תעזרו לי -דחוף...

[bonita0707]

תעזרו לי -דחוף...

טוב אז אני לא יודעת ממש איך להתחיל אז אני אתחיל מההתחלה. יש לי חברה טובה.. ועד לפני כמה חודשים היא הייתה ילדה רגילה, ממש מאמי.. ילדה טובה של ההורים.. לא ממרה את פיהם, עושה מה שאומרים לה, מנסה לעזור כמה שיותר.. בקיצר ילדת זהב..וגם כל הציונים שלה תמיד היו טובים אבל לפני החופש הגדול.. כמה שבועות לפני אז היא התחילה להשתנות.. בהתחלה אני ושאר החברות לא הבנו מה יש לה.. היא הייתה כל כך מעצבנת.. כל שניייה נעצרת, מרימה דברים מהריצפה (עלים, ענפים..), אנחנו למשל הולכים לאנשו ואז היא מאחורה כל שנייה עוצרת.. וממש מאחורה.. לא איכפת לה שאנחנו קורים לה.. וכזה לא הבנו מה יש לה.. חשבנו שאולי היא עושה את זה בכוונה .. כי זה היה ממש מוגזם.. אבל עדיין היא הייתה יחסית נורמלית לעומת מה שהיא עכשיו..:/. אלוהים ישמור רק לחשוב עליה בא לי לבכות... היא באה לבי"ס אבל מלא פעמים היא לא נכנסת לשיעורים.. למשל היא יכולה לא להיכנס לשיעור כי השרוכים נפרמו לה והיא שעה תשרוך אתום..!! ואני לא מגזימה כל דבר לוקח לה מלא זמן..!!ממש הרבה.. צריך אליה ממש הרבה סבלנות.. ומה לעשות אין לנו ממש..:/.. היא יכולה להוציא מהכלים... וזאת ילדה טובה שאפעם לא הייתה מחסירה מאף שיעור.. ופאתום היא לא כותבת כלום, כל הזמן עייפה.. והיא גם רזתה המון.!!!!.. עד שהיא אוכלת... וגם עוד משו .. זה שהיא כל הזמן חייבית לנק'ות.!! אז כשהיא עוד הייתה יוצאת איתנו היא הייתה מנקה את הדשא, כזה עם היד.. מרימה דברים..ועד לבית אוספת את זה... ועכשיו בבי"ס לא איכפת לה שכולם מסתכלים היא מנקה כזה את השולחן.. את הכסא.. וזה לא ממש לנקות כזה עם היד מנקה..למשל היום היו שם חבורה של בנים ולא אפיכת לה היא הולכת לשער וכזה מתיישבת על הריצפה ומתחילה לנקות עם היד את השער.. לא איכפת לה שמסתכלים.. והיא מודעת לכל זה.. פשוט היא לא מסוגלת להפסיק..!!.. וילדים לא מבינםי מה קורה לה.. כי ישר דקה איתה וקולטים שמשו לא בסדר איתה..!!.שאלו אותנו מה יש לה וזה... היא גרה 10 דק' הליכה מבי"ס, אבל זה לא משנה כבר.. עכשיו עד שהיא באה ואו או חוזרת.. אנחנו מלוות אותה (ההורים ביקשו..) וזה ללכת איתה חצי שעה..!! ותאמת אני כבר לא מסוגלת לזה נפשית.. היא מוציאה אותי מעצבים.. אנחנו פשוט מתחרפנות. .זהמ שפיע כבר עלינו כל זה.. ואנחנו מנסות לעזור לה.. אבל אין ממש מה..היום ממש כבר השתגענו שם שעה היינו בבי"ס בגללה..!! ועוד כל שנייה היא עוצרת לנו וחוזרת אחורה..... ההורים מודעים למצב כמובן.. והיא מטופלת אצל פסיכולוג.. אמרנו לנו שהיא עוברת כעת משבר.. והם מקווים שזה יעבור לה.. וגם המורה מעודכנת וזה.אבל הם לא בוטחים ב-100% שזה מה שיש לה.. אולי זה משו יותר חמור?!? אם זה יקח לה מלא שנים עד שהיא תחזור לעצמה?!... זה כזה לא מגיע לה..!!!.. אבל בשורה הכללית.. איך אנחנו צריכות להתמודד עם זה? מה לעושת?! אני לא יודעת לאן ממש לפנות.. אני רוצה לעזור לה.. אבל זה קשה לנו... היא יכולה ממש לחרפן.. אנחנו מאחרים תמיד בגללה בהרבה זמן..וכזה היא בוקשי מדברת.. יש פעמים שהיא מדברת סבבה.. ויש פעמים שהיא לא עונה כמעט.. וטל' בכלל היא לא מדברת שם..!!!... אהה והיא התקרבה המון לדת.. תמיד אומרת ב"ה המוןם.. וקוראת כל היום ספר תנ"ך.. לא יודעת הייתי חייתב לפרוק את זה איפשו.. מקווה שתוכלו לעזור תודה..:/..!!..

