תפוז.
איזה עולם נפלא. העולם הוא תפוז. תפוז מכאני, תפוז אנושי, תפוז נוטף. לפני חודשים נפגשנו כאן בפורום, ירך לצד ירך, מעל אותו דף. אתה רואה תפוז שקורץ לך, אתה נוגע, מרוצה, מכניס לסל, סל המסרים הפרטי. "היי... תודה על העידוד" אני זורק את החכה ומחכה. הדג פתח את הפה, עכשיו חובת ההוכחה עלי. אוקיי, בוא תראה מאיפה משתין הדג, או לפחות מרטיב. "יונק, מלטף, סופג בור של תשוקה, כל כולי שם, עמוק בין רגליך. הכתיבה זה רק מע"מ, הפאן זה הטעם. שרוט ומחוק, ולבטח דפוק.
הדפוק הזה עושה רק טוב. איך את אוהבת את הטוב שלך? יום טוב, ורטוב!
ההכרה שלי נמוגה... תעירי אותי, ורצוי ערומה. לכל רמח אברייך...
אפעס אחד." התגובה לא מאחרת לבוא ומרטיבה אותי עד לעומק תחתוניי ונשמתי, שנוזלת ממני כמו ציור של דאלי. מה זה בא לי!! "אני מושיט לך את היד, ואת לוקחת לך אצבע ... מעבירה אותה על העינים העצומות. מחליקה לאורך האף, לצייר את קווי השפתיים הפשוקות כמעה. הלשון קוראת, ויונקת את האצבע, והיא מחליקה, רטובה, לאורך הצואר. ביקור אצל צמד העופרים.... היד שלך נשלחת אל בין רגלי, והשפתים שלי על פניך, יוצאות במסע, זיוניוני הדרך, בעקבות האצבע. את מובילה את האצבע במורד הבטן והפה נצמד לפטמה. האצבע מחליקה לתוכך, וגם השניה. היד נעה בתוכך, והעינים כמעט נעצמות, ועדין מציצות למסך... את נוטפת עלי, שולפת את האצבעות אל פיך. גם אני רוצה לק. אני מוכן, ורוצה, וחייב לתוכך. הכניסיני. אני מרגיש את כולך רטובה. והגוף משתוקק, וזועק. אני רוצה את הציפורנים שלך ננעצות בי, בעת שאנו הולכים בדרך כל בשר, ופורקים את געגועינו לתשוקה, אחת בתוך השני. ריח ערוותך נספג באפי, נמהל בקפה ומזקיר לי שוב. שיהיה לך בוקר מדהים ללא טיפה אחת יבשה בתחתוניך. ציירי לי אותך, עם בת צחוק, ורועדת. פססססס... בואי... בואי רגע, סתכלי עלי. פה גדול...הנה, הנה אני בא. " מהשלב הזה כבר אין דרך חזרה. אני מפוצץ הורמונים, כמו חטיבה של חירניקים שלא יצאו חודש הביתה. ואף על פי כן, זו היד נוע תנוע.
איזה עולם נפלא. העולם הוא תפוז. תפוז מכאני, תפוז אנושי, תפוז נוטף. לפני חודשים נפגשנו כאן בפורום, ירך לצד ירך, מעל אותו דף. אתה רואה תפוז שקורץ לך, אתה נוגע, מרוצה, מכניס לסל, סל המסרים הפרטי. "היי... תודה על העידוד" אני זורק את החכה ומחכה. הדג פתח את הפה, עכשיו חובת ההוכחה עלי. אוקיי, בוא תראה מאיפה משתין הדג, או לפחות מרטיב. "יונק, מלטף, סופג בור של תשוקה, כל כולי שם, עמוק בין רגליך. הכתיבה זה רק מע"מ, הפאן זה הטעם. שרוט ומחוק, ולבטח דפוק.