תסכול, מועקה , שפל

[סער 40]

תסכול, מועקה , שפל

אתמול אישתי שהיתה עמוד התמיכה שלי והחברה שלי עזבה אותי.....אני לא מאמין שאני רושם את זה....לפני 8 חודשים פוטרתי ממקום העבודה שלי ..ועד היום לא הצלחתי למצוא עבודה......אני שנחשב מאוד מוכשר בתחום שלי וניהלתי מערכת גדולה..ועמדתי בראשה...הפכתי למובטל ...מובטל סמוי... רק בודדים יודעים שפוטרתי...וכמעט אף אחד לא יודע מה מתחולל בתוכי חודשים, הבושה , העלבון, המועקה הקשה....הסגירות.....אני מאוד אוהב את התחום שלי.. אבל מנסה לא לחזור לאותו סגנון עבודה....רוצה לשנות כד לא לחזור הביתה מותש ובלי כוחות....שנים עבדתי במערכת שמדדו את תיפקודי יום יום....ושרדתי איפה שהרבה ניסו ולא הצליחו....אבל עכשיו אני נחשב בעיני אישתי כעצלן....כחסר תעוזה....כבעל אגו שמונע ממני לפרנס אותה ואת שני ילדיי, וכול הפרנסה נופלת עלייה.....וזה נכון.... ניסיתי לחפות על ההמצאות שלי בבית ויותר לטפל בבית ובילדים....אבל לטענתה זה לא מספיק....היא מודה שאני אבא מעולה... אני כול כך אוהב אותם ואותה....אבל לא מצליח להתרומם....לא יודע מה חוסם... אני הולך לראיונות עבודה ...אני לא קופא על השמרים....אבל לא מוצא את הנישה שלי....חשבתי על לעבוד מהבית....אבל משותק מניסיון לפתוח עסק מלפני 4 שנים..שלא צלח...האנשים הכי קרובים אליי לא יודעים על המצוקה והמועקה...אני זה שבדרך כלל מיתיעצים איתו ואני שבדרך כלל מיישב סיכסוכים קשים...אני זה שמרכך לבבות... ואין מי שמרכך אותי... אפילו לא אישתי שחשבתי לפני שנים שאם אני אגיע לשפל ... היא זאת שתעמוד לצידי....אבל היא אמרה שהיא לא מסוגלת...שלה אין כוחות יותר.....ואני כול כך מבין אותה... ומבוייש....אתמול אחרי מסיבת החנוכה של בננו בגן... הודיעה לי שהיא אורזה ועוזבת...לא יודעת לאן ולכמה זמן....אני שאלוף בריכוך הלב ..ניסיתי לשכנע אותה במשפטים פתטים כול כך..שרק אחרי שהלכה בסערה מידי המושטות....הבנתי לאיזה עליבות הגעתי....הרגשי כמו נמצא בסרט.. וזה קורה מהצד.....אמרתי שאני אוהב וזקוק מה שלפעמים קשה לי להודות ... גם כדי לא להעביר את הקשיים אלייה...אז אני מתכנס.....ככול שהמצב קשה יותר ההתכנסות בתוכי גדולה יותר....אבל לא התעלמות....למה המחשבות נמצאות 24 שעות ביממה....אבל בשבילה זה התעלמות מהמצב וממנה.

 

[czar]

אגיד משהו נורא

אם זאת הסיבה שבגללה היא עזבה אותך, ובהנחה שאין סיבה אחרת וכל מה שאתה אומר נכון, בכל הכבוד הראוי, זוז משם ומהר. יש מצבים בזוגיות פי כמה יותר מורכבים מאבטלה שיש לצפות מבן זוג לתמוך ובכלל תחשוב, ואם היית מצליח ועושה המון כסף - תחשוב ממקומך עכשו - היא היתה נשארת כנראה ומאושרת, נובע מכך שהסיבות שהיא היתה עימך הן לא הסיבות הנכונות וכנראה מגיע לך יותר.

כל זאת זאת שוב, אם כל מה שאתה אמרת נכון....
לנושא האבטלה - אתה מרגיש כמו שכל המובטלים מרגישים, תביט ימינה ושמאלה, תראה שבסוף כולם מסתדרים.

 

[V i n a]

איזה אורח..

