תסריט שלי

lolo59

New member
תסריט שלי

"דני הוליווד 2" - פרק 1 - "שוב היא כאן" לצלילי השיר "אם אלה החיים" של קרן פלס- תקציר הרגעים החשובים בעונה הראשונה. כאשר מגיע הקטע "אם אלה החיים, נחיה" בשיר שברקע, מראים את הסצינה בה לולה יורה ב...(?) ואז- מסך שחור, וכתובית בה רשום - "או נמות?" (סוג של המשך לשורה "אם אלה החיים, נחיה") הערב, בדני הוליווד. כולם המומים מהמאורע בבית הקברות. נועה: "זה לא... זה לא ייתכן." דניאלה המומה. מיה: "את פשוט משוגעת, לולה באום. את פשוט משוגעת!" קלוז-אפ על לולה. נראה שגם לולה לא מרוצה מהתוצאות. כולם המומים, ורק את דני לא מראים. - פתיח - סיום פתיח. המשך עלילה. - 1968 - קומונה. חתונת דני ואיה, לאחר המהומה. שירותים. לולה נראית שם, עם אקדח אשר מכוון על ראשה. השוטרים ועזריאל ממתינים לה בחוץ. השוטרים (מבחוץ): "גב' לולה, תפתחי את הדלת!" (לולה נבהלת. מורידה מראשה את האקדח.) לולה (בקול רגוע): "רגע, אני כבר באה. תמתינו. עוד דקה. (חוזרת למצב האמיתי בו היא שורה כעת, כאשר האקדח עוד בידה) אז איפה היינו, לולה באום? בזה שאת אישה עלובה ופתטית... אישה עלובת נפש ופטתית, שחושבת שהיא רוצה דבר - ממצמצת - והוא שלה (מגחכת על עצמה)." השוטרים פורצים לחדר השירותים, יחד עם עזריאל. אחד השוטרים: "לולה באום... מה אני רואה כאן? התכוונת לירות בעצמך? תתלווי אליי לתחנה, מיד!" לולה: "אדוני השוטר, אני יכולה להסביר הכול. אין צורך במעצרים מיותרים..." השוטר קוטע אותה "מה שמיותר פה, זה שאת תפשעי ותהיי חופשייה. לתחנה. איתי. מיד!" השוטרים כובלים את לולה באזיקים, יוצאים, לולה מובכת מול כול האורחים ההמומים. חוץ. לולה נכנסת עם השוטרים למכונית המשטרה. אחד השוטרים נמצא עם עזריאל. השוטר "אתה, שלא תחשוב שיצאת מהפרשה הזאת, מבלי להתלוות אלינו לתחנה, לגביית עדות. 20 דקות, ואתה שם." השוטר נכנס למכונית, והם נוסעים. פנים. מכונית משטרה. קלוז-אפ, על עינייה הדומעות של לולה באום. המשך קלוז-אפ על עינייה הדומעות של לולה, אך ב-2008. אהובה: "חיים, אני מפחדת..." חיים: "אל תדאגי, אהובה, אני איתך." נושק על ראשה. המשך, בתגובה הבאה
 

lolo59

New member
המשך. אגב, בטעות פתחתי שרשור חדש.

