תסכולים

[מבקרת פנימית]

אני לא בטוחה

שמשפחה היא פחות מסורבלת ממדינה... לכאורה אין בירוקרטיה, אבל במשפחה נכנסים המון רגשות ומטענים כבדים שאין ברמה של מדינה. משפחות הן דבר טעון גם בלי שתהיה ילדה לסבית בבית, אז על אחת כמה וכמה כשצריך להתמודד עם שונות. גם אני מאמינה שהזמן יביא שינוי, אבל רק אם עושים משהו לשם כך. זמן לבד יכול לחלוף בלי לשנות דבר. אם נמשיך להתאמץ (למה זה צריך להיות מאמץ?!) בסוף נצליח.

 

[חיפושית78]

בדיוק מה שרציתי לומר!!../images/Emo13.gif

 

[dify]

תסכולים

כל פעם מחדש אני תוהה כמה זמן יקח עד ש... הגבתי באיזשהו פורום לגבי שאלה על החלטה זוגית. עניתי לזו ששאלה. ואז מישהי הגיבה אלי, היא ראתה את הקישור לפורום לסביות, קראה בפרטים עלי שאני נשואה, ומיד הגיעה למסקנה שאני כמובן נשואה לגבר ושאני במלכודת כי אני אוהבת נשים וכו' וכו'... סיפור שלם שמבוסס רק על שתי מילים - נשואה ולסבית. אז כן, אני מגדירה אותנו נשואות, כי אנחנו חיות נישואין הרבה יותר מהרבה זוגות שהתחתנו אתמול ברבנות. בכל זאת אנחנו לא יומיים יחד, אנחנו מנהלות משק בית כבר שלוש וחצי שנים יחד בדיוק כמו כל זוג נשוי אחר. בפועל אין שום הבדל בין זוג שהתחתן ברבנות לביננו מלבד הזכויות מול החוק (שעליהם אני לא אתחיל לדבר...) אבל מבחינת זו שענתה לי, נישואים הם כמובן דבר של גבר ואישה, לסביות לא יכולות להיות נשואות. אז אני יכולה להבין את הבלבול מצידה, כי סטטיסטית יש פחות זוגות לסביות מאשר סטרייטים אבל זה כן יושב אצלי על התחושה שעד שאין "נישואים על הנייר" אז הזוגיות שלנו לא נחשבת "אמיתית" כמו שאצל הרבה סטרייטים ההורים ולעיתים בני הזוג עצמם מתחילים להתייחס ברצינות לזוגיות רק אחרי שנישאים (קונים דירה משותפת, נותנים כספים וכד') וזה מתסכל. כי לא אהיה בעמדה הזו בעצם בישראל אף פעם, לא מבחינת המשפחות שלנו שלא באמת מקבלות ולא מבחינת הסביבה שעבורם "נשואה" זה רק לגבר. ועוד יותר מתסכל, ובאמת תסלחו לי על ההתבכיינות, ששלוש וחצי שנים של לחיות יחד מצידנו, משתווים בעיני אנשים לזוג שיוצא חודשיים יחד, הם "חברים" ואנחנו "חברות" וככה שורת החברות המיקריות של אחי, וזוגתי, מקבלות את אותו מעמד ואותו יחס. פשוט אבסורד כי הלא זה לא שאנחנו נשואות, אנחנו סתם "חברות" (וגם להגיע להכרה בזה לא ברור מאליו...) אוף

 

[dify]

ועוד שתי מילים

אני בטוחה שבגלל שחלקכן לסביות, אז בעיני המשפחה אתן נחשבות "רווקות" כל עוד לא התחתנתן. זה אומר שכל עוד לא התחתנתי אני הרווקה אראה איך הנישאים סביבי מקבלים עזרה כלכלית להפקת אירוע חתונה גדול ואיך הם מקבלים עזרה כלכלית לקניית בית ולעיתים גם להחזקתו וריהוטו אבל אני שנחשבת ל"רווקה" לעולם בעצם לא אגיע למעמד שבו מישהו יחשוב שגם לי מגיע לבנות משהו (אולי כשאהיה בת 40) שמתי לב שזה קורה אצל חברותי הסטרייטיות גם, אם את בת 22 ומתחתנת, ברור שיעזרו לך, אבל אם את בת 32 ואת נחשבת רווקה, אז תסתדרי לבד. אולי עד שמגיעים לגיל מתקדם יחסית ואז ההורים מתרצים. לא מבינה את זה. אחרי הכל זה לא שכל זוג שמתחתן מיד מגדל ילדים ובטח לא כל זוג שמתחתן חי יחד לעד... אז במה זוג שמתחתן בכל גיל שהוא ולא משנה כמה זמן הם הכירו קודם יותר "זכאי" להשקעה הכלכלית הזו מאשר אדם רווק?