 

[מריוס זכריה]

ידידי היקר

זה בדיוק הזמן לקבל עזרה מדמות טיפולית. מותר לך להיות במשבר ומותר לך להיות חלש ואפילו שבור לזמן מה.

הרבה אנשים חושבים שחזק = לא צריך עזרה. אבל זאת טעות.
חזק = יודע לעשות את הדבר הנכון.
מה זה הדבר הנכון? תחשוב כניהלת מערכת גדולה. כשהיה חסר איש מקצוע - גייסת אותו, או שכרת אותו, או פנית לפרילאנס, נכון? לא ניסית לעשות הכל בעצמך.

אותו דבר עכשיו: אתה צריך עזרה מקצועית. קח את ההחלטה הניהולית הנכונה וקנה לך עזרה.

 

[מיציפיצי1]

תראה, אתה כנראה "הפלת" עליה יותר משיכלה לשאת

ואני לא מדברת דווקא על לפרנס לבד או לתמוך בך בהתמודדות עם הקושי - אני מדברת על ה"בושה" וההסתרה שאיתם גרמת לה להתמודד בגלל שלא יכולת בעצמך להתמודד ולצאת איתם לעולם. להתמודד עם סוד זה לא פשוט, להתמודד עם סוד של מישהו אחר זה עוד יותר קשה. אין לי פיתרון לבעיה שלכם אבל הדבר הראשון לעשות לדעתי הוא להפטר מהסוד (בעצם היא כבר התחילה את העבודה בשבילך).

 

[chenby]

נשמע לי שיש הרבה אגו אצל שניכם

כן, מצד אחד אני מסכימה עם סיזאר היקר
מצד שני, כנראה ששניכם מגדירים הצלחת חיים על פי כסף וקריירה.
וכשזה הולך - אז הכל נופל.
נשמע לי ששניכם צריכים לבדוק טוב טוב את הערכים שלכם, מה קודם למה.
כי אם משפחה נגיד זה הערך הכי חשוב, אז בשביל לפרנס אותם, היית הולך גם לעבוד במכירות או מנקה רחובות אם צריך. אבל האגו.. מה יקרה אם יידעו שפוטרתי? איזה בן אדם זה עושה אותי. אני כזה לוזר.
פה מתחילה הבעיה יקירי. וברגע שזה מנהל אותך, אתה עסוק במה? באגו שלך ולא במה שחשוב יותר. אולי מזה נמאס לה ולא כמו שאתה מציג את זה מצידך (שזה הגיוני כמובן שתראה את זה ככה) אתה מבוייש? אז יש לך כמה אפשרויות.
1)להמשיך להיות מבוייש ולא לעשות שום דבר בנידון
2)לקום ולעשות מעשה - ללכת לאימון אישי, יעוץ עסקי, משהו שיקדם אותך ואת המשפחה שלך. זה יכול לקרות שאתה שם אותם במקום הראשון וכנראה שזה יכול היה להגיע רק בדרך הזו שאשתך תארוז ותעזוב. כי היית צריך להתעורר.
נכון שאתה לא אשם שפיטרו אותך. גם אני לא מוצאת עבודה כבר הרבה זמן, ועכשיו אני בכלל עברתי למקום שמקומות העבודה בו לא משהו בוא נגיד.. וגם אני צריכה עכשיו להמציא את עצמי לכאורה.
רק צריך לעשות צעד. לראות את המטרה (שזה המשפחה ולא העבודה) להתחיל לעשות צעדים בעניין - לא מתוך תחושה של אני לוזר, אלא מתוך הרגשה של התחלה חדשה של תקווה ובהירות - כי רק מתוך בהירות ניתן לראות מה הצעד הבא שלך. אז קדימה.
מספיק להיות פאסיבים, החיים מראים לך שאין לך ברירה אלא לעשות צעדים בחיים שלך. בהצלחה. זה יכול רק להקפיץ אתכם מדרגה. היא צריכה לראות שאתה רציני - להאמין לך באמת. וזה צריך לבנות. אז תתחיל לבנה לבנה.

 

[shirael]

לבי באמת יוצא אליך,

אבל כמו שקורה כאן הרבה פעמים, כתבת הודעה שלמה על איפה ש*אתה* חושב שהבעיה נמצאת, וציינת בשתיים וחצי מילים, ככה כלאחר יד, בסוף בסוף, איפה *היא* חושבת שהבעיה נמצאת. הכוונה כמובן למשפט התמים "בשבילה זה התעלמות מהמצב וממנה".

