תסמינים של חופשה...
מזה שבוע, הילד מושהה מבית הספר. אין סיבה ספציפית... זה משגע אותי!! בשבוע שעבר זומנו כאמור לשיחה שהילד חייב סייעת. המורה לא מצליחה להתמודד (בית הספר דחה את הצעתה של גובלינית להדרכה משום מה...) והכיתה על טורים ממנו. העלו את האפשרות להוסיף לו שעות ספורט, לקצר לו את היום. למצוא ליווי בשעות ובימים הקשים..הכל פתוח. אחרי השיחה לקחתי אותו הביתה. לא הרגיש לי נוח להשאיר את הילד במקום כל כך עויין.. שוחחתי עם המורה בטלפון והסברתי שאני מבינה לליבה (חייבים לגלות אמפטיה) ואני עושה מאמצים כדי להשיג סייעת וכמה שיותר מהר. השיחה השאירה אותי לחיפושים. לא עברה שעה והמורה טלפנה שיש מישהי והיא תתחיל כבר מחר. שעתיים ביום ואחר כך אבוא לאסוף אותו. יום קצר... לא עברו עשר דקות וקיבלתי מכתב סיכום מהיועצת שמכריזה על כך שהילד מושהה עד הודעה חדשה. הייתי בשוק. בעזרת גובלינית התחלתי לחקור ולחפש רופא פסיכיאטר שיסכים לקבל אותנו במהירות. ניסיתי בשלוותא, בגהה, באופן פרטי אצל 6 רופאים שונים. היה לי אירוע של קרובים וכל האירוע אני בטלפון, בחוץ מקווה אולי אצליח להתקבל אצל איזהשהו מומחה. גם בפרטי וגם בבתי חולים, לא הציעו לי תור קרוב יותר מזה שיש לי בעוד חודש וחצי אצל פרופ אפטר. להגיע למיון-רק אם הוא מסוכן לעצמו או לסביבה. זה מה שהורו לי בגהה. הילד בוכה, עצוב שהוא לא מורשה לחזור לספסל הלימודים. מצר כל יום על השיעור שמפסיד באותו יום ואותו הוא אוהב (כך גיליתי שהוא יודע את המערכת בעל פה). היחידה שהסכימה לראות את פנינו היתה רופאה שדרשה 900 ש״ח לפישה שתארך שעה. כל ניסיונותי לבקש הנחה עלו בתוהו עד שנואשתי. החלטתי לפעול אחרת. בכיתה של הילד שלי יש עוד ילדים עם הפרעות שונות ומשונות. מתוך 35 ילדים 8 בעלי לקות. הכיתה היא כיתה רגילה בבית ספר רגיל. בית ספר שהראה את פניו כמכיל ומקבל... (ישנה סייעת בכיתה לילד שלפי הגדרות משרד החינוך, זכאי לשירותיה למרות שעל פניו הוא מסתדר לא רע. הייתי שם בבית הספר, ליוויתי אותו כמה ימים וראיתי שהכיתה הזו רחוקה מלהיות פשוטה. גם ראיתי את הילדים האחרים, ומהכרותי את בני, לא נראה שהוא הוא שגורם לכל הקושי. התייעצתי עם הסייעת והיא הסכימה איתי שיש ילדים שההפרעות שלהם הרבה יותר מטרידות משל בני). בנתיים בבית אנחנו עושים הכל, משחקים, לומדים, צוחקים, מסדרים ונחמד לנו יחד. הילד מתוק וחביב, סבלן ורגוע. בימים הראשונים הוא כל הזמן שאל מתי הוא חוזר ואם הורידו את השם שלו מהמגירה ועכשיו שבוע אחרי הוא כבר שכח. הזמן עבר ונמצאה לילד מלווה. היום היא פגשה אותו בבית. נראית אחלה בחורה, עיניינית, חביבה. קיוויתי שמחר הוא יצטרף לטיול שיתקיים מטעם בית הספר. המנהלת סרבה. היא טענה שהמלווה עדיין לא מכירה את הילד ואם הוא ישתגע פתאום. ישתגע?? ממתי הבן שלי משתגע??? הטיקים הם לא שיגעון! האובססיות שמוחמרות בעקבות הטיפול התרופתי עליו בית הספר לוחץ-זה לא שיגעון! חוסר הקבלה שלהם משווע והם ממשיכים להקשות ולהקשות ו.... כבר ניסיתי לחשוב על אלטרנטיבה. אנחנו נמצאים באיזור מבודד יחסית, אין בתי ספר זמינים באיזור. דילמה...