 

[gallop28]

דיפי...

אני חושבת שזה הכל תלוי בהורים... אני רווקה ואין לי בת זוג ובכל זאת מקבלת עזרה. אח שלי לא נשוי, עם ילדים (עם פרטנרית) וגם הוא מקבל עזרה. והאמת היא שאני מקבלת עזרה גם מאחי וגם מהוריי. מה הסיבות שאת מקבלת כשאת מבקשת עזרה?

 

[dify]

האמת היא שזה הרבה יותר יומיומי מזה

פשוט לא מקבלים את הזוגיות שלנו נקודה. אנחנו לא יכולות להגיע יחד לחלק מהאירועים המשפחתיים (גם בצד שלי וגם בצד שלה) והאמת, שבשלב של הזוגיות שלנו ובשלב האישי שלנו, אם היינו סטרייטים, כבר מזמן היו לוחצים עלינו "להקים בית בישראל". לא רק שזה לא קורה, אלא שאני בטוחה שאם נבוא ונגיד שאנחנו רוצות להקים בית (=לקחת משכנתא...) אז יגידו לנו שזה עוד לא זה, משובת נעורים, זה עוד יעבור לנו. זה חזק יותר אצל זוגתי הצעירה ממני (אם כי אוטוטו 26 זה בהחלט גיל נישואים סביר אצל סטרייטים ובהחלט הגיל שבו ההורים של שתינו כבר היו נשואים עם משכנתא ועזרה מהוריהם). אז לא ביקשנו. לא ביקשנו כי זה כל כך מרגיש לא ריאלי, אין לך מושג כמה. בהתחשב בזה שעד היום הייתי פעם אחת בודדה אצל הוריה והיא אצל משפחתי המורחבת לא מוזמנת בכלל, מה אני אגיד לך, זה לא ממש נראה צפוי לעין. וכל הזמן אני חושבת לעצמי שאילו לאחת מאיתנו היה כרומוזום Y במקום X הם היו מקבלים אותנו בחיבוק חם ואוהב. זה בהחלט מתסכל עבורי

 

[אינדיאנית 3]

../images/Emo45.gif אבל יש

משפחות לסביות שזה לא כך ....... מביאות ילדים במשותף לא משנה מי יולדת והיפה שכל אחת ילדה . ואז ההורים מבינים שזה מאוד זה .....

 

[dify]

אני מסכימה איתך

שילדים כן היו משנים את התמונה לפחות ככה אני מניחה אם כי אני תוהה אם ילדים ביולוגים שלי היו משנים לצד שלה והאם ילדים ביולוגיים שלה היו משנים לצד שלי. אני מ-א-ד סקפטית. הם כן היו גורמים לצד של האם הביולוגית להתגייס. אבל עדיין זה אומר שאנחנו צריכות "להוכיח" את הזוגיות שלנו. אם אין ילדים אז אנחנו לא נחשבים זוג? יש לנו זוג חברים סטרייטי בגילאים שלנו בדיוק, נמצאים יחד קצת פחות זמן מאיתנו, התחתנו אחרי שהם היו יחד שנה. אף אחד לא יעלה על הדעת לא להתייחס אליהם כזוג. אצלנו ההזמנות לאירועים הן לבודדה.. המשפחה גם פתחה אתר אינטרנט עם עץ משפחתי (יש אופציה כזו באיזה אתר נחמד) את האתר פתחו האח והאבא של אחת מאיתנו והם אלו שהוסיפו את עיקר בני המשפחה לעץ, נוספו בני דודים דרגה ג' ונשותיהם ובעליהם וילדיהם ובני זוגם. אצלנו רק בת המשפחה הרלוונטית הופיעה, בלי בת זוג (למרות שבעץ יש אופציה לציין אם מדובר בקשר נישואין, חברות, גירושין,אלמנות) אחרי שלוש וחצי שנים יחד הם לא חשבו שראוי לכתוב אותנו כזוג... וזה למרות שהמשפחה המורחבת כן יודעת עלינו, זה לא שהיה פה סוד להסתיר...

 

[flint29]

אני מאוד יכולה להבין את התיסכול שלך...

