שמע משהו
מוישה ארפד, יהודי טוב, שסיים את תפקידו על כדור הארץ. הגיע לשערי העולם הבא, הציץ המלאך שבשין־גימל בניירותיו, ואמר: "אתה לגן העדן".
הלך מוישה לגן עדן, וראה שם את בורא עולם מסמן לו להתקרב אליו. מוישה התקרב.
אמר בורא עולם: "מוישה, אתה רעב"?
מוישה אמר "כן", ומייד הוציא בורא עולם קופסת חומוס ושתי פיתות, נתן אחת למוישה ושניהם אכלו בשקט. תוך כדי כך הביט מוישה למטה, לעבר הגיהנום, ושם לב ששם אוכלים סטייקים עסיסיים (מבשר בקר אמיתי), פסטות, פטריות כמהין, סלט שרי עם בזיליקום וסורבה מנגו עם קצפת.
למחרת שוב הזמין בורא עולם את מוישה לאכול עימו. גם הפעם הארוחה היתה פיתה עם חומוס. ושוב הביט מוישה למטה, והפעם ראה את תושבי הגיהנום מתענגים על קוויאר, שמפניה, כבש על האש ברוטב חרדל ודבש ופטיפורים לקינוח.
ושוב ביום שאחרי הזמין בורא עולם את מוישה לסעוד במחיצתו. ושוב, פיתה וחומוס. ושוב, מוישה רואה שבגיהנום יש חגיגות מאסטר־שף.
פנה מוישה אל בורא עולם: "איך זה יכול להיות? למה בגן עדן יש רק פיתה וחומוס, ובגיהנום ארוחות שחיתות? אני לא מצליח להבין".
בורא עולם נאנח:
"מה אני אגיד לך? אתה צודק.
אבל שווה לבשל בשביל שניים"?