תסכול

[הילה1908]

תסכול

היי,
עוד שבועיים וחצי יש לי תור לניתוח.
חוץ מהפחד מהניתוח עצמו ומההרדמה, יש בי פחד עצום שמקונן בי, על הפרידה מהאוכל.
איך מתגברים על תחושץ התסכול של האי יכולת לאכול כמו שאוכלים לפני הניתוח. אני מדברת על כמיות כמובן. הפחד הזה שמקונן בי נובע בעיקר מהתחושה שאולי אם קיים בי פחד שכזה אולי לא כדי שאעבור את הניתוח כי אחרי שתעבור התקופה בה קשה לאכול התסכול שקינן בי יתגבר ואני אחזור לאכול והנתוח יכשל
איך מתגברים על

 

[initium]

הילה יקירה

אני חושבת שהתחושה הזו של פרידה מכמויות האוכל והחשש הזה מהמניעה עבר על כולנו. כולנו אהבנו לאכול כמויות בלתי סבירות של אוכל ואכן קיים חשש גדול מה יהיה לאחר הניתוח.
אז ראשית, כמו שהבנת, חששותייך הן אך טבעיות.
ההתחלה היא אכן קשה, הראש מאד מאד רוצה לאכול אבל הגוף מסרב לכך.
אחרי תקופה לא ארוכה את תברכי על הצעד הזה, אט אט תלמדי לאכול כמויות קטנות ולשבוע מהן במהרה.
הקילוגרים שינשרו, הם תחושת הסיפוק הגדולה שתחליף את הסיפוק המיידי שהיה לך מהאוכל.
בהצלחה לך

 

[הילה1908]

תודה רבה

 

[di1008]

חייבת לומר שעברה בי אותה תחושה לפני

זה ראש של אדם שמן חושב ככה, כשהעלתי את החשש הזה הרבה לא הבינו אותי.אני חייבת להגיד לך שלי אישית החשש עבר, למדתי שביס וצלחת של מזון מסויים זה אותו טעם.אוכל באמת היה אחד הדברים המרכזיים בחיי, ועכשיו אני לומדת על עצמי המון בדרך ומגלה שיש מעבר.אני כמובן לא יכולה להבטיח שזה יהיה בדיוק אותו הדבר אבל אני כן יכולה לומר שזה הדבר הכי טוב שעשיתי עבור עצמי.אל תהססי בגלל דבר שכזה, כי הפחד הזה תמיד יכונן בך. ותזכירי לעצמך שיש חיים מעבר לאוכל, שאת זו שבוחרת ומחליטה ולא האוכל שולט בך.תזכרי, אהבה לאוכל זו לא באמת אהבה.ד"א אני שלושה חודשים אחרי הניתוח, אז זה לא שהכמויות אצלי גדלו ממש ואני מדברת מניסיון עם החשש הזה של לא מזמן.

 

[הילה1908]

תודה רבה

שמחה לשמוע שהחשש קיים אצל הרבה אנשים, במיוחד כאילו שכבר אחרי. אני בהחלט מצפה ליום שאתעורר והאוכל כלל לא יעסיק אותי.תודה רבה למגיבים

 

[Annyush]

זה איכשהו מתאזן

בימים הראשונים חוויתי מעין "אבל" על הפרידה מהאוכל, וחשתי תסכול נפשי כי הרעב בראש התנגש עם חוסר היכולת לאכול.
לאט לאט כשעוברים בשלבי תוכנית התזונה- גם רואים שבסוף אפשר לאכול שוב כמעט הכל, וגם הראש לומד להסתנכרן עם הקיבולת הקטנה.
זה תהליך די מדהים- מאנשים שציפו בקוצר רוח לארוחה והיא היוותה היי לייט של היום, הופכים לאנשים שבוחרים בקפידה כמות קטנה של מזונות אהובים ויודעים שהארוחה תימשך רבע שעה לכל היותר. בשבילי כרגע זו אפילו הקלה- מלקום בבוקר ולשוב מה אני אוכל היום, אני חשה שהפכתי משוחררת מעול ההתמכרות והעיסוק. למרות שתמיד אשאר אדם שאוהב לאכול. אבל פתאום זה לא שולט בי ומנהל אותי. הקיבולת הקטנה היא מתנה נפלאה שמשחררת לאט את החשיבה הש"שמנה".

 

[הילה1908]

תודה ענקית

מאחל לי להרגיש כמוך, להיפרד מהתלות וההתמכרות לאכול. להגיע למקום שאוכל הוא רק אוכל ולא יותר מזה, הוא לא חבר לעת צרה הוא לא נחמה הוא לא סיבה למסיבה. הוא רק אוכל.
מחכה ליום הזה.

 

[ליבי3617]

פרידה מהאוכל

היי הילה

החששות מובנים מכיוון שהתמכרות היא התמכרות. היא לא נעלמת.
להיפך, הסביר לי מכור לסמים לשעבר שברגע שאין את הסם (במקרה שלנו כמויות של אוכל) יש מה שנקרא הצפה רגשית בגלל ההימנעות.
אמרה לי מנותחת פעם: "חסרה לי יכולת הדחיסה".
יש בה משהו מנחם ביכולת הזו. יש בה משהו מרגיע ו"מסמם".
אחרי השרוול אפשר גם אפשר לאכול. אבל לא את הכמויות שהיינו רגילים אליהם.
עד היום אי אפשר... ואז נגרמת עוגמת נפש שמביאה לא מעט משורוולים להרוס את התוצאות.
ההמלצה שלי: לטפל בגורמים. יש לא מעט פסיכולוגים שעובדים עם מנותחים על אכילה מודעת ועל הסיבות להתמכרות לאוכל. זה אולי נשמע הזוי לעבור טיפול אחרי כל כך הרבה שנים אבל זה משתלם לטווח הארוך.

אם תרצי עזרה אוכל להפנות אותך.

 

[הילה1908]

תודה רבה ליבי

אני בהחלט בעד טיפול ריגשי לאחר השרוול, אני מבינה שצריך להתמודד פתאום וכבר אין לאן "לברוח".

 

[אריה השלג1]

את הכמיהה לאוכל צריך לתעל לכיוון נכון

אחרי הניתוח כבר אי אפשר לאכול הרבה, אבל הרצון עדיין נשאר
השינוי בראש מגיע לאט במהלך העבודה על השינוי
עד אז...
גם בהמתנה לארוחה הבאה, כשחושבים על האוכל הבריא שמעכשיו אוכל
ועל כמה שהוא טעים לי ומזין אותי יותר מהאוכל שאכלתי עד עכשיו
ובכלל על הכמות הקטנה שאפשר לאכול שתעזור לי לרדת במשקל
כל זה עוזר להתגבר על רגשות התסכול, כי יש פיצוי בכל הדברים האלה (אוכל מזין ובריא וטעים למרות השינוי בתפריט)
אני לא אוכל אוכל של כבשים ותרנגולות (עלים למיניהם וכל מיני זרעונים)
אלא אוכל בריא וטעים , כי דוחן קינואה עדשים שיבולת שועל וכל מה שהחשבנו עד כה לאוכל של כבשים ותרנגולות הוא אכן בריא
והכי חשוב - יעזור לי להגיע למטרה שהצבתי לי.
עם הכמות הקטנה שאפשר להכניס לגוף בכל ארוחה, מתגברים על התחושה שאפשר לדחוף עוד משהו
כי ממש שבעים אפילו יותר מהכמות שאכלנו לפני הניתוח.
בהצלחה