תסכולים

tonti

New member
תסכולים../images/Emo4.gif

בימים האחרונים מתן מתוסכל להחריד. מזכירה שהוא בן שנה וארבעה חודשים. הבעיה העיקרית היא שזה רק איתנו. אצל המטפלת הוא מקסים. מאושר, שמח. גם אם אני משאירה אותו נניח אצל שכנה לכמה דקות. איך שאני או עומר בסביבה הוא נהיה עצבן. אם הוא מבקש משהו ואני לא מבינה בשניה הראשונה, הוא כל כך מתעצבן שלא נשאר לי מה לעשות. כל דבר שאציע יתקבל בתגובה נזעמת. אתמול למשל, אני לא יודעת אפילו לומר מה התחיל את זה, הוא היה כל כך כעוס. היינו בחוץ, שיחקנו עם חברים. אז חזראנו הביתה כשהוא כולו בוכה והיסטרי. הצעתי כל מה שעלה בדעתי. הבכי הפסיק כשהצעתי זיתים
. הוא הכניס 4 לפה ומיד ירק אותם בעצבים. כלום לא הרגיע אותו משך הרבה זמן. עד שנכנסנו לאמבטיה. פתאום הוא הפך למישהו אחר לגמרי. לא חשוב ש-5 דקות לפני כן הצעתי אמבטיה והוא כמעט שבר לי את האף בתגובה. מה שאני מנסה להבין זה מה גורם לזה. אולי הוא פשוט מצפה ליותר מאיתנו ומרגיז אותו שאנחנו לא מבינים? נראה לי שבשבוע הבא נלך להומאופטית שלנו וננסה לגלות מה הבעיה ולפתור אותה. בינתיים אני מנסה לבנות לעצמי תמונה כמה שיותר שלמה של מה גורם למה ואיך אפשר להמנע מהתיסכולים האלה.
 

לאה_מ

New member
אם זה מנחם אותך

מאד יתכן שהוא מרגיש בטוח באהבתכם, הוא יודע שאתם תמשיכו לאהוב אותו גם אם הוא יגיב בזעם או בתסכול, ולכן "מרשה לעצמו" יותר איתכם. טוב שהוא מוציא את הרגשות שלו איתכם. תארי לעצמך שהוא היה שומר הכל בבטן... נראה לי שככל שהוא ידבר טוב יותר, יהיה קל יותר לכולכם. תעדכני אותנו בהתפתחויות, טוב?
 
../images/Emo45.gif מאד מזדהה עם מה שלאה כתבה

לבן שלי היתה תקופה (לפני מס' חודשים), שהוא היה מתחיל במין בכי עצבני ומעצבן, כמעט מרגע שלקחתי אותו מהגן ועד ההשכבה. כמובן שבגן הוא היה מקסים וחמוד כרגיל (הוא בגיל של מתן). עצבי היו כבר מרוטים, ואז אחותי האירה לי את העניין מזוית שונה: היא אמרה לי שהוא כנראה מרגיש שאני יכולה להכיל אותו עם ההתנהגות הזו, ואולי בגן הוא מרגיש פחות בטוח בקבלה האולטימטיבית (בשונה מאצל אמא). מאותו רגע השתנתה אצלי הראיה והתחושה ונעשה לי קל יותר לקבל גם את ההתנהגות הזו. האם טיול בחוץ יכול לעזור? הוצאת אנרגיה מסיבית (ריצה/משחק בכדור/בימבה וכו')? עוד משהו שגיליתי שעוזר לנו בזמנים קשים - שינוי מקום/אוירה - ללכת למשפחה, לחברים וכו'. מאחלת לכם שהתקופה הקשה תסתיים בקרוב.
 
אולי תנסי להתעלם?

אני יודעת, אני יודעת, זה לא הפורום הנכון..... ברצינות - גם לשי יש הרבה תסכולים ויש לו מן צרחה חדשה לנושאי תסכול. באופן כללי אני לא עוזרת לו הרבה ואם אני עושה משהו שמתסכל אותו ואין לי סיבה לשנות את דעתי - אני עומדת עליה בשלווה. לכל היותר אני אומרת משפטים מכילים ("אני מבינה שזה מכעיס אותך") הוא יורק על זה - הכלה עובדת עליו רק בקטע של כאב. אבל אם הוא לא לגמרי נעול על משהוא אז ברגע שהוא מבין שאני עומדת על דעתי השמש שבה ומפציעה... אגב אמבטיה - שי אתה בא לעשות אמבטיה נתקל בדרך כלל בבריחה רבתי אבל ברגע שהוא שומע את הקול של הטוש הוא מתייצב ומתחיל למחות על זה שהוא בצד הלא נכון של ה"קיר". אולי רעיון- אולי תנסי לתת לו עוד הרבה עצמאות - מעל ומעבר מה שנראה לך סביר?
 