זה לא קל כשלא מקבלים אותך במשפחה של בת הזוג ועוד יותר לא קל כשאין עזרה בבניית העתיד שלך ושלה מצד ההורים (חשבת לבקש בשם עצמך בלבד?) הלואי והייתי יכולה לעזור (אולי עם איזה דיבייט עם ההורים עד ההודאה בפרימיטיביות או משהו כזה

) בנתיים אני רק אשלח לך

 

[gallop28]

אויש... זו אני

 

[dify]

תודה ../images/Emo140.gif

הכי מצחיק זה שההורים של שתינו תופסים מעצמם סופר נאורים, או כמו שאחד ההורים אמר "אני מכבד את הרצון שלך, הנה עובדה לידך אני לא מספר בדיחות על הומואים" (חייבת להגיד שאלו תמיד בדיחות משפילות על הומואים) ההורים שלנו הם צעירים, מעורים בתרבות העכשווית, ממש לא מנותקים. וזה רק הופך את זה ליותר קשה. ההכחשה בשיאה. רוב הזמן הם "מקבלים" אבל בפועל הם ממש לא מקבלים,ההורים כבר קראו לנו כת, הציעו לנו לשכב עם גברים במקביל ולהחזיק אחת את השניה כמאהבת ועוד לא דיברתי על פשוט התעלמות טוטאלית (למשל לא מבקרים אצלנו בבית בכלל. נקודה, רק באופן נדיר נדיר נדיר אם בכלל.) לכל אחת מאיתנו בנפרד, בקטנה, אני מאמינה שהם יעזרו אם נבקש, אבל למשהו משמעותי- אין סיכוי. וזה לא כל כך מפריע לי ברמת -מחר אני הולכת לקנות בית, כמו שזה מפריע לי כשאני חושבת על זה שרק בגלל היותנו לסביות אנחנו מקבלות יחס כזה. זה מה שמתסכל אותי. אני כן רואה שינוי עם הזמן, אבל למה לעזאזל התהליך הזה צריך להיות כל כך סיזיפי? (חייבת לציין שזה סתם ערב של מחשבות מתסכלות, בחיי היומיום רוב הזמן אנחנו בינכה חיים בנפרד וזה לא משפיע, אני חושבת שלקרוא בפורום נשואים טריים פלוס הערה היום על אי הלגיטמציה להכיר בי כנשואה פשוט מוציא ממני מחשבות שרוב הזמן נמצאות אי שם מאחור)

 

[gallop28]

אולי משום שלפעמים אנשים צריכים את התהליך הזה

אני ואבא שלי למשל במשך החיים שלי כמעט ולא שוחחנו על מה קורה לי בחיים או על חברים ודילמות... אבא שלי כמעט ולא היה משתף אותי במה עובר עליו והיו המון דברים שלא ידעתי עליו (הרגשתי שאני לא מכירה אותו למרות שחייתי איתו באותו בית) וכשרציתי להתחיל להכיר אותו זה גם היה תהליך - שאלתי אותו שאלות שרציתי שישאל אותי ובמקום לחכות שיספר לי דברים, סיפרתי אני לו, ובהתחלה זה לא זרם אבל עם תרגול של שנינו השיחות נעשו יותר נעימות וכיפיות. הנקודה שאני מנסה להעביר זה שלפעמים צריך לתרגל אנשים, ולהפגיש אותם עם מצב קיים מספיק פעמים בכדי שיתרגלו וישתפשפו... כמו הרבה דברים בחיים. מה דעתך?

 

[dify]

דעתי

תביני, מהצד שלנו אין הסתרה/הכחשה. אנחנו עובדה בשטח, אחרי הכל אנחנו חיות יחד, אי אפשר להתעלם מה"שניה". אז אין ספק שהם נפגשים עם המצב הקיים כל הזמן, הפתרון? לא באים אלנו לדירה, מצלצלים רק לנייד האישי של אחת מאיתנו ומציעים לפגוש אותי/אותה רק בעבודה. אז הפתרון שלנו היה להגיד שאנחנו נגיע למפגשים משפחתיים רק בזוג, אני מדברת על סתם ארוחת ערב משפחתית, כן? אז אנחנו פשוט לא מוזמנות.. זה הגיע לשיא שחגיגת יום הולדת במסעדה לאחת מאיתנו עם המשפחה שלה בוטלה כי היא התעקשה להביא את בת הזוג שלה למורת הוריה. וכן, המצב משתנה, לאט לאט לאט לאט לאט לאט לאט. ואני חייבת להגיד שלא עם כל ארבעת ההורים פלוס אחינו יש אותו קושי, יש כאלו שמקבלים יותר ופחות או מגיבים באופן שונה (אבל ארבעתם פלוס אחינו הצעירים חושבים שהם נפלאים שהם מוכנים "לקבל", אלו אנחנו שמגזימות בציפיה...לרגע אחד אף אחד מהם כולל הצעירים לא מתייחס אלינו כמו לסתם זוג רגיל) את יודעת מה הדבר היחיד שבאמת החל קצת שינוי? העובדה שהם קלטו שהם עלולים לאבד קשר איתנו בקצב הנוכחי, זה הדבר היחיד שקצת מגמיש את העמדה שלהם... ואת יודעת, אני כותבת לך את זה וחושבת על זה שאני מכירה לא מעט הומואים שחיים בארון רק מול ההורים (שיודעים) גם אחרי הרבה שנים בדיוק בגלל התגובה הזו.

