תעזרו לי?
ובכן,בחורה דתיה אני. דתיה מבחוץ כופרת מבפנים. מודעת לעובדה שכולכם הייתם שם.לכן רק אתם יכולים לעזור. שאלתי היא כזאת: מאז הגירוש הגדול שהייתי באופוריה ענקית,בספרות לא מציאותיות..קיבלתי את הבום לפנים. ואני מעולם אדם חושב,סקרן חוקר,לא יכולתי לשבת ולתת לשאלות להסתחרר מעל לראשי ללא הרף. שאלתי את הרבנים באולפנא שלי,רמזתי לאמא שאני בחקירות (היא נלחצה למוות) ,דיברתי עם אנשים מביני עיניין. כולם ענו את אותן תשובות והחזירו אותי בידיים ריקות. אני כמובן לא חשבתי לרגע להישאר תמימה (תרתי משמע..) והאטימות התחילה חודרת לתוכי.האדישות מחלחלת והרצון לשוב חלף עבר. והיום אני בדילמה איך לעשות את הצעד הבא..איך אומרים לכולם? מחכים לסוף השנה? (שמינית). מבטלים ש"ל (מקום רציני מדי)? נואשתי.
ובכן,בחורה דתיה אני. דתיה מבחוץ כופרת מבפנים. מודעת לעובדה שכולכם הייתם שם.לכן רק אתם יכולים לעזור. שאלתי היא כזאת: מאז הגירוש הגדול שהייתי באופוריה ענקית,בספרות לא מציאותיות..קיבלתי את הבום לפנים. ואני מעולם אדם חושב,סקרן חוקר,לא יכולתי לשבת ולתת לשאלות להסתחרר מעל לראשי ללא הרף. שאלתי את הרבנים באולפנא שלי,רמזתי לאמא שאני בחקירות (היא נלחצה למוות) ,דיברתי עם אנשים מביני עיניין. כולם ענו את אותן תשובות והחזירו אותי בידיים ריקות. אני כמובן לא חשבתי לרגע להישאר תמימה (תרתי משמע..) והאטימות התחילה חודרת לתוכי.האדישות מחלחלת והרצון לשוב חלף עבר. והיום אני בדילמה איך לעשות את הצעד הבא..איך אומרים לכולם? מחכים לסוף השנה? (שמינית). מבטלים ש"ל (מקום רציני מדי)? נואשתי.