תצרפו את זה לשרשור המרכזי. - המשך - דניאלה (בבכי ובקול רועד) "אבל למה, לולה? למה, למה, למה את אישה כזאת?" נועה - שמה לב לאדישות של כולם: "תגידו לי, מה אתם עומדים ככה, כמו חצילים? תזמינו אמבולנס כבר!" מיה ניגשת לעבר מי שנורה, אך פניו עדיין לא נחשפות. היא בודקת את הדופק, ומגלה שאין דופק. מיה: "אין טעם, נועה. אין טעם. (פונה ללולה) השגת את מה שרצית, מפלצת?" לולה: "מקסימליאן, אין לי כוח לשטויות שלך." מיה: "מה קרה, זקנה פתטית? זהו, את רצחת, פאקינג השגת את מבוקשך. את יכולה ללכת הבייתה, לחזור למסלול חיים הרגיל שלך. אבל אני מודיעה לך, באום, שמסלול החיים ממש לא יימשך כמו שאת תיכננת. רוצחת, זה מה שאת! אני לא מאמינה איך את חיה עדיין, אין לך זכות קיום בכלל!" רינגו: "מיה, די..." מיה: "רינגו... 'די' תגיד לחברים שלך, ותעוף ממני, כי אתה מזיע. (ללולה) את יודעת, לולה, אני מדמיינת את הכותרות בעיתון: 'לולה באום רוצחת. וזה לא איזה תפקיד בהצגה'. נשמע נחמד, לא?" נועה: "מיה, די, נו!" לולה: "למה, יעל... יעל, קוראים לך, לא? החברה בעלת ה-IQ של פירה, צודקת לראשונה. אני... אישה... זקנה... ופתטית. (לולה מכוונת אקדח על ראשה) נתראה בגיהנום, מקסימיליאן. (לולה יורה בראשה, ומתה. כולם המומים) הפנים של מי שלולה ירתה בו\בה, עדיין לא נחשפו. -1968 - תחנת המשטרה. לולה מגיעה, עם השוטרים, כבולה באזיקים. לפתע, רואה שם את איה, בתה. לולה: "איה..." השוטר: "את נוכלת המשנה הצלחנו כבר להשיג. הנה הנוכלת הראשית (לולה)." לולה: (לשוטרים, שמחזיקים בה) עזבו אותי. (לאיה) איה'לה... איה'לה שלי..." איה: "אמא, שלא תתקרבי אליי יותר בחיים שלך, מובן לך?" השוטר: "אז זהו, איה, שהבקשה שלך לא התגשמה. מפאת חוסר מקומות בתאים, את תשהי עם אמך בתא המעצר. לא נורא, תדברו על החבר או משהו כזה..." ^ נשמעת מנגינת מתח (אך קומית). המצלמה מתקרבת מהר לאיה , ההמומה ^ מעבר לדירתה של עמליה. נמצאת שם מישהי האחראית על מושיקו. עמליה ולידיה נכנסות הביתה. עמליה רואה את מושיקו ומאושרת. עמליה: "מושיקו!!!!!!!! ... ילד של אמא. (זולגות לה דמעות מהעיניים) אתה יודע איך התגעגעתי אלייך, קטן שלי?" מושיקו (מפתיע את עמליה) "כן, 'מא (אמא)..." עמליה: "מושיקו..?" מושיקו (מאושר שהצליח לדבר כמו שצריך) " 'מא! (אמא)". מושיקו צוחק צחוק מאושר. עמליה ולידיה גם. עמליה (בוכה מאושר) "אמרת 'אמא'? מושיקו, אמרת אמא?" מושיקו: " ' מא יאיאה (אמא איה)" עמליה: "מה איה?!" מושיקו: "אמא יאיאה" עמליה המומה. לידיה נלחצת. עמליה: "אמא, מה זה השטויות האלה? מה זה השטויות האלה?" לידיה - מנסה להרגיע אותה: "די, מלינקה, אז הוא אמר איה. יכול להיות שכאב לו משהו, אז הוא אמר 'איה' כי כאב לו." עמליה: "לא, אמא, הוא לא אמר 'איה'... לא רק 'איה', הוא אמר 'אמא איה'." לידיה - מנסה שוב להרגיע אותה: "אולי מרוב החיבוקים שלך, כאב לו מאוד ואז הוא אמר, "אמא, איה"...זאת אומרת: "אמא", שזאת את, "איה", שכואב לו." עמליה - נלחצת יותר מתמיד "לא, לא, זה חשוד לי. החלאות האלו שטפו לו את המוח. אני מתה! (פורצת בבכי)
 

