תסביך סטארק של ג'יים
בכל מהלך שלושת הספרים ניתן לראות שנאה גדולה של ג'יים לאדארד בגלל שהוא שפט אותו על הרצח של אריז. הוא מזכיר את זה הרבה פעמים, שאדארד ה'אצילי' מיד חשב שהוא אשם בלי לבדוק למה ואיך, ובאיזו רשות הוא שפט אותו בכלל. בקריאה השנייה שלי של הספרים שמתי לב שלצד השנאה הזו יש הערצה מסויימת, לדעתי הוא אפילו גם קינא בסטארק. ניתן לראות את זה בהערכה שלו לרוב כמנהיג ולוחם, לעומת העובדה שהוא לא הרגיש כלום עם המוות של ג'ופרי, ועוד היה מעדיף שהוא יישאר בין המתים תמורת היד שלו חזרה. כשהוא שלח את אנשיו לתקוף את סטארק הוא אמר לו לשלוף את החרב שלו, הוא לא רצה שאדארד יהרג כמו אריז, אלא שהוא יהרוג אותו בקרב ושככה ייזכרו את זה, זה היה חשוב לו. הוא גם חושב על זה אחרי שאדארד מת, שהוא היה צריך להרוג אותו אישית, רק ככה הוא היה מרגיש טוב עם המוות של האוייב שלו. זה גורם לו להרגשה רעה על הדרך שאדארד נהרג, ואותן רגשות יש לו בנוגע למוות של רוברט, שהוא לא טיפל באוייבים שלו ונתן להם לחיות ולהיות מושפל על ידיהם (כל ההעלבות מצד רוברט + העובדה שהוא היה נשוי לאחותו, עצם הזיכרון של העיניים השופטות של סטארק). האירוע בו ניתן לראות טוב את התסביך הזה הוא בחלום שלו, שהוא אומר לאדארד שהוא לא פחד ממנו בחיים וגם לא במוות, מה שמראה על שנאה עמוקה ורצון להוכיח לאדארד שהוא לא לוקח ממנו. אבל מתברר מיד אחרי שזה לא אדארד בכלל, זה מעיד כמה הוא פזיז בנוגע לאדארד, מיד מתחמם ונעשה עצבני אפילו בחלום ומנסה להראות שהוא לא מפחד. ניתן גם ללמוד מהפרקים שלו שהוא חשב שאדארד היה בן אדם קר, כלומר גם קשוח, וג'יים רצה להראות לו שהוא לא פחות קשוח ממנו. הוא אפילו אומר את זה לקייטלין שהוא משווה בין אדארד לבראנדון, ואת בראנדון הוא משווה אליו, כלומר זה מגיע בסוף להשוואה בין ג'יים שיש בו 'דם חם' לעומת אדארד ש'מים קרים זורמים בעורקיו', אולי הקטע הזה הוא בגלל קנאה שיש לאדארד משפחה ? אולי הוא גם רצה שכל העולם יראה שיש לו אישה שאוהבת אותו ומשפחה עם ילדים חזקים ? יש לטענה הזו עוד חיזוק שהוא חוזר אל סרסי הוא אומר לה שהוא יעשה לה עוד ילדים והפעם הוא יחזיק אותם לעייני כל העולם, בלי לשמור על זה בסוד. לצד התסביך סטארק הזה של ג'יים יש לו גם ללא ספק תסביך רוברט לא קטן, שגם אותו הוא היה רוצה להרוג אישית, והיה טעם מר למוות שלו בגלל שזה לא אירע כך (תחושות דומות היו לבאלון גרייג'וי אחרי המוות של אדארד ורוברט גם למרות שהוא לא תכנון להרוג אותם אישית) . ג'יים תואר תמיד כמושלם, יפה תואר, לוחם אדיר, מצחיק וכדומה אבל תמיד שהוא היה ליד רוברט כל זה התפקשש (כפי שהיה עם העצבים שלו ליד אדארד), שרוברט דוחף אותו בטירה בדרך ל-King's landing , שבטורניר ימין המלך הקסדה נתקעה לו על הראש ונאמר לא סתם שהכי חזק שמעו את הצחוק של רוברט, וסביר להניח היו עוד הרבה מקרים מהסוג הזה שהוא ספג סוג של השפלה מרוברט, החבר הקרוב של אדארד, שעוד היה נשוי לאחותו ומירר לה את החיים, גם אותו הוא רצה להרוג אישית אבל לא הגיע לזה. עם כל האומץ שלו, את שני האנשים שהוא הכי שנא בווסטרוז, הוא לא טיפל בהם, וזה הפריע לו בעבר ועכשיו זה עדיין מפריע לו. עכשיו אין לו לאן להפנות את השנאה, או יותר מדוייק כבר אין לו סיבה להדחיק אותה ולעסוק רק בטורנירים ודברים דומים, והוא מתחיל להיות בן אדם רציני כי הוא סוף סוף הסתכל טוב על עצמו ויצא חלקית מהתסביך הזה, למרות שזה עיצב אותו וישפיע עליו עד יום מותו.
