תסכול של אמא

[מיתושית]

תסכול של אמא

שלום לכם... יש לי קטנטונת בת 11 חודשים. מגיל 4 חודשים היא בפעוטון שמכיל עוד 3 קטנטנים לאחרונה (בחודשיים האחרונים) בכל פעם שאנו משאירים אותה שם היא בוכה בכי איום ונורא ששובר לי את הלב אני לא יודעת למה היא עושה זאת פתאום אני חוששת שמה לא טוב לה אצל המטפלת. איך יודעים אם משהו רע קורה לה שם או שזה בסך הכל שלב התפתחותי שמעיד על הקשר איתי וההבנה שאמא הולכת? אני ממש מתוסכלת-אשמח לשמוע אתכן

 

[hedvalib]

תגובה

היי מיתושית , הקטנטונת שלך גדלה. עכשיו היא מבינה שאת הולכת ומשאירה אותה בלעדיך. זה פשוט וקל וכלל וכלל אין מקום לדאגה. ישנם ילדים שסביב גיל 9-11 חודש מפגינים מה שנקרא "פחד מזרים/מנטישה". זהו מנגנון הגנה יעיל ומעשי לילד. הוא אינו חפץ להשאר במקום כלשהו, הוא בוכה, המבוגר המשמעותי מגיע לוקח על הידיים ומרגיע. מעניין אותי לדעת כמה זמן ילדתך הקט בוכה לאחר יציאתך. שניה?ש תיים? אם אכן זהו הזמן שהוא מקדיש לבכיו אין סיבה לדאגה. אם אותה מטפלת מקבלת את ילדתך בחיוך, בחום ובסבר פנים מאירות ובמשך היום היא אינה בוכה, אות הוא שהיא מתקשה להפרד ממך. כדי להרגיע אותה, אמני אותה לפרידות. הכי קל ופשוט זה לשחק איתה משחקי קו-קו. בתחילה, הסתירי את עיניך בלבד. אצל ילדים צעירים אם אין קשר עין אין נוכחות. אחר כך כסי את עיניה. המשחק מחזק את המושג "קביעות האוביקט" שפירושו, גם אם אין נוכחים כרגע קיימים. גם אם אין היא רואה אותך - את קיימת ונוכחת. לאחר אין סוף פעמים שתשחקי את המשחק הזה, הרחיבי את המשחק עם צעצועים ואחר כך כשאת יוצאת מהחדר באופן מעשי והיא תחפש אותך. צאי מהדלת ועימדי לידה. השמיעי קולות כדי שהיא תבין שגם אם אין היא רואה אותך את נמצאת. לאחר שתתאמנו במשחקי קו-קו ובתך בינתיים תגדל עוד מעט, תראי מה תהיינה התגובות שלה כלפי המטפלת, בהצלחה, חדוה

 

[מחול מיכל]

../images/Emo207.gif ילדה שממש אוהבת את הגן

התמזל מזלי ואור מאוד אוהבת את הגן שהלכה אליו השנה. אתמול - היום הראשון לחופשה, כל הבוקר היא נצמדה לדלת ובכתה "גן גן...." אח"כ כל הזמן דרשה לראות שוב ושוב את המצגות סופשנה בDVD (שכוללות תמונות מהווי הגן מכל השנה שעברה) וחזרה וקראה בשמות הילדים והצוות. גם היום אותו הסיפור. בעוד שבועיים היא עולה לכיתת בוגרים יותר (גילאם שנתיים ושנתיים פלוס, היא הצעירה בחבורה) כך שהיא תכיר את הרוב, אך המקום במתחם של הגן שונה וכן הצוות המטפל (למרות שנערכו כמה פעילויות עם הגננת החדשה). יכול להיות שהשבועיים האלה שהיא בבית איתי יבלבלו אותה? איך להערך לזה?

 

[דיינו]

זה באמת גיל של חרדת נטישה

ומצד שני, מבינה אותך שאת לא שקטה... לדעתי בכי של פרידה נפסק די מהר אחרי שאת הולכת. מציעה לך לנסות בבוקר,, לעשות סיבוב קטן ולחזור לכיוון אחרי כמה דקות לשמוע (מבחוץ, לא צריך להיכנס, כי אם היא תראה אותך הכל יתחיל מחדש ועוד הרבה יותר גרוע). מזהירה מראש - זה קורע לב לשמוע אותם בוכים מבחוץ, ממש ממש קשה נפשית. תהיה חזקה ותזכרי שכולם אבל כו-לם עוברים את זה בשלב כזה או אחר - ושזה עלול לקרות עם כל מטפלת, אפילו סבתא אהובה (ובמקרים קיצוניים- אפילו אצל אבא...) תשימי לב גם איך היא נראית כשאת באה לאסוף אותה. היא חייכנית? רגוע? שקועה במשחק? אם יש לך אפשרות - לקפוץ לביקור פתע באמצע היום, תראי איך הילדה נראית. עוד אזהרה - במקרה כזה, רוב הסיכויים שהיא לא תיתין לך ללכת ותצטרכי כבר לאסוף אותה משם יותר מוקדם. אשר לשלב את התעלול הזה עם משהו שבכל מקרה צריכים לעשות, כמו טיפת חלב. ורעיון אחרון, אבל מאוד-מאוד יעיל: צרי קשר עם האימהות האחרות במשפחתון. אני מניחה שלא כולן מגיעות בדיוק באותה שעה. תספרי על הבעיה ותבקשי מהן לשים לב, כשהן מביאות את הילד שלהן, איך הילדה שלך נראית...