עמית@

New member
תמרי

אני לא יודעת מה גורם לו להתנהג כך- אני מניחה שהזמן שיש לו איתכם כל כך יקר לו (והוא כבר מספיק גדול להבין מה קורה סביבו, ושלפעמים אתם בנפרד ממנו) שהוא מתעצבן ומתוסכל שלא כל פירור זמן מנוצל כמו שהוא רוצה (לא שאני חושבת שיש לו תפיסה של הזמן כמכלול- אלא אני חושבת שהוא באמת דורש מכם שתבינו אותו בשלמות) וזה גם גיל שכזה- שהדיבור עוד לא מושלם (אבל הוא כבר יודע שמתקשרים על ידי דיבור ושככה אפשר להבין- אבל הוא לא מסוגל להביע את כל מה שהמוח שלו והגוף שלו דורשים..) נשיקות לקטנטן
 
ילד אינדיגו יש לך...../images/Emo57.gif

משהו שמאפיין את הילדים האלה, שגם בני משה משתייך אליהם, זה שהם נורא מתוסכלים מהיותם תינוקות חסרי-אונים, ככל שהם גדלים ושולטים ביותר יכולות כמו דיבור, אכילה עצמאית וכדומה, כך הם נרגעים. הוא צריך לשלוט...וכשזה לא מצליח לו הוא מתעצבן. תחשבי שאלה מבוגרים קטנים שכלואיים בגוף ובמוח של תינוק. די מעצבן זה נשמע לי. אז הרבה סבלנות ואהבה, גבולות עדינים אך יציבים כמו סדר יום, וזה יעבור לו. עם משה נעזרנו בפרחי באך.
 

tonti

New member
לא מבינה מה הקשר לגבולות

כולם מדברים איתי על גבולות. מה הקשר? אני דווקא נותנת לו את שיא העצמאות שבעולם כי זה מה שנראה לי שהוא צריך. וכולם אומרים לי "בדיוק עכשיו הוא חייב גבולות, לכן הוא מתוסכל".
 

michal@gal

Active member
מנהל
כאן בדיוק נכנסים הגבולות

אל תתני לו את כל העצמאות שבעולם. תגדירי לו בדיוק עד לאן מגיעים הגבולות שלו. לדוגמא, אם הוא מבקש משהו, זה בהחלט במקום ללמד אותו שאת לא צריכה מיד לרוץ ולהביא לו, אלא הוא לפעמים צריך לחכות קצת. אם הוא עצבני, בוכה וצורח, את בהחלט יכולה להגיד לו שאת מחכה שהוא ירגע (וגם כמובן לעזור לו להרגע בעזרת חיבוק למשל או להיפך בעזרת התרחקות) לפני שאתם ממשיכים, ולא להתחיל לחפש "משהו" שירגיע אותו.
 
אני מסכימה ולא מסכימה

נכון שילד זקוק לגבולות ושחוסרם גורם לחופש מפחיד ומתסכל. אולם אני רואה את הגבולות אחרת. הגבולות, בעיני, הם המקום של ילדי לבחור בתוך מסגרת. יש לפניך זה, זה וזה. מה אתה בוחר? כך הוא מרגיש שולט, מרגיש שאין אינסוף אפשרויות עד כדי כך שאני לא יודע היכן להתחיל בכלל... וגם ניתנת אפשרות לבחור, להתלבט, כך שכל מה שלא רצוי מבחינתך ההורה, לא נצמא בכלל על שולחן הדיונים.
 
אני יודעת שקשה להבין את זה

אבל משום מה איזהשהו סדר בחיים (לא גבולות במובן של לא להיות עצמאי...אלא למשל שי שעת שינה קבועה, שעת ארוחות קבועה, סדר יום פחות או יותר קבוע, טקס אמבטיה, טקס שינה, כללים ברורים של מה מותר ומ הלא, וכדומה...בחרי המ שטוב לך) מעניק לילדים האלה בטחון. למה? לא יודעת. זה מנסיון. את מכירה אותי מספיק כדי להבין שאני לא בעד חינוך ייקה?
 
