נו...
התחכמויות בסגנון כיתה גימ"ל? בעיטות בביצים למראיין? מה עוד תציעו לה? לדעתי, פנינה ויניב לפניי ענו לעניין. זהו ראיון עבודה, ולא אודישן לתפקיד חייך. את מציעה למעסיק את כישוריך ויכולתך המקצועיים, והוא מציע לך מקום עבודה. אם יש שיתוף אינטרסים ועניין מצד שניכם - אז כן; אם לא, אז לא. סביר, אכן, שהמראיין משועמם למדיי, ולא בגללך דווקא. הוא, מן הסתם, ראיין ויראיין עוד כמה וכמה אנשים מלבדך, וזה, בדרך כלל, עבודה די משעממת ושגרתית. הוא לא בא להתבדר ולהתעניין, אלא למלא את משימתו המקצועית - השגת עובד לתפקיד מסוים. הוא מנסה ללמוד עליך משהו ולהתרשם ממך קצת (מעבר למה שיש בקורות החיים ששלחת), כדי להוסיף עוד משהו לדעתו על התאמתך המשוערת לתפקיד. זהו. "ספרי על עצמך"? ספרי, בקיצור ולעניין, על דברים רלוונטיים לעבודה - לימודים ועיסוקים קודמים, תחומי עניין, כוונות מקצועיות לעתיד - דברים שגרתיים ומשעממים למדיי, אבל זה מה ששייך ומתאים. אם נראה לך, שזה לא מספיק למראיין, שהוא מצפה ליותר, את יכולה לשאול, בפשטות, "מה עוד יעניין אותך לדעת?", "יש עוד משהו, שתרצה שאתייחס או ארחיב לגביו?" וכדומה. כימיה היא דבר חשוב, וכמובן - אם נוצרת כימיה בין המראיין והמרואיין, זה יופי, וזה מקדם מאוד את סיכויי קבלת המבוקש. לפעמים זה קורה, ואת והמראיין יכולים למצוא את עצמכם מתבדחים זה עם זה, מתייחסים, פה ושם, לדברים חוץ-מקצועיים וכו'. אבל אין טעם, וגם לא כדאי, לדעתי, לנסות לייצר כימיה באופן מלאכותי. זה יוצא מאולץ, אפילו מגוחך, ומוסיף לכל הסיטואציה אוירה מלחיצה ולא נעימה עוד יותר ממה שיש בה. דברי באופן ענייני ופשוט ולכי עם השיחה, בלי לנסות "להתחכם", "להביא אותה בהופעה מרשימה", "להראות לו מה שעוד לא ראה" וכיוצא באלה. שיהיה בהצלחה.