אני מבינה את כל מה שאתה מספר, אני מבינה את השבר שאתה חווה, את הכישלון כ"גבר המפרנס והסלע של המשפחה", לפי הדגם שבטח ראית בבית כילד, ושהכל מתפורר בין הידיים, הבושה, באמת שאני מבינה. אני חושבת שגם אשתך מבינה, בכל זאת היא פרנסה אתכם לבד לא חודש ולא חודשיים.

אבל אנחנו עובדות אחרת מכם. אישה, אם רק תיתן לה את הדלק הרגשי, אם תגרום לה להרגיש לעתים קרובות מספיק את החיבור הנפשי העמוק בין שניכם, תזריק לה כמויות של אהבה ובעיקר אם תיפתח, תיתן לה להיכנס אליך ללב, תיתן לה לראות אותך חשוף ופגיע - היא תהיה מוכנה לעשות בשבילך הכל. לפי מה שאתה מספר, מרוב כל ההתעסקות הזו בעצמך ובבושה ובכשלון, הסתגרת מפני האדם היחיד שיכול היה לתמוך בך, והיא איבדה את הדבר שהיחיד שיכול היה לתת לה כוח להישאר גם כשקשה.

אני לא יודעת מה אתה צריך לעשות (כלומר, חוץ מללכת לטיפול כלשהו שיעזור לך להתחבר למקום הפגיע שאתה כל כך מתבייש בו, או אולי לסדנה, או גם וגם) - אבל חשוב שתבין שמה שקרה פה הוא לא "אשתי ראתה שאני לא מפרנס אז היא עזבה" אלא יותר בכיוון של "אשתי הרגישה שאני מסתגר בפניה ושהיא נשארה לבד מבחינה רגשית ושום דבר לא עזר במשך חודשים - אז היא עזבה". אחרי שתבין את זה אולי תוכל להתחיל לעבוד על הכאב העצום שאתה קובר שם. הלוואי שתצליח, הלוואי שתמצאו שוב זה את זו.

בינתיים תתחיל לעבוד על עצמך ברצינות - מובטל או לא, הבעיה שלך היא רגשית ותמיד היתה.

 

[Aski7]

לגמרי!!

 

[סטנגה Joe]

וואו

סיפור קשה.
לדעתי אתה קודם כל צריך לטפל בעצמך.
לגדול מעט כאדם.
כל הדימוי העצמי של שעון על הישגיך המקצועיים בעבר. כך זה נשמע מכאן.
טפל בעצמך, גדול מעט כאדם ,צמח לך עמוד שדרה ואז אולי היא תראה משהו אחר ממה שהיא רואה היום ותרצה לשוב אליך.
זה כנראה לא יהיה תהליךשל יומיומיים.

תעבוד קשה כי זה יעשה טוב קודם כל לך ואחר כך אולי לזוגיות שלך שבמשבר.
בהצלחה

 

[nirity1]

סער שלום

אני מאמינה שאשתך אותתה לך כבר תקופה לא קצרה שמשהו חייב להשתנות והעזיבה שלה היתה הצעד האחרון. אני מתמקדת בשורה האחרונה. התעלמות מהמצב וממנה. אתה חייב לצאת מהבועה של הבושה והשפל. כל ההכחשה הזו רק החמירה את המצב. אני יודעת שזה לא נשמע הכי טוב, אבל מה לעשות נשים אוהבות גבר שמתפקד כמו " גבר" . ואני לא מדברת רק על העבודה. אני מדברת על להשרות את תחושת " הביטחון " של המשפחה.
אתה חייב בלהתמקד בלמצוא עבודה. רק בודדים יודעים שפוטרת ? אם כמה שזה מביך להודות בפיטורים , הרבה פעמים המכרים הם אלו שיכולים לעזור למצוא עבודה חדשה. ואני לא מתכוונת רק בגלל הכסף , אלא בגלל שאתה צריך להחזיר לעצמך את הערך העצמי.
תפנה גם לעזרה מאיש מקצוע שיתן לך כיוון לגבי איך ממשיכים מכאן.