אני אנסה להסביר

תינוק כ"כ תלוי במבוגרים. זה נראה אולי נעים, אבל בעצם זה די מפחיד ואפילו מתסכל. כשיש עוגנים צפויים מראש זה נותן לו תחושת שליטה וביטחון. עשו לי אמבטיה, אז עכשו יספרו לי סיפור. ואבא מגיע עם הספר. איך ידעתי, אני ענק, אני גדול. אני יודע בדיוק מה קורה פה. מה שאני רוצה- קורה.
 
מה זה ילד אינדיגו?

את מוכנה לפרט יותר? זיו שלי בן שנה וחצי ותינוק עקשן ביותר! הוא מתעקש לעשות כמעט הכל לבד, בדרך שלו ובתיזמון שלו!!! אם משהו משלושת הדברים שציינתי לא מתקיים הוא מאוד מאוד כועס (מתאים לכל התאורים מעלה). הכי מדהים אותי, שיחד עם זאת הוא תינוק חכם, מתוק,רגוע, בעל כושר ריכוז גבוה ונשמה טובה - אף פעם לא ראיתי אותו דוחף או סוחב צעצוע מילד אחר ויש לו יכולת פיסית גבוהה (הוא גבוה וחזק לגילו). הסתירה הזו מטרידה אותי מזה זמן ואני מחפשת הסברים. יש לנו סדר יום ואני מקפידה לקיים אותי - זה מתאים גם לי! לא ברור לי הצורך בפרחי באך, במה הם אמורים לטפל? בצורך שלו בעצמאות....
 
הילדים החדשים

התיאור שלך נשמע די מתאים להגדרה. הפרטים בספר "ילדי אינדיגו" אני לא בטוחה בקשר לתיאוריה של סיבת התופעה אבל מכירה אותה מקרוב...
 

1אילת2

New member
יעבור לו.

דמי את תקופת הילדות לגלים. לפעמים יש פריחה, והתקדמות, והצלחה ולפעמים יש תקופות יותר קשות. התקופות הן ביחס ישר לגיל. אצל תינוק בן חצי שנה תקופה היא שבועיים. אצל ילד בן שנה וחצי- יכול להיות גם יותר. תמצאי מה מרגיע אותו. לפעמים חיבוק ארוך וממושך ירגיע אותו. לפעמים הסחת דעת. לפעמים להכנס איתו לחדר, לסגור את הדלת ולחכות שירגע. חשוב שאת תשארי רגועה במשך כל התקופה הזו. תשכרי שהוא לא עושה את זה בכוונה כדי להרגיז אתכם או לבדוק אתכם. להיות רגועה, להיות עם מתן. אגב, טיפול הומאופתי אלטרנטיבי לא יזיק. ייתכן שבתקופות הקשות ייקל עליו אם ישתמש ברסקיו רמדי או משהו מעין זה.
 
וואלה זה רעיון

אפשר לנסות לתת לו קצת רסקיו בשתייה ואם יש שיפור והוא שותה את זה בשמחה אז אולי לנסות פורמולה פרחי באך שמתאימה לו.
 

tonti

New member
יש לנו כמה השערות

דבר ראשון וחושב ששכחתי לומר הוא שהשבוע המטפלת היתה בחופש. מתן היה אצל מישהי שהוא לא מכיר. לכאורה לא נרשמה בעיה. איך שהוא ראה אותה הוא הלך אליה ברצון, אכל, ישן, שיחק, צחק המון. כשבאתי לקחת אותו ראיתי שטוב לו איתה. אבל היום כשהוא חזר למטפלת הוא היה ממש בעננים. הוא התנפל עליה באושר. כשבאתי בצהרים הוא היה הרבה יותר נלהב משאר השבוע. וככה הוא בדרך כלל. דבר נוסף הוא שהחלטנו היום להיות לבד. לא לפגוש חברים. והיה מעולה. עשינו בריכה, שיחקנו בבוץ. נראה לי שזה שני הדברים. גם השינוי עם המטפלת וגם הרצון שלו להיות איתי לבד בצהרים. חוץ מזה שקיבלתי על עצמי להיות טיפה יותר קשוחה עם גבולות. לא יודעת אם המילה קשוחה מתאימה אבל שדברים שחשוב לי שהוא לא יעשה להתעקש עליהם. וכבר היום הצלחתי בזה. אמרתי לא שאסור לגעת במערכת. והייתי תקיפה לשם שינוי. פעם ראשונה בחיים שהוא הקשיב לי. המדהים הוא שלא היה נראה לי שיש לו איזו בעיה עם זה. הוא פשוט הסתכל עלי בשיא הרצינות, הקשיב והלך לעיסוקיו. שיא המתיקות.
 
למעלה