lolo59

New member
המשך

לפתע, נראה מסך לבן. לולה מגיעה, בחלוק לבן. לולה: "לא, לא, לא. שוב פעם המחזור הזה? כמה עוד אפשר?" לפתע, מגיע גם מי שלולה ירתה בו. אך העריכה מטשטשת אותו, וגם קולו הוא לא הקול המקורי שלו. גם הוא עטוי בחלוק לבן "מה את צורחת, רוצחת?" לולה: "אה, שלום. מה קורה? טוב, מישהו מוכן להסביר לי מה קורה פה??" ה-נורה: "אמרו לי במזכירות שאנחנו מתים. אמורים לבוא לאסוף אותנו, נראה לי. כול אחד למקומו. נתראה בגיהנום, הא? והפעם, זה המקום עצמו, לא המועדון." לולה: "אוי'ש, די, די, למחזר טקסטים. בכלל, אני, שאני שחקנית יותר איכותית מ... מ... חנה לסלאו, מגילה אלמגור - צריכה להיות בסצינה מביכה שכזאת. פשוט... בושה." מי שאמור לקחת את ה-נורה ואת לולה, מגיע. ו... זהו ליאור אשכנזי, מהעונה הרביעית של "השיר שלנו", שכאמור, גם הוא מת (בסדרה). לולה: "שלום. אתה זה שאמור לקחת אותנו?" ליאור אשכנזי: "שלום וברכה. וכן, נורה, אני זה שאמור לקחת אתכם." ה-נורה: "אתה? חתייייייךך...אם זה היה ידוע שאתה הוא המוביל אל הבית החדש שלנו בשמיים, אז היינו צריכים כבר למות קודם, לא?" לולה בפליאה: "נורה? מי זאת נורה?" ה-נורה: "מאיפה נפלת? מגן עדן?" ליאור: "לא. האמת, אפילו שרתי שיר בשביל לקבל חנינה, או לפחות להיות בגן עדן, אז הגעתי לגיהינום." לולה: "טוב, לפחות יהיה לי פרטנר." ליאור: "לא, לולה. אני תפוס." (ליאור מסתכל במסמכים) ליאור: "אוקיי, כתוב לי במסמכים כך..." מעבר לעמליה ולולה. השתיים דואגות. עמליה הדומעת: "אמא, הבן שלי חזר אליי, אבל הם עדיין גנבו לי אותו!!.." לידיה: "איך גנבו לך אותו, גרגר תירס יפה של אמא? איך?! שנה וחצי הוא גדל איתך, והן? רק שבועיים הוא היה איתן. איך הוא יכול לשכוח?" עמליה: "אמא.. שבועיים שלמים זה מספיק בשביל לשטוף לו את המוח. אל תדאגי, הן ישלמו." חזרה ללולה, ליאור אשכנזי, ולנורה (מי שלולה ירתה בו, כמובן) ליאור: "לולה באום - את הולכת לגיהנום!" ה-נורה: "חה חה, מגיע לך..." לולה: "שקט, חולירע. האמת, הייתי שולחת את עצמי לגן-עדן. זה יותר מידי צפוי." ליאור - סוטה מהנושא: "תגידי...את באמת לא נורה ספקטור?" לולה: "לא!" ליאור: ועכשיו, לתיק השני..." מעבר לבית של מיה. כול החבורה - מההווה ומהסיקסטיז - מגיעה לבית של מיה. עצב, בכי ודכדוך, הם מקצת התחושות שמלוות את החבורה. החבורה נראית מאוחדת מתמיד, כשכולם מתחבקים חיבוק קבוצתי חם. וגם - מסתבר שדני נמצא בין כול החברים, והוא חי! חזרה לבחו"ם ה-נורה: "נו, נו, נו..." ליאור: "ולגבי התיק השני... עמליה שטראוס, את הולכת...." נחשפות פני הנורה. זאת עמליה שטראוס. ליאור ממשיך: "... לגיהינום!" עמליה המומה. לולה מאושרת. סוף הפרק!
 

lolo59

New member
המשך

לאחר סוף הפרק - שיר סיום בביצוע כוכבי הסדרה. ביצוע לשיר: "שוב היא כאן", של מזי כהן ויוני רכטר
 

lolo59

New member
אגב

אל תתייחסו לקטע שבו רשום "גם לולה לא מרוצה מתוצאות מעשייה", כי בהתחלה תיכננתי שמי שיקבל ת'ירייה יהיה מישהו אחר, ורק אחרי שפרסמתי ת'שירשור הראשון של הפרק שלי, אז חשבתי בסוף על מישהו אחר.
 