 

[yoelnd]

תשובה

היי אני מעריך את הפתיחות שלך והערנות שלך לנושא החשוב הזה. חושבני שיש מקום לערב את היועצת / פסיכולוג בבית הספר וכמובן בידיעת ההורים. שלא יראה המצב כהלשנה אלא כסיוע - עזרה. יש לבדוק "סחור סחור" את המניעים למצב ולטפל בו בהקדם המיידי. בבריאות טובה!

 

[עפרה מהודר]

../images/Emo45.gif בהחלט

כל הכבוד על העזרה שלך לחברתך- נשמע שאת חברה טובה. כמובן שאי אפשר לאבחן דרך האינטרנט. אבל נשמע שחברתך פיתחה סוג של אובססיה לניקיון . זהו סוג של חשיבה כפייתית, כלומר חשיבה שאין לה שליטה עליה. קרוב לוודאי שהיא עצמה יודעת שזה "לא הגיוני" לנקות חפצים ולבדוק כל דבר, אבל היא כנראה לא מצליחה לשלוט בזה. אני שמחה לשמוע שהיא נמצאת בטיפול. אולם, אם הבעיה באמת כפייתית, ייתכן שטיפול פסיכולוגי לא יספיק, ודווקא טיפול תרופתי יהיה יעיל יותר ויעזור מהר יותר. זהו כמובן שיקול דעת של הרופא. אני מקווה שאת מרגישה קצת יותר טוב אחרי שפרקת כאן את הסיפור. מהצורה שסיפרת את זה כאן, מובן שהסיפור כבד לך מאוד. אני חוששת שזהו משא כבד מדיי לכתפייך הצעירות. אני בהחלט מסכימה עם יואל שיש לערב גורם מקצועי, כלומר את היועצת בבית הספר. אני מבינה שהמורה כבר מעורבת, וזה טוב. את יכולה להביא ליועצת את מה שכתבת כאן ואת התגובות שקיבלת. זה יכול לעזור גם בשיחות עם ההורים של חברתך. רק בריאות.

 

[bonita0707]

