תסמונת דאום
אני יודע שזה פורום תרבות ולא תקשורת אבל אני סבור שהנושא שמדובר בו הוא תרבותי (לפחות התרבות שלי) אם זה לא לעניין אנא העיפו זאת מכאן ואמצא במה אחרת. קצת לא נעים לי לכתוב זאת ואולי אני מגזים זה לא נושא כלכך חשוב ובטח לא מהווה זעזוע תרבותי. אפילו המתנתי יממה תמימה כדי להעלות זאת הנה עיקרי הדברים: לכאורהייתי אמור לעלוץ לנוכח העובדה כי חנוך דאום קוּדם למעמד של אייקון תרבותי. הוא כותב מאמרים בתרבות מעריב, פובליציסטיקה בעמוד הדעות, כתבות צבע בסופשבוע ולאחרונה אף זכה לערוך את מגזין יום הכיפורים והשיא - טור ביקורת הטלוויזיה הנחשק. ומה הבעייה? הנה אדם מן המגזר החרד"לי, זוכה לשבור מחיצות ולחדור לתחומי האוחובסקים השינקינאים, מה יכולהיותר טוב מזה? הבעייה היא שדאום הוא פוני של שני טריקים וחצי, אם לא למטה מזה. הוא מצליח לבנות משפטים מופרכים בסגנון ניאושינקינאי, הפוך על הפוך כזה, מתחנף לז´אנר וגם סוטר לו. אירוני חביב כאילו; אך סך הכל הבנתו התרבותית קולנועית פוליטית אינה עולה על זו של סטודנט ממוצע. מה נותר אם כן? - השקפתו הפוליטית (מתנחל מחמד שמצליח לגלות בקיאות-כאילו במכמני התרבות הפופסט-מודרנית וללגלג על עצמו ועל מתנגדיו בו בזמן) וסגנונו המתחכם שמיצה עצמו כגימיק מזמן. אני מנסה לתאר לעצמי את מהלך הכנת מגזין יום כיפור: דנקנר: חנוך, חביבי, אתה בחור מוכשר מאוד, למה שלא תשדרג את מעמדך בעיתון? הנה יום הכיפורים מתקרב וזו ההזדמנות לבחון את מעמדנו כיהודים, הלא כן? תשמע, אני נותן לך חופש פעולה מוחלט, תבחר את מי שאתה רוצה, העיקר שיהיה מגוון ולא איזה תכנית יהדות למוצ"ש... אתה יודע, בסגנון שלך, ושיהיה עם קצת הומור ומקורי. כדאי אני חושב לראיין דמויות מפתיעות.. דאום: כן, אני חשבתי על ,אולי, אוחובסקי. מעניין מה הומו חושב על היהדות, לא? דנקנר: גדול, ידעתי שאתה האיש, וכדאי גם אחד מהותיקים, אולי גפן או מיברג.. דאום: חשבתי שאתם ברוגז.. דנקנר (חיוך מסתורי): נו, אז? דאום: סתם, וניתן לשרית פוקס לראיין את שהרה בלאו דנקנר: שרה מי? דאום: נו, הדוסית הזאת מבני ברק שמארגנת ערבי שואה בפאבים דנקנר: מצויין, שמעתי עליה, אולי ניתן לה לכתוב בעצמה מאמר דאום: וקובי אריאלי דנקנר: ובמבי שלג דאום: וירון לונדון דנקנר: אי אפשר הוא בידיעות, נסה אצל ברעם שיכתוב משהו פרובקטיבי, אולי על אכילה ביום כיפור דאום: או על ברית מילה, יש עכשיו טרנד בסצינה התלאביבית של הדבקת עורלות בקליניקה און אמנון: אתה גאון חנוך: סתם, מה חשבת באמת? דנקנר (חיוך עקמומי): לא משנה העיקר שלא יהיה כבד. את התוצאה ניתן לראות כאן: ומי שקרא את המהדורה המודפסת התרשם מבדיחות "דבר אחר" שהודבקו בכפייה לתמונות (כולל התחכמות על רענן כהן שכולה פלגיאט מ"השר לפיתוח אזורי - שמעון פרס"). המגזין הזה מסמל את כישוריו של דאום- מה שטוב לעיתון קיר בישיבה או לעלון פורים של ועד העובדים, לא תמיד עובד גם בעיתון יומי. הומור הוא עוקץ טבול בדבש- כשמתחילים לרסס איתו הוא הופך לעיסה דביקה וקהה. על מדור ביקורת הטלוויזיה, לא ארחיב את הדיבור רק אעיר על כך שהמאמץ הדאומי להוכיח "היי, אני שפוי ובן תרבות, תראו איך אני אכניס עכשיו לתכניות הדת" - רק מוכיח שהוא עדיין חושב מגזרית. מי ביקש ממנו בכללצפות בתכנית זו דווקא?! ומה הוא חידש לנו? שתכניות הדת נוטפות דבש ומשעממות? נראה לי כי סגנון הנהתניאו-ז´ורנליזמחמדוסי, יימאס די מהר ואז ייאלץ מר דאום ללמוד יותר ברצינות את מדעי הטלוויזיה ולנסות לגלות דברים חדשים (תובנות, עלק) על עצמו ועל נושאי ביקורתו. מדוע הארכתי כל כך? א- כי תופעת עיתונאי המגזרים צוברתאוצה בזמן האחרון. את הביקורת שנכתבה כאן אפשר באותה מידה להחיל גם על סייד קשוע, הכוכב המגזרי של עיתון העיר. התופעה הזו, שבה עצם היותך "נציג" של מיעוט, מתירה לך לכתוב בחוסר מקצועיות (וראו מה קרה לקשוע) כי ממילא אתה "סובייקטיבי" ומחוייב רק ל"נרארטיב" שלך, אינה מוצאת חן בעיניי. חשוב שיהיה מגוון באוכלוסיית העיתונאים, אבל קידום עיתונאי רק בזכות מוצאו המגזרי וההתלהבות מכך שהוא מסוגל להתבטא ברהיטות למרות "נחיתותו" התרבותית - זוהי גזענות במסווה; "תראו איך דאום יורד על הרבנים" "ראיתם מה כתב קשוע על השהידים"... יש הבדל בין גימיק חד פעמי, או טור אישי של אדם מהפריפריה לבין טורי ביקורת תרבותיים. את טורי הביקורת, כדאי שיכתבו אנשי מקצוע, או אנשים שאוהבים את תחום הביקורת, ולא גימיקאיימגזריים. ב- דאום מאמץ סגנון קליל ועצלני שלא מחוייב למידע אלא מקפץ אסוציטיבית ושטחית מתאוריה בלתי מבוססת אחת למשנהה. בסופו של דבר, הנפנוף בשטחיות לא חושף דבר מעבר לשטחיות עצמה, וחבל. ג - אולי אני סתם מקנא????....
אני יודע שזה פורום תרבות ולא תקשורת אבל אני סבור שהנושא שמדובר בו הוא תרבותי (לפחות התרבות שלי) אם זה לא לעניין אנא העיפו זאת מכאן ואמצא במה אחרת. קצת לא נעים לי לכתוב זאת ואולי אני מגזים זה לא נושא כלכך חשוב ובטח לא מהווה זעזוע תרבותי. אפילו המתנתי יממה תמימה כדי להעלות זאת הנה עיקרי הדברים: לכאורהייתי אמור לעלוץ לנוכח העובדה כי חנוך דאום קוּדם למעמד של אייקון תרבותי. הוא כותב מאמרים בתרבות מעריב, פובליציסטיקה בעמוד הדעות, כתבות צבע בסופשבוע ולאחרונה אף זכה לערוך את מגזין יום הכיפורים והשיא - טור ביקורת הטלוויזיה הנחשק. ומה הבעייה? הנה אדם מן המגזר החרד"לי, זוכה לשבור מחיצות ולחדור לתחומי האוחובסקים השינקינאים, מה יכולהיותר טוב מזה? הבעייה היא שדאום הוא פוני של שני טריקים וחצי, אם לא למטה מזה. הוא מצליח לבנות משפטים מופרכים בסגנון ניאושינקינאי, הפוך על הפוך כזה, מתחנף לז´אנר וגם סוטר לו. אירוני חביב כאילו; אך סך הכל הבנתו התרבותית קולנועית פוליטית אינה עולה על זו של סטודנט ממוצע. מה נותר אם כן? - השקפתו הפוליטית (מתנחל מחמד שמצליח לגלות בקיאות-כאילו במכמני התרבות הפופסט-מודרנית וללגלג על עצמו ועל מתנגדיו בו בזמן) וסגנונו המתחכם שמיצה עצמו כגימיק מזמן. אני מנסה לתאר לעצמי את מהלך הכנת מגזין יום כיפור: דנקנר: חנוך, חביבי, אתה בחור מוכשר מאוד, למה שלא תשדרג את מעמדך בעיתון? הנה יום הכיפורים מתקרב וזו ההזדמנות לבחון את מעמדנו כיהודים, הלא כן? תשמע, אני נותן לך חופש פעולה מוחלט, תבחר