 

[גארוטה]

העובדה שהפכת להיות

מובטל היא רק הקש ששבר את גב הגמל והבחירה שלך להתייחס אך ורק למשקלו של המטען
הזה ולהתעלם לחלוטין משאר המשא על גבו, מהווה בעיה לא פחות גדולה מזו שאתה מציג כאן.
עובדת היותך מובטל זה משהו זמני שיכול להשתנות בכל רגע, אבל כנראה שיש הרבה דברים אחרים
ביניכם הרבה יותר משמעותים וגדולים שהאבטלה הזמנית שלך רק העצימו אותם ושמו עליהם אור אחר.

אתה פותח את הפוסט במשפט "אשתי שהיתה עמוד התמיכה שלי והחברה שלי עזבה אותי" ולכן עוד יותר קשה
לי להאמין, שאשה שאתה מגדיר אותה כעמוד תמיכה וחברה, תבחר לקום וללכת דווקא עכשיו כשבעלה הפך מובטל
והוא במקום שהכי זקוק למשענת.

הגיע הזמן להסתכל לאמת בעיניים ולקחת אחריות!

בהצלחה

 

[מבקר גבולות]

היא עזבה עם הילדים?

 

[סער 40]

אל תשפטו לחומרה.כי אני הכי מחמיר

‫
כול הלילה הייתי ער....לא הצלחתי להירדם....חשבתי לי את מי בכלל יעניין מה שכתבתי... כול אחד והחבילות שלו....בדידות.....כול הלילה הרצתי סרטים ופתרונות למצב.....ישבתי בסלון ולא זזתי , באותו תנוחה כול הלילה, היה קר... אבל לא היה לי כוח לקחת שמיכה ....יותר נכון לא היה לי חשק.....יותר ןיותר חושב על הרע ביותר.. מתכנן מה הדרך הכי טובה לסיים את הכול.. .החיים תמיד עליות ומורדות......אני לא מוצא פתרון.....הלילה עבר בין היי של אולי אלוהים ירגיש במועקה שלי... אולי יפתח את המזל ... אוליי ישפוך עליי את הרווחה והפרנסה... אוליי בפייס אולי בלוטו..חחחח המצחיק שאני אפילו לא ממלא...אבל את האמת אני מרגיש שהוא עזב אותי... ויתר עליי.... אני לא בן אדם דתי אבל תמיד האמנתי....תמיד הייתי איתו בדו שיח.....רק שבזמן האחרון אני מרגיש כאילו אני מדבר לבד ואין מי שמקשיב ....שאני חסום אליו.....אין ברכה....
בשעה 6:45 השעון המעורר של הפון צילצל..... הזכיר לי שיש לי שני ילדים לשלוח לביי"ס ולגן.... אין לי כוח... הנפש שלי שחוקה.... וכנראה ששחקתי גם את של אישתי......עברתי ברגע האחרון מהסלון למיטה., כדי שהילדים לא יראו שהייתי כול הלילה בסלון....העיקר לשמור על....העיקר לשחק את המשחק...בשביל האפרוחים שלי.....שלא יראו שאבא שבור, שחוק, שלא לפגוע להם בביטחון......הלבשתי אותם בעיינים אדומות אבל עם חיוך ובקול רך כדי שלא יזהו את המועקה....והם שאלו אם אמא כבר הגיעה......אמרתי שהיא תחזור ברגע שתסיים את הטיול שלה.... פתאום ראיתי שהם משתתקים בעצבות ... חיבקתי אותם חזק...יותר כדי לחזק את עצמי והסעתי אותם לעיסוקים שלהם.... וחזרתי הביתה .....תיכננתי ללכת לחבר להסתפר הבוקר וללכת לחבר.... אבל אני מותש..... אני רוצה להיכנס מתחת לשמיכה ולהירדם....או לפחות עד שיעירו אותי מהחלום הרע.... ואני אגלה שזה רק חלום........רוצה לחזור לילדות ....רוצה שאמא ואבא שלי יגידו לי שהכול יהיה בסדר.....נו תגידו לי זה טבעי שגבר בן 40 רוצה לחזור לאבא ואמא שלו... שילטפו אותו ויגידו לו שהכול בסדר....... ואאו אם הייתי קורא הודעה כזאת של מישהוא אחר....הייתי קוטל... הייתי אומר לו נו גבר תתחיל להתנהג כמו גבר... מה אתה מתבכיין... אבל באמת אני כול כך מבולבל... כאילו כול החוזק שלי לאורך כול השנים...נגוז נזל... ואני מתבוסס בבוץ שלו.