lolo59

New member
תודה.../images/Emo176.gif

כמה חיכיתי כבר לתגובה, ועוד טובה...
 

lolo59

New member
דבר ראשון, אני בן ולא בת

דבר שני, אני לא אמשיך כנראה, כי זה רק לפרק הראשון. למעשה, רציתי לפרסם את זה בשרשור "הפרק שלי" שפתחה המשתמשת "מכורה קשה" אך בטעות פתחתי נושא חדש. דבר שלישי, תודה על המחמאות
 

MrHyde1

New member
תסריט בסדר

אבל למה למחזר חלק נרחב מהפרק מתוך הפרק הראשון של העונה הרביעית? הבנתי שזה אמור להיות בהומור, ובכוונה מיחזרת, אבל זה יותר מדי. נחמד לראות קריצות, אבל כשזה אותו הדבר בדיוק זה כבר לא מעניין ולא מצחיק. יש גם הרגשה שהפרק יותר מדי רגיל ולא מסתורי. אני הייתי רוצה לראות יותר סיבוכים בעלילת הזמן, או לראות קטעים מהעבר (לא קטעים חסרי משמעות, כמו זה שאיה ולולה נכנסו לכלא), אולי שיגלו איך לולה גילתה על המסע בזמן, או איך היא ידעה שדני יהיה שם בדיוק באותו יום. משהו יותר מעניין, זו דני הוליווד, לא השיר שלנו... חבל שלא חשבת מראש על זה שעמליה היא זו שנרצחה, כי לא רק זה שלולה לא הייתה מרוצה מהתוצאות לא מתאים לזה, אלא גם כל הקטעים שמיה צועקת על לולה בבכי.
 

lolo59

New member
חולק על דעתך

תודה, קודם כול, על ההערות. זה עדיין חשוב. אבל אני לא מסכים איתך ברוב הדברים. לדעתי, הקטע עם הבחו"ם לא כ"כ ממוחזר. המטרה שלי הייתה שכולם יחשבו ששוב פעם יהיה עם דנה אינטרנאשיונל וכל זה, המטרה הייתה לבלבל, ולא עשיתי זאת, אז אני לא מרגיש כ"כ שזה ממוחזר. קצת, אבל לא כ"כ. לגבי המיסתורין - אומנם התחרות היא רק על כתיבת הפרק הראשון, אבל צריך לזכור שזה פרק ראשון בלבד! כול המטרה שלי, שנגיד והכתיבה שלי לא הייתה רק לפרק הפתיחה - אז כול הקטע שעמליה מתה ולולה גילתה על המזוודה - זאת תהיה עלילה משמעותית ביותר לעונה. אני מקווה שהבנת למה התכוונתי, כי נראה לי שלא הייתי מספיק ברור...חחח... לגבי הקטע עם מיה וזה שלולה לא מרוצה מהתוצאות - אתה צודק. באמת חבל שלא חשבתי על עמליה מההתחלה, זה די הרס ואני מסכים. אני חושב שהקטע שאיה ולולה בכלא לא מיותר, ונחוץ מאוד. מה ציפית? השוטרים שם, לולה הפושעת שם => מה ציפית? שהם יזמינו אותה לגלידת פצפצים במונטנה? ואגב, הייתי שמח אם אנשים היו מגיבים על הקטע עם מושיקו. אני מת לקרוא על זה תגובות...
תודה על הביקורת, אורן. אתה תמיד נותן ביקורות בונות ופרטניות, וזה ממש חשוב לי, אישית. אבל עם הביקורת הזאת לא הסכמתי
 

lolo59

New member
האמת היא,

בהתחלה חשבתי שאיה באום הצעירה תקבל את הירייה ("לולה לא מרוצה גם היא מתוצאות מעשייה") ואז רציתי שדני יקבל את הירייה (מיה מגיבה בעצבים ובבכי כלפי לולה, וגם דניאלה עצובה ביותר) ואז כול שנייה אמרתי "זה יהיה דני"\"זאת תהיה איה" ובלה בלה בלה.. בסוף החלטתי שזה לא יהיה אף אחד מהם. בגלל זה, זה קצת הרס מהאמינות, אבל אנחנו ילדים גדולים, אנחנו נתגבר
 

