black ross
New member
תסלחו לי ...
מישהו אמר פעם שיש אור בקצה המנהרה אבל משום מה המנהרה שלי מיום ליום מתארכת ... אני מוצאת את אצמי הולכת מבלי לדעת לאן מבלי לראות מה עומד מולי ... מדי פעם אני נתקלת בסדק קטן בגוף המנהרה ודימיוני מתעתע בי ונדמה לי שהגעתי לסוף המנהרה והנה הוא האור שמחכה בקצה אבל ... אחרי שתי צעדים מקסימום שלושה והחושך מוכיח אותי על טעותי . אופטימיות ... ניסיתי לשמר אותה כל עוד שיכולתי אבל היא התפוררה פיסה אחר פיסה והיום אני עומדת מולכם חסרת אופטימיות ונטולת תקוות ובכל זאת... ובכל זאת יש משהו מנחם בכל העיניין הזה הגוף מתרגל לאכזבה והמוח מעקל שככה זה וזה מה יש ואין יותר ציפיות והרי כולנו יודעים כגודל הציפיות כך גודל האכזבות ... ויש את המשפט המטומטם הזה "יהיה בסדר" אבל מה לעשות שאני לא מאמינה בו
ויש את כל אלו שיטיפו לי עכשיו שאסור לאבד תקווה ובסוף תמיד אני אפול על שתי רגליים וכו' אבל.... בבקשה אל תנסו להטיף לי עכשיו כי בעיניי זוהי נבואת שקר בכל אופן אני מצטערת אם חלילה העבתי על מישהו אני מקווה שתקבלו את התנצלותי ..... אני
מישהו אמר פעם שיש אור בקצה המנהרה אבל משום מה המנהרה שלי מיום ליום מתארכת ... אני מוצאת את אצמי הולכת מבלי לדעת לאן מבלי לראות מה עומד מולי ... מדי פעם אני נתקלת בסדק קטן בגוף המנהרה ודימיוני מתעתע בי ונדמה לי שהגעתי לסוף המנהרה והנה הוא האור שמחכה בקצה אבל ... אחרי שתי צעדים מקסימום שלושה והחושך מוכיח אותי על טעותי . אופטימיות ... ניסיתי לשמר אותה כל עוד שיכולתי אבל היא התפוררה פיסה אחר פיסה והיום אני עומדת מולכם חסרת אופטימיות ונטולת תקוות ובכל זאת... ובכל זאת יש משהו מנחם בכל העיניין הזה הגוף מתרגל לאכזבה והמוח מעקל שככה זה וזה מה יש ואין יותר ציפיות והרי כולנו יודעים כגודל הציפיות כך גודל האכזבות ... ויש את המשפט המטומטם הזה "יהיה בסדר" אבל מה לעשות שאני לא מאמינה בו
