אל העולם קוראים, בסמל המוסר - וצדק, אל שלום הם מתפללים, מתוך עמקי הנשמה, אשר להם שם בהר סיני אז נחרטה . . . אך אוי לנו שבר, זאת הנשמה היא ככלי שבר, מפוצלת ושבורה, כזכוכית אשר נופצה, אין חיבור אין הבנה, בין איש ואישה,כל שכן בין עמותה . . .שחורה או לבנה, אין דעת אין חוכמה, מגששים אנו כאן באפלה . . ., מקובצים אחרי גלות אלפיים, בעדות ומנהגים, הרי כל אחד עולם קטן, ממש זעיר פנים, זה הסידור בו רצית _ה, וסודו לנו לא גילית _ה, ועתה כאן לך נושא אני תפילה, לקראת חג העלייה, חג הפסח, בו את החמץ אנו מסלקים ולמצה מקום נותנים, הרי כל זה פולחן אם אין תוכן לעניין . . ., צמצומים לנו צווים, בקוצים ודרדרים אותנו הם כובלים, אין יותר מקום לנבונים, רק לאוכלי הלחמים, אשר כרסם מלאו, ובשרם עבו, דלתות אוזנם סגרו, לעינייהם משקפי זהב ענדו . . .ואותנו להשיב, אל מצריים הם רוצים . . . תפילה זאת היא שירה, אשר חוברה בלשון דקה, נישאת היא בדממה . . . . . . , זה החג אשר "חרות" היא נס ודגל לו, זה החג אשר בתחילתו עם נוצר לו, זה החג אשר אל נביא שמך, מייחלים לו . . ., נביא אשר בסערה לקחת _ה, אל בו מועד אותו שמרת _ה, הנה באה השעה, זהו זמן העשיה, הרי הבקשה לך, את נביאך שלחך נא במהרה . . ., "לב אבות על בנים" יחזיר הוא במהרה . . . , וזאת רק דוגמה למלאכה שעוד דרושה, את נשמת עם ישראל ללכד ולאחד, להשכין שלום בין איש לרע _הו, להכניס קצת בינה, בראש כל בר-דעה, אשר יושבים הם שם בבית הבחירה . . ., להנחיל לנו קצת נחת, ביטחון שלום ישכון כאן בשעה טובה ומוצלחת