 

[מפלצת או ילדה]

אמר מריוס

ואני מחזקת - אתה זקוק לעזרה מקצועית - אתמול. אבל ממש, לקחת את עצמך אחרי התספורת לפסיכיאטר ולהתחיל לטפל בזה. אתה בדיכאון. על אמת. וזו גם הסיבה שהאישה שלך התייאשה. קום וטפל בעצמך כדי להציל את המשפחה.

 

[nirity1]

אתה משחק אותה חזק

אבל שבור לגמרי מבפנים. אי אפשר להמשיך ככה. תפנה לעזרה , רק ככה תצא מזה

 

[סער 40]

לפעמים שאין ביטחון כלכלי , הנשמה שלך נשחקת

קודם כול אני אתחיל מהסוף..תודה על החיבוק....אומנם חיבוק וירטואלי, אבל זה החיבוק הראשון שקיבלתי הרבה זמן...אז אני מתעטף בו טיפה.
המשפחה שלי היא כול עולמי, ואני גאה כול כך בילדים שלי, אני מאוד אוהב את אישתי וברוב החיים המשותפים שלנו הרגשתי שהיא מפעל הפייס שלי... אני יודע שגם היא חשה ככה, היו לי עשרות פעמים אופציה לבגוד ולעולם לא התפתתי, גם לא היה לי הצורך... כי הרגשתי בר מזל, אני בחור נאמן במהות שלי....אולי בגלל זה התחושה התסכול והעלבון הם כול כך גדולים.התלאות בחיים והקשיים הפיננסים שחקו את הקשר....יש בי גם את חסרונות שהיו בי תמיד אבל כנראה שבמשבר , ריב, וריתחה הם הופכים לעיקר ....אני בחור ביתי מאוד.... לא ספונטני....זהיר וחששן...לפעמים לצאת איתי לטיול זה תהליך ארוך....היא יכולה תוך 3 דקות לארגן תיק לנסיעה לחו"ל .... אני צריך כמה ימים.... היא יכולה לצאת לקמפינג בשטח עם אוהל ....אני לא אוהב את הסגנון הזה... אני חייב מלון או מקום מסודר עם מקלחת ושירותים נקיים....אני כבד...זה באופי שלי....לפעמים אני מנסה להיות ספונטני אבל גם זה מתוכנן....אני מרגיש שככה אני בנוי.....ואני כול כך מעריך אותה בקלילות ובספונטניות....אבל אני לא כזה.בחום וקור קיצוניים משתנה לי המצב רוח ואני לא כייפי.... היא קלילה בכול טמפ", במשך השנים איזנו אחד את השני עם מידי פעם הערות בבדיחות הדעת על ההבדלים בנינו.....אבל עם הזמן ההבדלים עם הקשיים והלחצים הפכו לריבים ולהתקלויות.... למרות שעם היכולת שלי לרכך לבבות הצלחתי להתגבר על המכשוליים...שלדעתי כול זוג חובה במהלך החיים שלו.
הכישרון שלי זה גם העבודה שלי.... שם אני הכי נהנה...אבל אני לא מוצא את הנישה שלי בתחום וזה גם מוסיף לתיסכול הגדול ולחוסר יכולת שלי להינות בחיים....