 

[חיפושית78]

טוב, הנה גם אני אגיב..

הזוגה לדעתי נולדה מוצהרת, אין אצלה שום בעיה עם העניין הזה, כולם יודעים ומקבלים כבר שנים ארוכות.. אצלי הסיפור היה קצת אחר, כולם ידעו והיו בארון מפניי, לא הסתרתי כלום מעולם אך גם לא יצאתי בהצהרה - לא אמרתי את המילים המפורשות - עד שיום אחד הארון פשוט נעלם, זה קרה ביום שהקשר שלי עם הזוגה הנוכחית התחיל, זה היה כ"כ ברור שלא היה צורך ממש להגיד את המילים אך בכל זאת אמרתי - "אנחנו יחד", לא היתה שום התנגדות לעובדה שאני לסבית, ההתנגדות היתה כלפי הזוגה הספציפית, הם פשוט לא הסכימו לקבל אותה - הטרור שעברנו בתחילת הקשר הוא סיפור נוראי בפני עצמו, אבל מה שרציתי לומר הוא שגם אנחנו "מנודות" מהצד שלי עד היום (כבר 3.5 שנים), אם אני רוצה לנכוח באירוע משפחתי אני חייבת להגיע לבד ואם זה אירוע קצת פחות משפחתי - אם אני מגיעה עם הזוגה - אמא שלי מוותרת על נוכחותה, לרוב אנחנו מוותרות.. אז הנה - לפעמים התוצאה היא זהה גם כשכן מקבלים אותך כפי שאת, ובדיחות על הומואים הייתי מקבלת בחפץ לב אם זה היה בא במקום עקיצות מגעילות על הבת זוג שלי כמו "היא זקנה בשבילך" (הפער גילאים בנינו 7.5 שנים בדיוק כמו הפער בין ההורים שלי), או "מה יש לך לעשות איתה - אולי תשארי כאן?" אז לקחתי את זה לצד העוקץ בחזרה ועניתי "להזדיין אמא, אני הולכת להזדיין איתה!!!" ומאז העקיצות הפסיקו, החלטנו שזה ממש לא מעניין מה כולם חושבים, שכל אחד יחייה עם שלו! במקרים כאלה לדעתי פשוט צריך לנתק את הצד המתנגד - לחלוטין, שירגישו את ההפסד בצד שלהם, זה לא קל אבל בהחלט אפשרי, אל תחכו לעזרה מהם, כל מה שתשיגו לבד יהייה שווה הרבה יותר!! חפרתי?.. טוב הנה סיימתי.. יום נפלא!

 

[פאמקי]

איזה חפרת? כל מילה פנינה. את מרתקת!

 

[לסביאן]

יפה יפה

חיפושית , אהבתי מאוד אבל מאוד את התשובה

 

[חיפושית78]

תודה תודה ../images/Emo13.gif

 

[gallop28]

טוב, אז אם אנחנו כבר בנושא של הורים וארונות..

לספר לאבא בSMS נראה לכן בסדר? כולם מסביבי יודעים באופן רישמי מלבדו, אני כמעט בטוחה שהוא מנחש אבל... אז מה אתן אומרות ?

 

[meyrav a]

gallop

מצטערת אבל ממש לא נראה לי. הנושא מספיק חשוב מכדי לזלזל בו. תני את הכבוד לאבא. את יכולה לכתוב לו מכתב קצר ובוא אליו בצורה כזו" אבא רוצה לומר לך משהו אבל קצת קשה אז כתבתי לך מכתב. זה קצת יותר אישי ונעים . זו רק דעתי.

 

[gallop28]

את מבינה...../images/Emo4.gif

יש לי הרגשה שהוא יודע ולא רוצה שאומר לו... הוא כבר קיבל חדשות כאלה בעבר והיה במצב רוח נוראי במשך הרבה זמן. אז מפחיד אותי יותר, אני לא רוצה לעשות לו רע.. אבל אני גם לא יכולה להתקרב אליו יותר אם הוא לא יודע..