מזה שבוע, הילד מושהה מבית הספר. אין סיבה ספציפית... זה משגע אותי!! בשבוע שעבר זומנו כאמור לשיחה שהילד חייב סייעת. המורה לא מצליחה להתמודד (בית הספר דחה את הצעתה של גובלינית להדרכה משום מה...) והכיתה על טורים ממנו. העלו את האפשרות להוסיף לו שעות ספורט, לקצר לו את היום. למצוא ליווי בשעות ובימים הקשים..הכל פתוח. אחרי השיחה לקחתי אותו הביתה. לא הרגיש לי נוח להשאיר את הילד במקום כל כך עויין.. שוחחתי עם המורה בטלפון והסברתי שאני מבינה לליבה (חייבים לגלות אמפטיה) ואני עושה מאמצים כדי להשיג סייעת וכמה שיותר מהר. השיחה השאירה אותי לחיפושים. לא עברה שעה והמורה טלפנה שיש מישהי והיא תתחיל כבר מחר. שעתיים ביום ואחר כך אבוא לאסוף אותו. יום קצר... לא עברו עשר דקות וקיבלתי מכתב סיכום מהיועצת שמכריזה על כך שהילד מושהה עד הודעה חדשה. הייתי בשוק. בעזרת גובלינית התחלתי לחקור ולחפש רופא פסיכיאטר שיסכים לקבל אותנו במהירות. ניסיתי בשלוותא, בגהה, באופן פרטי אצל 6 רופאים שונים. היה לי אירוע של קרובים וכל האירוע אני בטלפון, בחוץ מקווה אולי אצליח להתקבל אצל איזהשהו מומחה. גם בפרטי וגם בבתי חולים, לא הציעו לי תור קרוב יותר מזה שיש לי בעוד חודש וחצי אצל פרופ אפטר. להגיע למיון-רק אם הוא מסוכן לעצמו או לסביבה. זה מה שהורו לי בגהה. הילד בוכה, עצוב שהוא לא מורשה לחזור לספסל הלימודים. מצר כל יום על השיעור שמפסיד באותו יום ואותו הוא אוהב (כך גיליתי שהוא יודע את המערכת בעל פה). היחידה שהסכימה לראות את פנינו היתה רופאה שדרשה 900 ש״ח לפישה שתארך שעה. כל ניסיונותי לבקש הנחה עלו בתוהו עד שנואשתי. החלטתי לפעול אחרת. בכיתה של הילד שלי יש עוד ילדים עם הפרעות שונות ומשונות. מתוך 35 ילדים 8 בעלי לקות. הכיתה היא כיתה רגילה בבית ספר רגיל. בית ספר שהראה את פניו כמכיל ומקבל... (ישנה סייעת בכיתה לילד שלפי הגדרות משרד החינוך, זכאי לשירותיה למרות שעל פניו הוא מסתדר לא רע. הייתי שם בבית הספר, ליוויתי אותו כמה ימים וראיתי שהכיתה הזו רחוקה מלהיות פשוטה. גם ראיתי את הילדים האחרים, ומהכרותי את בני, לא נראה שהוא הוא שגורם לכל הקושי. התייעצתי עם הסייעת והיא הסכימה איתי שיש ילדים שההפרעות שלהם הרבה יותר מטרידות משל בני). בנתיים בבית אנחנו עושים הכל, משחקים, לומדים, צוחקים, מסדרים ונחמד לנו יחד. הילד מתוק וחביב, סבלן ורגוע. בימים הראשונים הוא כל הזמן שאל מתי הוא חוזר ואם הורידו את השם שלו מהמגירה ועכשיו שבוע אחרי הוא כבר שכח. הזמן עבר ונמצאה לילד מלווה. היום היא פגשה אותו בבית. נראית אחלה בחורה, עיניינית, חביבה. קיוויתי שמחר הוא יצטרף לטיול שיתקיים מטעם בית הספר. המנהלת סרבה. היא טענה שהמלווה עדיין לא מכירה את הילד ואם הוא ישתגע פתאום. ישתגע?? ממתי הבן שלי משתגע??? הטיקים הם לא שיגעון! האובססיות שמוחמרות בעקבות הטיפול התרופתי עליו בית הספר לוחץ-זה לא שיגעון! חוסר הקבלה שלהם משווע והם ממשיכים להקשות ולהקשות ו.... כבר ניסיתי לחשוב על אלטרנטיבה. אנחנו נמצאים באיזור מבודד יחסית, אין בתי ספר זמינים באיזור. דילמה...
2 אם אני לא טועה כמעט בכל עיר יש בר"ן לילד ולנוער,הטיפול דרכם סלל לבני את הדרך הטובה והקצרה ביותר לקבל טיפול דחוף,רצוף,מיוחד,זמין ומקצועי ביותר ע"י:פסיכיאטר,פסיכולוגית ומנהלת המרפאה. 3 תמיד עירבתי ומערבת בכל את רופאת הילדים וגם במקרים של פגישה דחופה עם פסיכיאטר על רקע השהייה מבי"ס או כל רקע אחר בטענה שאת בריאות נפשו נוכל להבטיח ע"י מניעה ולא רק ע"י טיפול. עם זאת שעזבתי את העבודה והייתי צמודה לבני במשך שנה שלמה שום דבר לא עזר לי מול מערכת החינוך כי לא יישמתי בעצמי את העצה הראשונה שנתתי לך כי מידע זה לא נמסר לי אלא רק לאחר ועדת השמה . בקשר לטיול תבקשי ללוות אותו לטיול.. ולא!הוא לא משוגע!שאף אחד לא יעז להתנהג כלפיו וכלפייך באלימות כזו! הייתי שמחה אם היינו יכולים לשנות משהו חקיקתי בנושא זה לא יתכן שהמצב הזה ממשיך . זה לא יתכן שמנהלת בי"ס גם תשהה על רקע מצב בריאותי?! אני יודעת שאת עוברת ימים לא קלים ואני מאחלת לבנך ולך המון כוחות והצלחה .
