תסכול, השלמה ובוקר של אושר צרוף
השבוע היה לי קשה במיוחד עם העובדה שאני לא רצה ומן הסתם ראיתן את התסכול בהודעות שלי לאורך השבוע. נראה לי שזה קשור לעובדה שהתחלתי להפנים שיקח זמן עד שאני אחזור לרוץ עברתי ממש את כל השלבים הקלאסיים של התמודדות עם פציעה: הלם והכחשה, תסכול ודכאון ועכשיו אני בשלב ההשלמה. זה כאן, אני לא יודעת מתי זה יעבור, אין טעם לספור ימים, אין מה לחכות לרגע שאני אחזור לרוץ, כי אני באמת לא יודעת מתי זה יקרה. אף אחד לא ממש יודע. אולי בעוד שבוע, אולי בעוד חודש (העיקר שעד טרי נשים אני ארוץ). ועבדתי על עצמי הרבה: להבין מה קורה לי, לחזור ולהתפקס בכאן ועכשיו, להתמקד בדברים הטובים, בכל היופי שסביבי. לזכור כמה שבעצם אני בת מזל. ועם כל זה יצאתי היום בבוקר לעוד רכיבה שגרתית. לכאורה בוקר רגיל, שגרתי, שהפך לקסום וממלא אנרגיות אז החלטתי לחלוק את הבוקר הזה איתכם בתמונות...
השבוע היה לי קשה במיוחד עם העובדה שאני לא רצה ומן הסתם ראיתן את התסכול בהודעות שלי לאורך השבוע. נראה לי שזה קשור לעובדה שהתחלתי להפנים שיקח זמן עד שאני אחזור לרוץ עברתי ממש את כל השלבים הקלאסיים של התמודדות עם פציעה: הלם והכחשה, תסכול ודכאון ועכשיו אני בשלב ההשלמה. זה כאן, אני לא יודעת מתי זה יעבור, אין טעם לספור ימים, אין מה לחכות לרגע שאני אחזור לרוץ, כי אני באמת לא יודעת מתי זה יקרה. אף אחד לא ממש יודע. אולי בעוד שבוע, אולי בעוד חודש (העיקר שעד טרי נשים אני ארוץ). ועבדתי על עצמי הרבה: להבין מה קורה לי, לחזור ולהתפקס בכאן ועכשיו, להתמקד בדברים הטובים, בכל היופי שסביבי. לזכור כמה שבעצם אני בת מזל. ועם כל זה יצאתי היום בבוקר לעוד רכיבה שגרתית. לכאורה בוקר רגיל, שגרתי, שהפך לקסום וממלא אנרגיות אז החלטתי לחלוק את הבוקר הזה איתכם בתמונות...