תשובה
תפילה שלימה ביחידות, או מקוצרת במנין: שאלה: במחנה בו אני משרת מצויות פלוגות רבות. מכיון שאין זמן אחיד למסדר ההשכמה של הפלוגות והחיילים הדתיים אינם משוחררים לבית הכנסת באותה השעה, אין באפשרותי לדעת מראש אם לכשאגיע לבית הכנסת אמצא מנין. אכן, פעמים רבות אני "תופס" את ציבור המתפללים באמצע פסוקי דזימרה או בישתבח. מכיון שמגורי פלוגתי מרוחקים מבית הכנסת יותר ממגורי שאר הפלוגות, אני "מבזבז" כל בוקר שבע דקות של הליכה לבית הכנסת. זמן זה, כשהוא מצטרף לסך הכל הזמן המוקצב על ידי המפקדים לתפילה, מאפשר לי להתפלל במגורים תפילה שלימה, בעוד שבבית הכנסת אאלץ לקצר את התפילה אם ארצה להתפלל בציבור. מציאות זו מתסכלת היות שלא רק שאינני יודע איזו אפשרות מבין השתיים להעדיף, אלא גם כאשר אני מחליט ללכת לבית הכנסת, פעמים רבות אני מפסיד את המנין ויוצא שכרי בהפסדי, מפני שלא הצלחתי להתפלל במנין וגם ביחידות נאלצתי להתפלל תפילה מקוטעת. כיצד לנהוג במציאות זו שעתידה ללוות אותי במשך כארבעה חודשים עד גמר הטירונות? תשובה: מעלת תפילת הציבור מבוארת בגמרא1 בטור2 וכן ברמב"ם3 שכתב "תפילת הציבור נשמעת תמיד ואפילו היו בהם חוטאים, אין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים. לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור ולא יתפלל יחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הציבור". גם השו"ע4 פסק כן וכתב "ישתדל כל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים". מאידך, מביא המשנה ברורה5 שהמגיד הזהיר את הבית יוסף לבוא בהשכמה לבית הכנסת, כדי שיוכל להתפלל כסדר ללא דילוג כי העושה כן מהפך הצינורות. אי לכך מכיון שתפילה בציבור אינה חובה אלא מצווה מן המובחר6, היה מקום לוותר על תפילה בציבור כדי להתפלל ללא דילוג, כפי שהביא הבאר היטב, שאנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר אפילו אם על ידי כך יפסידו תפילה עם הציבור. אלא שלא כך פסק השו"ע7 ולדעתו יש עדיפות לתפילה בציבור, ורק למי שנוהג במעשיו כדברי המקובלים שהם אותם "אנשי מעשה" שעליהם דיבר הבאר היטב, לו מכוונים דברי המגיד לבית יוסף ובעיקר שהחכם צבי כתב שדברי השו"ע הם לכל הדעות, ושגם המקובלים מודים שהמאחר לבוא לבית הכנסת טוב שיתפלל עם הציבור, ודלא ככף החיים8 שכתב שיתפלל כסדר ולא ידלג אף שעל ידי זה יבטל תפילה בציבור. סיכום: עדיף להתפלל במנין תפילה מקוצרת על פני תפילה שלימה ביחידות על פי סדר הקדימויות הבא: 1. כשמצא את הציבור בסוף פסוקי דזימרה: יניח תפילין, יברך אשר יצר ואלוקי נשמה עד המחזיר נשמות לפגרים מתים. ידלג על כל ברכות השחר ויברך ברכות התורה) כי ברכת אלוהי נשמה אי אפשר לאומרה לאחר שמונה עשרה היות שכבר יצא בברכת מחיה המתים. וכן ברכת התורה יצא בברכת אהבה רבה(. יאמר ברוך שאמר, אשרי, הללו את ה', הללו אל בקודשו, ישתבח וימשיך על הסדר. 2. כשאין זמן לאמר את הנ"ל: ידלג על הללו את ה' והללו אל בקודשו9. 3. כשהציבור התחילו יוצר: יתחיל יוצר עמהם. 4. האמור לעיל הוא בתנאי שיספיק להתפלל יחד עם הציבור תפילת לחש, או יספיק להתחיל עם השליח ציבור חזרת הש"ץ. אבל אם לא כן יתפלל כסדר ביחידות10. 5. מותר להתפלל בזמן ההליכה לבית הכנסת ולומר אדון עולם, יגדל, ברכות השחר וכו' כדי להספיק להתפלל עם הציבור. הערת הרב מרדכי הלפרין: סימן ה לדעת החזון איש )או"ח קלז, ד( ד"ה "ויחיד" החובה להתפלל בציבור אינה חלק ממצוות תפילה בהידור אלא מחמת החובה שלא לפרוש מן הציבור. לכן נראה שאם אינו יכול לבוא לבית הכנסת ולהתפלל תפילה כהלכתה, אין לו דין פורש מן הציבור, ויכול לבחור להתפלל כהלכה ביחידות. אלא שיפסיד מעלת תפלה בצבור )וקדיש וקדושה(. אך כל זה אם קיומו של המנין לא יהיה תלוי בו בשום פנים, דהיינו שיש די מתפללים כל הזמן. אומנם אם יש חשש שבעקבותיו ילכו אחרים והמנין לא יתקיים, אזי החובה להצטרף למנין איננה רק מדין שלא לפרוש מן הציבור אלא גם מדין המעשה )"מ" שואית( לקיים את המנין. מקורות: .1 ברכות דף ז. .2 סימן צ. .3 הלכות תפילה פ"ח. .4 או"ח סימן צ, ט. .5 סימן נב סק"א. .6 ילקו"י ח"א עמ' קלז סעיף ג הערה ג. .7 סימן נב. .8 שם סק"ב. .9 משנ"ב שם סק"ג. .10 משנה ברורה שם סק"ד.