אני כול כך מבולבל....ועולה לי כרגע כול הרע לראש.... אני לא מבין איך אני כותב באינטרנט על החיים האישיים שלי.... ומבלבל לאנשים את הראש....לא חשבתי שאני אצטרך לכתיבה כזאת...
אבל החשיפה אני מקווה שתתרום לי...אולי זה מאוחר
רושמים לי שאני מספר את הצד שלי אבל אם תשימו לב אני רושם ומשקף הרבה מהטענות שלה....למרות שבטח לא אוכל לכתוב את הכול.....מבולבל....ומה שאני רושם זה חלקים שאני מנסה לסדר בראש.
הכי כואב זה שהיא מרגישה שהיא לא אוהבת אותי יותר... שאני לא מושך אותה יותר....זה הסנוקרת שהיממה אותי...אני מעולם אבל מעולם לא אמרתי לה גם שעלתה במשקל לפרקים בחיים שאני לא אוהב אותה או לא נמשך אלייה....תמיד אמרתי שאני אוהב אותה והיא יפה שלי...ולהרזות זה רק בשביל התחושה שלה...בעדינות ומבלי לפגוע....גם שהיו מסביבי בנות יפות וחטובות... שאפילו ניסו להתחכך...אני תמיד הרחקתי והודעתי שאישתי היא האישה הכי יפה בשבילי... והכי מושכת בעולם...אף פעם בחיים שלי לא החשבתי את המשקל כפקטור לאהבה....תמיד ידעתי שמשקל עולה ויורד...אבל האופי זה מה שקובע.......
אז גם אני עליתי במשקל.....מודה....... אבל בקייץ הורדתי את הרבה בריצות וספורט... אבל זה היה רק בשבילי....לתחושות שלי....

תראו היום אנחנו מוקפים ביועצים ובמגשרים לזוגיות ולשותפות ולאימוני כושר ואימוני עסקים ...ומאמנים לכול נישה בחיים.......לפעמים יש לי תחושה שאנחנו מוותרים מראש על פתרונות משותפים ומחכים ומשלמים למאמנים שיתנו לנו את הפתרונות לחיים טובים....
יש לי שני זוגות חברים עם ילדים שהלכו ליעוצים זוגיים במשך חודשים ארוכים והינה שניהם כרגע בהליכי גירושים...זה מפחיד אותי .... זה כמו רולטת חיים...
למרות שיגידו לי שכול זוג והבעיות שלו... ואוליי הם אמורים היו להיפרד.... אז איך שני הזוגות האלה מעידים שכול המטרה שלהם היתה לסדר את הדברים ולהיות ביחד.... אבל עם המפגשים ראו שלא זזה בסוף הרבה....אחד הזוגות ניסה להחליף פעמיים יועצים...

אישתי מאמינה שכול פיפס שקורה בזוגיות צריך יעוץ ואימון....מין תזה הייטקית ששולטת באויר .....אני ממש לא פוסל יעוץ....אבל הוא לא צריך לבוא בכול מצב ובטוח שלא צריך לבוא במקום ניסיון להידברות בקשר ולהבאת הרמוניה....אין מה לעשות גברים ונשים שונים בתחילת שלהם....וכול הזמן יש שינויים.... אבל למה כול הזמן צריכים יועצים חיצוניים שיאכילו אותנו את הפתרון... במקום עבודה רצינית על עצמנו והגעה לפתרון בעצמנו.

תמיד חשתי שחוסר הביטחון הכלכלי הוא זה ששוחק לי את הנשמה.... הוא זה ישחוק לי את החיים.... למרות שניסו להנחיל לי שהאושר בה מתוכך....ובכול מצב.... אצלי זה לא עובד.... הביטחון הכלכלי הוא שנותן לי את האומץ...הוא שנותן לי את חשק ליצור.... אצלי הנשמה בנויה ככה שבדוחק היא לא זזה היא משותקת ומשתקת.... וגורמת לי לבחון כול צעד אלף פעם...וככה פשוט לא להתקדם ...אני בכלל לא מדבר על להיות עשיר...אלה על ביטחון כלכלי שמעולם לא היה לי.... וכול הזמן אני נלחם עליו.... מגיל 13 עבדתי בעבודות קשות בחופשים שלי....אני מדבר על בנייה וחשמל ואינצטלציה... ההייתי גאה בעצמי.......וגם עבודות לפני הצבא ואחרי הצבא..... ואז למדתי את המקצוע שלי במשך שנתיים ...ומאז אני עובד בו בלילות וימים וערבים... לפעמים רצוף....אז ליקרוא לי עצל זה בטוח לא.... ואני עושה את זה בכייף למען הילדים שלי והאישה שאני אוהב.... שנים ארוכות.