../images/Emo10.gif../images/Emo10.gif

אני מרגישה שאני לא עושה מספיק. שאני לא באמת עוזרת לה..:/.. קשה לי כבר.. אנחנו לא יכולות כל פעם להיות איתה.. לחזור איתה.. אפשר להשתגע ממנה.. זה משפיע גם עלינו.. סיפרתי לאמא על זה והיא ואמרת שאנחנו צריכות להיתו איתה כמה שיותר.. ובמיוחד ברגעים הקשים לעמוד לצידה.. אבל זה קשה.. לפעמםי לא ממש אפשרי.. כבר אין כוח.. אנחנו כבר מתחילות להתייאש.. ואח"כ אני מרגישה אשמה אני לא רוצה להזניח אותה.. אבל קשה לי.... באמת שאנחנו מנסות..!! עכשו כתבתי את ההודעה הזאת בעוד כמה פורמים ואמרו לי שיש מצב שזה אוסידי וקראתי על זה אח"כ ובאמת זה נשמע מה שיש לה..!!! וכתוב שזה נדיר שמתרפים מהדבר הזה לגמרי.... אוףף בטח היא לא תתגייס שנה הבאה לצבא.. איזה גם עכשיו היא בכלל לא לומדת והיא תלמידה של 90-100.. בבי"ס יודעים על המצב.. והמורים מבינים.. ואנחנו מדברים עם ההורים.. והיא נמצאת בטיפול פסיכולוגי והיא מקבלת תרופות.. לא יודעת איזה. .אני מקווה שהיא תבריא כמה שיותר מהר.....!!!!..

 

[עפרה מהודר]

Bonita

אני מסכימה עם מי שאמר לך ש"יש מצב שזה OCD". אובססיה לניקיון היא אחת הצורות השכיחות של OCD. כמה שאני קוראת את ההודעות שלך, אני מבינה שההתמודדות עם המחלה של חברתך מכניסה אותך למצוקה משמעותית. אני מבינה את מי שמבקש מכן ללוות את חברתכן בזמן הקשה הזה. זאת באמת התנהגות הכי חברית. מצד שני, מי שמבקש זאת מכן אולי שוכח שמישהו צריך לשמור גם עליכן. כי נניח שהליווי של חברתכן באמת יעזור לה בהתמודדות עם החרדה / אובסיה שלה. אבל אם זה יעלה בזה שגם את תיכנסי לחרדות, ואולי אפילו לדיכאון- מה זה יהיה שווה? אני מתרשמת שההתמודדות הזאת "גדולה עלייך". אני מציעה לך להזכיר לסובבייך כי יש משמעות גם לבריאות הנפשית שלך, לא רק של חברתך. אני שוב מפצירה בך לפנות לאיש מקצוע. מדוע אינך פונה ליועצת של בית הספר? כמו כן אני ממליצה לך לפנות לפורום התמיכה של סה"ר (בנוסף ליועצת, לא במקומה). חזקי ואמצי.

 

[bonita0707]

..

אנחנו בקשר עם הרכזת של השכבה. שהיא גם המחנכת שלנו.. היא מודעת להכל ואנחנו מעדכנות אותה מידי פעם.. מקווה שהיא תחלים כמה שיותר מהר..:/..

 

[li40]

בוניטה חמודה , כל הכבוד לך וחברותיך

לפי מה שאני הכי מבינה פה הכי קשה לכןלעשות את זה כל יום , אם אתן מספיק בנות תתחלקו לזוגות ותעשו תורנות כל פעם זוג בנות יעשו את זה ,וכך זו לא תהיה שיגרה יום יומית פעמיים שלוש בשבוע זה יותר קל מיום יום תציעי לחברותייך לעשות את זה בצורה הזו אולי זה יקל עליכן לעבור את התקופה הקשה של החברה שלכן אני שמחה לקרוא שיש חברויות טובות ושאתן יודעות גם לתת מעצמכן למען החברה יישר כוח

 

[bonita0707]

אבל הן כבר לא רוצות..

אנחנו לא הרבה.. רק 3 שמוכנות.. וזה קשה זה דורש המון מאמץ נפשי וגופני.. וגם אני כבר לא מסוגלת לזה.. אפשר כבר להתחרפן ממנה.. אנחנו מלא פעמים כבר נשברות ורוצות לעזוב אבל אנחנו לא יכולות כי אנחנו יודעות שאם נלך היא תחזור בערב.. או עד שההורים שלה באים לקחת אותה..

 

[עפרה מהודר]

אכן קשה.

למה באמת ההורים שלה לא לוקחים אותה כל יום לבית הספר?