../images/Emo191.gifהמשך../images/Emo191.gif
כשאנחנו נאבקים, אפילו תוך כדי המאבק, כדאי לזכור כי הכעס נמצא שם כדי לומר לנו דבר, הוא נותן לנו תקווה. אנו יכולים לעמוד מול הצורך בשינוי ותיקון העוולה בלא האשמת אדם אחר. אנחנו יכולים להיות אנשים חזקים יותר. סיפור ? הסלקי הפצוע (סקוטלנד) אם תלכו אל המים הצלולים והקרים המקיפים את איי אורקני (Orkney) שבצפון סקוטלנד, תראו יצורים נאים רבים. היפים ביותר יהיו אולי כלבי הים: כלבי הים שישחו קרוב אליכם כשתלכו על החול הנקי שלאורך החוף. שם בצפון, באיי אורקני, הם קוראים לכלבי הים ? סלקי (Selkie). הסלקי יתבוננו בכם בעיניהם העגולות, החומות. ואתם ודאי תחשבו שהם מקסימים ומופלאים.
אבל לא כולם אוהבים את כלבי הים והסיפור הזה הוא סיפור על איש שלא אהב אותם. לא, הוא שנא אותם. הוא שנא את הסלקי משום שהוא היה דייג. בכל ים יצא בחתירה עם הסירה שלו אל המים הצלולים, הקרים והטיל את אחת מרשתות הדייג שלו. הרשת הייתה מחוברת למצוף קטן והיא שטה על פני המים. אז חתר משם קצת הלאה והניח עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת. כשהיה מסיים להניח את כל הרשתות שלו היה חוזר לראשונה ואוסף אותה כדי לראות מה לכד. אם היו ברשת דגים, ידע שבאותו ערב תהייה לו אורחה. אם היו הרבה דגים, הוא ידע שיוכל ללכת לפאב באותו ערב! אבל לפעמים, כשמשך את הרשת, הוא ראה שמישהו נשך וקרע את הדגים. לפעמים היו הרשתות קרועות ? לפעמים כל כך קרועות שאי אפשר היה לתקן אותן בכלל. "אך, הסלקי הארורים!" הוא קילל. לא, הדייג לא אהב את הסלקי. עכשיו, היה מקום מסויים אחד בים, בדיוק מעבר לצוק שבצפון האי ווסטריי (Westray): זה היה מקום בו תמיד דג דגים טובים. אבל קיץ אחד, יום אחר יום, כשמשך את הרשתות מצא את הדגים נשוכים וקרועים. הוא מצא את הרשת קרועה. באותו קיץ, זרק לפח כל כך הרבה רשתות שנקרעו במקום ההוא שלפסוף החליט לנקום את נקמתו.
אז ביום החמים הבא ? ולפעמים יכול להיות חמים באורקני ? כשחתר למקום ההוא בדיוק מעבר לצוק הצפוני של ווסטריי, הוא קודם כל הטיל עוגן. אז השליך רשת. אבל באותו יום, לא המשיך לחתור הלאה כדי להניח עוד רשתות. במקום, הוא הסיר את בגדיו וישב מחכה. מחכה כשהסכין הגדולה שלו לצידו. ובכן, היום היה חם והרוח שקטה ? ולפעמים הרוח שקטה, אפילו באורקני. כשישב שם, סירתו מתערסלת בקלות על פני המים הצלולים והקרים, יכול להיות שהוא עצם עיניים, אני לא בטוחה שאני יודעת. אבל פתאום הוא שמע את זה: משהו משך את המצוף של הרשת כלפי מטה. הוא הביט מעבר לדופן הסירה. שם, עמוק במים, הוא ראה משהו גדול, משהו אפור, משהו שמתנפל על הרשת שלו. "הסלקי הארור!" כשסכין בין שיניו הוא צלל אל תוך המים, למטה דרך המים הצלולים והקרים עד שהגיע אל מאחורי הסלקי. אז, עם הסכין, הוא דקר. דקר וקרע. הוא ראה את הפצע הפתוח, הוא ראה את הדם האדום שוטף אל תוך המים הצלולים. הסלקי, כשסכין הדייג עדין נעוצה בצידו, התפתל והסתובב כל כך הרבה פעמים שהדייג איבד את האחיזה בסכין. הוא ראה את הסכין נופלת דרך המים הצלולים, נופלת אל קרקעית הים.
הדייג לא יכל לרדת אחריה: לא היה לו יותר אויר ? הוא היה חייב לעלות כדי לנשום. "אז איבדתי סכין. אבל אני בטוח שהסלקי הזה לא יטריד את הרשתות שלי שוב!" ביום שלמחרת, כשפרש הדייג את כל הרשתות שלו וחזר כדי למשות אותן, באותו יום מצא את כולן ריקות. ובכן, זה קורה: במיוחד לדייגים. אבל ביום שלמחרת קרה בדיוק אותו הדבר. וגם ביום שאחרי. וביום שאחריו. הדייג הבין שהוטלה עליו קללה: קיללת הסלקי. תוך זמן קצר הפסיק לצאת לדייג ? לא היה טעם לכך. במקום, עמד ליד קיר המזח, בוהה אל הים הקר והאפור, מקלל את המזל שלו ? ומקלל את הסלקי.
