orlishelmarom
New member
תעודת מחצית ../images/Emo67.gif
בני בן ה-9.5, כתה ד', תלמיד מצטיין עם בעיית התנהגות בעלת אופי לא-אלים (מתפרץ בשיעורים לדברי אחרים, לא מחכה לתורו בהצבעה, מעיר לתלמידים ששוגים בתשובות ומתקן את תשובתם). קיבלנו תעודת מחצית היום. במילה אחת – אכזבה! לא מהילד אלא מהמחנכת ומביה"ס. בפן הלימודי הציונים כמובן מעולים בכל המקצועות, אך מכיוון שהציונים עדיין ניתנים בהערכה מילולית ולא במספרים היה קשה לי לראות את הניסוחים היבשושיים ליד כל מקצוע, וזאת אחרי שהילד השקיע כ"כ הרבה בלימודים, בעבודות יפהפיות שהוגשו והצליח בכל המבחנים (ממוצע של 95-100). רק לדוגמא, לפני כ-10 ימים היה לו מבחן חצי-שנתי במדעים. ים של חומר לימודי. הילד קיבל 100 במבחן, שהיה ה- 100 היחיד בכתתו! 50% נכשלו ולשאר הילדים היה ממוצע של 70 ומטה. ההערכה בתעודה במקצוע אמנם הייתה בהתאם, אך מאד טכנית ויבשה "בלשון המעטה". כנ"ל בשאר המקצועות. יכולתם לקבל את הרושם שאכן מדובר בתלמיד מבריק "אי-שם" ולא בילד שלומד כאן בביה"ס. כל הניסוחים יבשים ועבשים.... לעומת זאת, בפן ההתנהגותי ובהערה בסוף התעודה המחנכת "לא חסכה" במילים ובתיאורים ציוריים כדי להדגיש שהוא לא מתנהג כמצופה בעיניה. מה שהכי הכעיס אותי – הילד בא הביתה בצהרים, לא יצא מעורו כדי להראות לי את התעודה. לבסוף אחרי שהגיש לי אותה בחוסר חשק מופגן הוא ישב בצד עצוב. שאלתי למה, הרי אנחנו יודעים שיש בעיה התנהגותית וזה לא חדש. הילד אמר" אמא, לכולם היא קראה אליה ונתנה את התעודה והוסיפה מילה טובה, ורק לי היא נתנה את התעודה וזרקה בחצי-פה שהיא מקווה שההתנהגות שלי תשתפר במחצית הבאה, בלי שום מילה טובה". ניסיתי לעודד אותו כמיטב יכולתי אבל הוא רק ישב בצד וחזר ואמר "אני לא שווה כלום". התכווץ לי הלב מולו, בחיי. במקביל, חשבתי שכבר הצלחתי לקבוע עם המטפל ההתנהגותי של הילד מול הנהלת ביה"ס. הוא עדיין ממשיך להשאיר שם הודעות טלפוניות ולא חוזרים אליו כדי לקבוע מפגש עם הצוות החינוכי. כנראה שהם לא ממש רוצים התערבות חיצונית שתעזור להם להתמודד עם בני, אלא רק יודעים להתלונן. ואם כל זה לא הספיק, התחילה שוב אצלי בבית "הילולה סיינטולוגית" עם בעלי וחברו הטוב שהציקו לי בלי סוף עם הכתבה המרושעת במעריב. אויש.....
אפשר חיבוק?
בני בן ה-9.5, כתה ד', תלמיד מצטיין עם בעיית התנהגות בעלת אופי לא-אלים (מתפרץ בשיעורים לדברי אחרים, לא מחכה לתורו בהצבעה, מעיר לתלמידים ששוגים בתשובות ומתקן את תשובתם). קיבלנו תעודת מחצית היום. במילה אחת – אכזבה! לא מהילד אלא מהמחנכת ומביה"ס. בפן הלימודי הציונים כמובן מעולים בכל המקצועות, אך מכיוון שהציונים עדיין ניתנים בהערכה מילולית ולא במספרים היה קשה לי לראות את הניסוחים היבשושיים ליד כל מקצוע, וזאת אחרי שהילד השקיע כ"כ הרבה בלימודים, בעבודות יפהפיות שהוגשו והצליח בכל המבחנים (ממוצע של 95-100). רק לדוגמא, לפני כ-10 ימים היה לו מבחן חצי-שנתי במדעים. ים של חומר לימודי. הילד קיבל 100 במבחן, שהיה ה- 100 היחיד בכתתו! 50% נכשלו ולשאר הילדים היה ממוצע של 70 ומטה. ההערכה בתעודה במקצוע אמנם הייתה בהתאם, אך מאד טכנית ויבשה "בלשון המעטה". כנ"ל בשאר המקצועות. יכולתם לקבל את הרושם שאכן מדובר בתלמיד מבריק "אי-שם" ולא בילד שלומד כאן בביה"ס. כל הניסוחים יבשים ועבשים.... לעומת זאת, בפן ההתנהגותי ובהערה בסוף התעודה המחנכת "לא חסכה" במילים ובתיאורים ציוריים כדי להדגיש שהוא לא מתנהג כמצופה בעיניה. מה שהכי הכעיס אותי – הילד בא הביתה בצהרים, לא יצא מעורו כדי להראות לי את התעודה. לבסוף אחרי שהגיש לי אותה בחוסר חשק מופגן הוא ישב בצד עצוב. שאלתי למה, הרי אנחנו יודעים שיש בעיה התנהגותית וזה לא חדש. הילד אמר" אמא, לכולם היא קראה אליה ונתנה את התעודה והוסיפה מילה טובה, ורק לי היא נתנה את התעודה וזרקה בחצי-פה שהיא מקווה שההתנהגות שלי תשתפר במחצית הבאה, בלי שום מילה טובה". ניסיתי לעודד אותו כמיטב יכולתי אבל הוא רק ישב בצד וחזר ואמר "אני לא שווה כלום". התכווץ לי הלב מולו, בחיי. במקביל, חשבתי שכבר הצלחתי לקבוע עם המטפל ההתנהגותי של הילד מול הנהלת ביה"ס. הוא עדיין ממשיך להשאיר שם הודעות טלפוניות ולא חוזרים אליו כדי לקבוע מפגש עם הצוות החינוכי. כנראה שהם לא ממש רוצים התערבות חיצונית שתעזור להם להתמודד עם בני, אלא רק יודעים להתלונן. ואם כל זה לא הספיק, התחילה שוב אצלי בבית "הילולה סיינטולוגית" עם בעלי וחברו הטוב שהציקו לי בלי סוף עם הכתבה המרושעת במעריב. אויש.....