בכל מהלך שלושת הספרים ניתן לראות שנאה גדולה של ג'יים לאדארד בגלל שהוא שפט אותו על הרצח של אריז. הוא מזכיר את זה הרבה פעמים, שאדארד ה'אצילי' מיד חשב שהוא אשם בלי לבדוק למה ואיך, ובאיזו רשות הוא שפט אותו בכלל. בקריאה השנייה שלי של הספרים שמתי לב שלצד השנאה הזו יש הערצה מסויימת, לדעתי הוא אפילו גם קינא בסטארק. ניתן לראות את זה בהערכה שלו לרוב כמנהיג ולוחם, לעומת העובדה שהוא לא הרגיש כלום עם המוות של ג'ופרי, ועוד היה מעדיף שהוא יישאר בין המתים תמורת היד שלו חזרה. כשהוא שלח את אנשיו לתקוף את סטארק הוא אמר לו לשלוף את החרב שלו, הוא לא רצה שאדארד יהרג כמו אריז, אלא שהוא יהרוג אותו בקרב ושככה ייזכרו את זה, זה היה חשוב לו. הוא גם חושב על זה אחרי שאדארד מת, שהוא היה צריך להרוג אותו אישית, רק ככה הוא היה מרגיש טוב עם המוות של האוייב שלו. זה גורם לו להרגשה רעה על הדרך שאדארד נהרג, ואותן רגשות יש לו בנוגע למוות של רוברט, שהוא לא טיפל באוייבים שלו ונתן להם לחיות ולהיות מושפל על ידיהם (כל ההעלבות מצד רוברט + העובדה שהוא היה נשוי לאחותו, עצם הזיכרון של העיניים השופטות של סטארק). האירוע בו ניתן לראות טוב את התסביך הזה הוא בחלום שלו, שהוא אומר לאדארד שהוא לא פחד ממנו בחיים וגם לא במוות, מה שמראה על שנאה עמוקה ורצון להוכיח לאדארד שהוא לא לוקח ממנו. אבל מתברר מיד אחרי שזה לא אדארד בכלל, זה מעיד כמה הוא פזיז בנוגע לאדארד, מיד מתחמם ונעשה עצבני אפילו בחלום ומנסה להראות שהוא לא מפחד. ניתן גם ללמוד מהפרקים שלו שהוא חשב שאדארד היה בן אדם קר, כלומר גם קשוח, וג'יים רצה להראות לו שהוא לא פחות קשוח ממנו. הוא אפילו אומר את זה לקייטלין שהוא משווה בין אדארד לבראנדון, ואת בראנדון הוא משווה אליו, כלומר זה מגיע בסוף להשוואה בין ג'יים שיש בו 'דם חם' לעומת אדארד ש'מים קרים זורמים בעורקיו', אולי הקטע הזה הוא בגלל קנאה שיש לאדארד משפחה ? אולי הוא גם רצה שכל העולם יראה שיש לו אישה שאוהבת אותו ומשפחה עם ילדים חזקים ? יש לטענה הזו עוד חיזוק שהוא חוזר אל סרסי הוא אומר לה שהוא יעשה לה עוד ילדים והפעם הוא יחזיק אותם לעייני כל העולם, בלי לשמור על זה בסוד. לצד התסביך סטארק הזה של ג'יים יש לו גם ללא ספק תסביך רוברט לא קטן, שגם אותו הוא היה רוצה להרוג אישית, והיה טעם מר למוות שלו בגלל שזה לא אירע כך (תחושות דומות היו לבאלון גרייג'וי אחרי המוות של אדארד ורוברט גם למרות שהוא לא תכנון להרוג אותם אישית) . ג'יים תואר תמיד כמושלם, יפה תואר, לוחם אדיר, מצחיק וכדומה אבל תמיד שהוא היה ליד רוברט כל זה התפקשש (כפי שהיה עם העצבים שלו ליד אדארד), שרוברט דוחף אותו בטירה בדרך ל-King's landing , שבטורניר ימין המלך הקסדה נתקעה לו על הראש ונאמר לא סתם שהכי חזק שמעו את הצחוק של רוברט, וסביר להניח היו עוד הרבה מקרים מהסוג הזה שהוא ספג סוג של השפלה מרוברט, החבר הקרוב של אדארד, שעוד היה נשוי לאחותו ומירר לה את החיים, גם אותו הוא רצה להרוג אישית אבל לא הגיע לזה. עם כל האומץ שלו, את שני האנשים שהוא הכי שנא בווסטרוז, הוא לא טיפל בהם, וזה הפריע לו בעבר ועכשיו זה עדיין מפריע לו. עכשיו אין לו לאן להפנות את השנאה, או יותר מדוייק כבר אין לו סיבה להדחיק אותה ולעסוק רק בטורנירים ודברים דומים, והוא מתחיל להיות בן אדם רציני כי הוא סוף סוף הסתכל טוב על עצמו ויצא חלקית מהתסביך הזה, למרות שזה עיצב אותו וישפיע עליו עד יום מותו.