פעם אחת עשיתי פאוס בשיתוף עם אישתי ועזבתי את העבודה כדי להשלים תואר באוניברסיטה שהתחלתי אותו..נשאר לי שנה להשלים...ראיתי שאין לי מספיק אויר לנשימה כלכלית.... אז החלתי ליצור לי עסק עצמאי בתחום שאני כול כך אוהב...ואז אולי ליצור לי הכנסה שתעזור לי להשלים את מה שרציתי...אבל כנראה שאני להוית בעל עסק ולהקים אותו... כנראה לא הכי מוכשר...ולקחתי יועצים והכנתי תוכנית עיסקית נפלאה לפי היועצים....רק שלדעתם באותו תקופה לפתוח עסק זה התגרות בגורל.....באותו תקופה רק נסגרו עסקים... ושנה מהשנתיים התברברתי.. ביחד עם שותפים....ולא הצלחנו להקים.....
ואז היה המשבר הגדול עם אישתי....שאמרה לי כך לך את הזמן אני אחפה עלייך.... אבל גם היא הגיעה שריפת פיוז שלה ... ואז חיפשתי שוב עבודה ולא הצלחתי לממש את הרצון שלי להביא לי ולמשפחה רווחה גדולה יותר עם חופש פעולה ותחושת ביטחון כלכלי...כול הזמן אמרו לי שלפחות ניסיתי.....ועכשיו לקום ולנסות שוב.....אבל המציאות הכלכלית טופחת על הכתף ואומרת קום עצל... "לך לנמלה ולמד" מה אתה חולם חלומות ... מהר תמצא עבודה לפני שאישתך שבהריון מטמוטטת.

ואז אני חוזר לעבודה שאני שכיר.......שכול כך חיכו שאחזור... ואני בולע את הכישלון ומפשיל שרוולים ומצליח להביא את העסק הזה לשיאים שהוא לא היה בהם מעולם..... .וכמובן שכר שביקשתי קיבלתי ופלפון ואוטו צמוד....ו4 שנים ככה למרות חזרתי מהעבודה לא הייתי מאושר ממנה... אבל הייתי מרוצה יחסית מהתנאים והשכר... וזה הספיק לי....עד שהבוס מודיע לי שהמשכורת שלי והתנאים שלי כבדים על המערכת.... ושהוא חייב לחתוך בבשר החיי.... ושהוא אוהב אותי כמו אח ...ושהעבודה כמו משפחה.... ואם אני בכול זאת רוצה להישאר אז בחצי מהשכר וללא אוטו ופון.
והוא מציע את התפקיד לחבר שלי שלא חשבתי שיקח אות......אבל שיהיה בריא אני באמת אוהב אותו.

ומאז 8 חודשים אני מובטל ושיימתי את האבטלה ואני מנסה למצוא לי את הנישה ולא לחזור לסגנון העבודה הקודם...אבל לאישתי זה מביא את הדה זה וו.... את הזיכרון של ההתקופה הקודמת... שניסיתי להקים עסק.... ואני מבין אותה....ואת התיסכול שלה.... אבל אני לא נמצא באותו מצב.......אבל קשה להוכיח..... זה דומה... הגעתי לגיל 40...ואני רוצה למצוא את הנישה שלי....ואני מרגיש ששוב אני הולך להתפשר ולעבוד בצורת עבודה שהיא לא מתאימה לאופי שלי....
ושוב החוסר ביטחון הכלכלי מנצח.....אבל עכשיו אני מרגיש מאוד שחוק... מאוד מותש.....
פעם לא קינאתי באף אחד.....כי האמנתי שהמזל שלי הוא טוב ורק ישתפר.......אבל אני רואה חברים למקצוע שהביטחון הכלכלי שלהם לא מעורער ולא היה אף פעם.... מטפלים בעצמם... עושים את התואר השלישי שלהם בלי לעבוד.....אפילו חודשים רבים......עד שנותנים להם את התנאים שלהם...והנשים שלהם לא קוראות להם עצלנים .... למה יש להם כול הזמן ביטחון כלכלי.........אני לא רוצה להיות כמוהם.......אבל טיפה ....ממש טיפה מתחיל לקנא בביטחון הכלכלי שלהם.....שהם לא צריכים לשבור את האגו שלהם .... ותמיד ארשת הביטחון נמצאת אצלם........