MrHyde1

New member
אוקיי

בדיוק בגלל שכותבים רק פרק אחד, חשוב להכניס את המתח והמסתורין. אני בטוח שבראש שלך צצים אלפי רעיונות איך לפתח את העלילה מכאן והלאה לעלילה שכן תתעסק יותר בזמנים ולעלילה יותר מסתורית, אבל אז לי, בתור קורא (שמצפה לראות בפרק הראשון קצת יותר מדיאלוגים ומחזור קטעים מהעונה הרביעית), אין בעצם שום מטרה לקרוא את הפרק, כי גם לפני שקראתי את הפרק היו לי אותם הרעיונות וגם אחרי. וכן אפשרי להכניס את זה בפרק אחד, או לפחות להתחיל עם זה. בקשר לקטע עם לולה ואיה, אמרתי את זה בהקשר לזה שאני רוצה לראות יותר קטעים מעניינים מהעבר, ולא קטעים מיותרים שלא תורמים לפיתוח העלילה ולמתח. הקטע עם מושיקו ועמליה? לא הבנתי כל כך את המטרה שלו. כלומר, כמו הקטע עם איה ולולה, הוא נראה לי די מיותר.
 

lolo59

New member
הקטע עם מושיקו

זה בגלל שהוא התרגל לאיה כאמא, ואז עמליה המומה, ולידיה לא מבינה איך שבועיים הוא היה עם איה והוא כבר קורא לאיה 'אמא'. לדעתי, זאת התפתחות משמעותית בעלילה וזכותך לא להיות בעדה. בהתחלה רציתי שהוא פשוט יאמר 'אמא' ועמליה תהיה מאושרת, ואז צץ לי הרעיון לפתח את הקטע הזה, שהוא לא יהיה כזה ורדרד... כמו שאמרת, במהלך הכתיבה צצים לי עשרות רעיונות
 

MrHyde1

New member
הבנתי את זה

אבל עדיין לא הבנתי איך זה תורם להתפתחות בעלילה.
 

lolo59

New member
ועוד משהו...

סורי על החפירות... אבל לגבי זה שמיה הייתה עצובה על עמליה.. נכון שיש בזה קצת משהו הזוי, אבל זה כמו שתגיד: "למה רונית ברקת הייתה עצובה על מותו של הראל נבון, שהיא בכלל לא מכירה אותו?" (זה היה בעונה הרביעית, וזה היה נראה כי רונית יותר עצובה על הראל, מאשר זה שיום ההולדת של בתה, שי, נהרס) היה חשוב לי להעלות את הנקודה הזאת, אבל - אני עדיין מסכים איתך שהקטע שמיה עצובה על עמליה קצת לא קשור, אולי הזוי.
 

MrHyde1

New member
זה לא אותו הדבר

אני לא זוכר בכלל שרונית הייתה עצובה. וגם אם כן, זה לגיטימי, כי זו הייתה היומולדת של הבת שלה, וכולם מסביב החלו לבכות, יש בזה משהו מדכא. גם לגבי המוות של עמליה, ברור שהם לא אמורים להתעלם מזה, אבל מיה ממש השתגעה שם והתאבלה כאילו מישהו ממש קרוב אליה נרצח.
 

lolo59

New member
תסתכל בפרק 40

תראה שרונית הייתה עצובה. וגם, זה לגיטימי. ולגבי זה שמיה השתגעה על לולה - אם מסתכלים על זה שהקטע שחשבתי שעמליה תקבל את הירייה, אבל זה היה מאוחר מידי - אז זה הורס את האמינות, מסכים! אבל אם תשים לב, כשמיה התווכחה עם לולה, היה יותר דגש מהצד שלה על זה שלולה היא רוצחת. לא על "את מי היא רצחה", אלא על זה שהיא רוצחת. בכלליות, כאילו. אבל עדיין אני מסכים שהקטע הזה לא כ"כ אמין. אם הייתה לי אפשרות לערוך את התסריט מחדש, הייתי עושה את זה..חח..
 
למעלה