את מי שאתה רוצה, העיקר שיהיה מגוון ולא איזה תכנית יהדות למוצ"ש... אתה יודע, בסגנון שלך, ושיהיה עם קצת הומור ומקורי. כדאי אני חושב לראיין דמויות מפתיעות.. דאום: כן, אני חשבתי על ,אולי, אוחובסקי. מעניין מה הומו חושב על היהדות, לא? דנקנר: גדול, ידעתי שאתה האיש, וכדאי גם אחד מהותיקים, אולי גפן או מיברג.. דאום: חשבתי שאתם ברוגז.. דנקנר (חיוך מסתורי): נו, אז? דאום: סתם, וניתן לשרית פוקס לראיין את שהרה בלאו דנקנר: שרה מי? דאום: נו, הדוסית הזאת מבני ברק שמארגנת ערבי שואה בפאבים דנקנר: מצויין, שמעתי עליה, אולי ניתן לה לכתוב בעצמה מאמר דאום: וקובי אריאלי דנקנר: ובמבי שלג דאום: וירון לונדון דנקנר: אי אפשר הוא בידיעות, נסה אצל ברעם שיכתוב משהו פרובקטיבי, אולי על אכילה ביום כיפור דאום: או על ברית מילה, יש עכשיו טרנד בסצינה התלאביבית של הדבקת עורלות בקליניקה און אמנון: אתה גאון חנוך: סתם, מה חשבת באמת? דנקנר (חיוך עקמומי): לא משנה העיקר שלא יהיה כבד. את התוצאה ניתן לראות כאן: ומי שקרא את המהדורה המודפסת התרשם מבדיחות "דבר אחר" שהודבקו בכפייה לתמונות (כולל התחכמות על רענן כהן שכולה פלגיאט מ"השר לפיתוח אזורי - שמעון פרס"). המגזין הזה מסמל את כישוריו של דאום- מה שטוב לעיתון קיר בישיבה או לעלון פורים של ועד העובדים, לא תמיד עובד גם בעיתון יומי. הומור הוא עוקץ טבול בדבש- כשמתחילים לרסס איתו הוא הופך לעיסה דביקה וקהה. על מדור ביקורת הטלוויזיה, לא ארחיב את הדיבור רק אעיר על כך שהמאמץ הדאומי להוכיח "היי, אני שפוי ובן תרבות, תראו איך אני אכניס עכשיו לתכניות הדת" - רק מוכיח שהוא עדיין חושב מגזרית. מי ביקש ממנו בכללצפות בתכנית זו דווקא?! ומה הוא חידש לנו? שתכניות הדת נוטפות דבש ומשעממות? נראה לי כי סגנון הנהתניאו-ז´ורנליזמחמדוסי, יימאס די מהר ואז ייאלץ מר דאום ללמוד יותר ברצינות את מדעי הטלוויזיה ולנסות לגלות דברים חדשים (תובנות, עלק) על עצמו ועל נושאי ביקורתו. מדוע הארכתי כל כך? א- כי תופעת עיתונאי המגזרים צוברתאוצה בזמן האחרון. את הביקורת שנכתבה כאן אפשר באותה מידה להחיל גם על סייד קשוע, הכוכב המגזרי של עיתון העיר. התופעה הזו, שבה עצם היותך "נציג" של מיעוט, מתירה לך לכתוב בחוסר מקצועיות (וראו מה קרה לקשוע) כי ממילא אתה "סובייקטיבי" ומחוייב רק ל"נרארטיב" שלך, אינה מוצאת חן בעיניי. חשוב שיהיה מגוון באוכלוסיית העיתונאים, אבל קידום עיתונאי רק בזכות מוצאו המגזרי וההתלהבות מכך שהוא מסוגל להתבטא ברהיטות למרות "נחיתותו" התרבותית - זוהי גזענות במסווה; "תראו איך דאום יורד על הרבנים" "ראיתם מה כתב קשוע על השהידים"... יש הבדל בין גימיק חד פעמי, או טור אישי של אדם מהפריפריה לבין טורי ביקורת תרבותיים. את טורי הביקורת, כדאי שיכתבו אנשי מקצוע, או אנשים שאוהבים את תחום הביקורת, ולא גימיקאיימגזריים. ב- דאום מאמץ סגנון קליל ועצלני שלא מחוייב למידע אלא מקפץ אסוציטיבית ושטחית מתאוריה בלתי מבוססת אחת למשנהה. בסופו של דבר, הנפנוף בשטחיות לא חושף דבר מעבר לשטחיות עצמה, וחבל. ג - אולי אני סתם מקנא????....