 

[nirity1]

חבל לשבת ולנבור בטעויות שלנו

אני אומרת לך את זה למרות שבעצמי עושה זאת. לשבת ולשחזר איפה טעיתי לא יקח אותך לשום מקום. הגיע הזמן לחשוב מה אני כן עושה.
לגבי יעוץ זוגי , כתבת על זה שחברים שלך הלכו ובכל זאת התגרשו. אני מאמינה שכדי להנחיל שינוי בחיים שלנו צריך קודם כל לדעת מה אנחנו רוצים לשנות ולרצות את זה. בלי זה, הטיפול לא שווה.
במקרה שלך נראה לי שיהיה לך יותר טוב ללכת לבד קודם כל ואז לצרף אותה לתהליך ( תתיעץ עם המטפל בכל אופן )

 

[השינגימל]

לדעתי הלא מקצועית, וגם אחרים כתבו לך

נראה שאתה סובל מדיכאון. טפל בדיכאון קודם כל. דיכאון זו מחלה, לא תיאור של מצב רוח.
בעזרת שילוב של טיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי. אל תוותר על אחד מהם.
אם אין לך כסף, תפנה לקופת החולים.
זה מאוד קשה לחיות ליד אדם בדיכאון. אולי אם תבוא אליה, תספר לה שפנית לטיפול, ושאתה מתכוון לדבוק בו כדי לשנות את המצב, זה ישנה משהו אצלה.
אולי גם מפגש טיפולי איתה ביחד, כדי שהמטפל יסביר לה מה זו המחלה הזו, אופן הטיפול ושיפור אפשרי?

 

[רפסודיה]

לך קבל עזרה מקצועית, ומהר

כתבת שפוטרת לפני 8 חודשים ומאז אינך מוצא עבודה ושאתה מובטל סמוי שרק מעטים יודעים כי פוטר.
הוספת שהאנשים הכי קרובים לא יודעים על מצוקתך.
גם בהקשר של הבית כתבת: "ניסיתי לחפות על ההמצאות שלי בבית..."
כלומר מה שנאי קוראת כאן הוא שאתה מצידך כל כך מתבייש במה שקורה לך שאתה מנסה לברוח מזה על ידי שאתה מכחיש את קיום המצב נורא הזה.
לגמרי מובן שאתה מרגיש רגשות כל כך קשים, זה באמת משבר מאוד קשה וכל אחד, במיוחד גבר בחבר השוביניסטית שאנו חיים בה, שיגיע למקומך יקלע לסערת רגשות קשה.
הלב יוצא אליך על המצוקה שאתה טובע בה. אתה במשבר עמוק ביותר וזקוק לעזרה וככל שתמהר להכיר בעובדה הזו יהיה לך סיכוי לצאת מהמשבר, אבל הצעד הראשון שאתה חייב לעשות לצורך כך הוא להכיר במצוקה.
אולי הדימוי הבא יעזור לך להבין: תאר לך את המצב שלך כספינת נוסעים שטובעת והקפטן, במקום לנקוט בכל צעדי ההצלה שמתפקידו ושיש באפשרותו להפעיל, הוא בוחר להתכחש למצב, ומסתיר מהאנשים את המציאות. הרי תוך זמן יקר שהוא בזבז לשווא, הספינה הזו על כל נוסעיה תטבע .
נראה לי שעל הרקע הזה אשתך עזבה. היא נטשה את הספינה הטובעת שלכם כי לא עמד לה כוחה להפעיל הכול לבד בעוד הקפטן שלה ממשיך באותו זמן שהיא "סוחבת בעול" להתחפר בתוך עצמו לתוך עמקי הבושה שלו ולהתכחש למה שקורה. כל עוד אתה תמשיך להתכחש למצב ולא תקבל את העזרה המקצועית הדרושה לך אין סיכוי שבעולם שימצא מוצא.

 

[smurfette12]

אתה בדיכאון

והכי גרוע זה מה שאתה עושה. להסתיר מאנשים שקרובים אליך את האמת.
האנשים הקרובים אליך אמורים להיות המערכת תמיכה שלך, אתה לא אמור להרשים אותם ולמצוא חן אלא להיות אתה ולקבל תמיכה כשצריך.
אסור בשום אופן לשקר לקרובים אליך כי אתה מכניס את עצמך למקום שאתה לבד, בודד לגמרי עם הדיכאון ועם המצב הקשה.
תתרכז עכשיו בך ולא באשתך, אתה חייב קודם כל להיפתח לפחות לבן אדם אחד שאתה סומך עליו כדי לא להרגיש לבד, וללכת לטיפול מקצועי בדחיפות!