"תני לילד חופש"

"תני לילד חופש"

רוצה לשמוע את דעתכן על הסיטואציה הבאה: אתמול הלכתי לים עם חברה מהעבודה נפגשנו בים עם חברים שלה (שאני מכירה את רובם) וחשבתי שיהיה נחמד. אז היה מאד נחמד - לבן שלי שהשתולל בטירוף, אבל אני חזרתי גמורה. כשהגענו מכיוון שאני לא מה"חבר'ה" לא בדיוק היה לי מה להחליט לגבי מיקום והם התיישבו במקום ממש לא נוח (לא בסככה לא ליד כסאות) לא נורא מה שחשוב זה החברה הבעיה שרגע אחד לא יצא לי לשבת איתם כי הבן שלי כאמור היה נחוש בדעתו להתיש אותי. היו שם 4 בחורות ושני בחורים כולם בגילאים שלי פחות או יותר (32-37) כולם רווקים ללא ילדים למעט אחד שהוא גרוש פלוס ילדה. הוא (הגרוש) ראה אותי מתרוצצת (וגם מתעצבנת כי מה-לעשות ילד בן שנתיים וקצת רוצה לעשות בדיוק מה שאסור) ואמר לי "תני לילד חופש, שבי ותני לו להתרוצץ - לא יקרה לו כלום". אבל הילד רץ למים - מה אני אתן לו להיכנס למים ללא השגחה? הילד רצה לרוץ לכיוון הטיילת - מה אני אתן לו לרוץ לכביש? במים למשל הוא טוען שניתן לתת לילד להיכנס ולא צריך להיות לידו - הילד לא יכנס עמוק מדי. אבל עד כמה שידוע לי אפשר גם לטבוע באמבטיה (אז הילד היה כל הזמן לידי - מקסימום שנים שלושה מטרים ממני). אני פולנייה או שהוא מגזים ב"חופשיות". אני רוצה להדגיש שאני לא מסתובבת עם רצועה והילד לא כל הזמן דבוק אלי - אבל כשהוא מתרחק מדי (במים מעל לשלושה מטרים בערך ועל היבשה בערך 20 מטר או כשהוא רץ למקום אסור כמו הכביש) אני רצה אליו (בעוד שהבחור חושב שאני יכולה לשבת בשקט ולתת לילד לרוץ להיכן שהוא רוצה - כי הוא לא ממש יסתכן ובסוף יחזור אלי).
 
נראה לי שאני מסכימה איתך

תראי, בעקרון המשפט "כל מקרה לגופו" נכון גם פה- אם מדובר בכביש או במים או למעשה בכל מקום שעשוי להיות מסוכן עבור הילד והוא בגילו מן הסתם לא שם לב לזה, אני חושבת שבהחלט יש מקום לאחריות של ההורים. עם זאת, אולי במגבלות של מרחב מצומצם, ניתן לשחרר וקצת להרפות ולתת לו להסתובב לבד. לדוגמא, בפעם האחרונה שלי עם יובל בים, נתתי לה להתרחק קצת בחול בטווח הראיה (והריצה
) שלי- נכון שבחול יכולות להיות זכוכיות או סתם דברים לא טובים אחרים, אבל לקחתי את הסיכון הזה כדי לאפשר לה מרחב משלה ועצמאות. על שפת המים לא הייתי עושה דבר כזה ובוודאי שלא הייתי נותנת לה להכנס לבד לים.
 
אין דבר כזה, תני לילד חופש בים ../images/Emo70.gif

(סליחה על ההחלטיות). כשהייתי פעם אחרונה בים עם הילדים, ישבתי עם הקטנים על החול והגדולות היו במים (9 ו - 6) בערך בגובה הקרסול. כל פעם שמישהוא מהקטנים רצה משהוא והייתי צריכה לללכת 2 מטר הצידה ולהביא מהתיק, הוצאתי אותם מהמים. ים זה מסוכן, בשניות יכול לבוא גל יותר גדול או יותר סוחף וילד מאבד שיווי משקל.
 

mAmA MiSiSiPi

New member
אני איתך

ים זה לא משהו שנותנים בו חופשיות בטח לא בגיל שנתיים. יש מקומות אחרים שיותר קל לשחרר בהם , כמו ג'ימבורי למשל וגם אז אני לא ידו כל שנייה אבל עוקבת אחריו בשבע עיניים.
 

בוליפלג

New member
קודם כל אן את עושה מה שנכון לך - זה מה שקובע

ולא מה ומי אומרים אחרת. ולעניין - יש ילדים שהחופש גורם להם להגביל את עצמם באופן עצמאי, ויש כאלה שלא... את זו שמכירה את בנך - אני מניחה שאם את 'רודפת' אחריו יש לכך סיבה ממשית מעבר להיות 'פולניה'. מה שכן, יש מקרים (לא בחוף הים), בהם אנחנו (הפולניות) נוטות להיות 'צמודות' מדי. באופן אישי, אני מציעה 'תרגול' (במקום בטוח יותר מים) שמאפשר לגלות מה קורה אם... (אני גיליתי שככל שאני יותר רודפת, כך היא יותר בורחת וככל שאני משחררת, היא פחות מסתכנת ונשארת בתחום המותר). שוב - ים וקרבה לכביש הם מקומות מסוכנים במעלה ולכן לא הייתי לוקחת שום סיכון וכן נשארת 'צמודה'.
 

אילתית 2

New member
מסכימה אני איתך!

אין דבר כזה...חופשיות...בים מים או לכיוון הכביש! יש חופשיות וודאי שאני משחררת אותם ...אבל תמיד בהשגחה! וכשנכנסים למים אני תמיד איתם! וכשהם רצים ו"בורחים" אני אחריהם... פולניה...טוב אז אני פולניה...(רק חצי אבל כנראה שזה שולט עליי עם הילדים
) מעדיפה להיות פולניה זהירה מאשר לקחת סיכונים מיותרים
 

אור114

New member
את איתך !

חופש נותנים במקום חופשי מבעיות, צרות ודאגות. ים וכביש זה לא מקום לשחרר ילדים, ולשבת עם חברים ולדסקס. לא צריכים להיות צמודים מדי, אבל גם לדעת להחזיק. גם בבית אני לא משחררת מדי, תמיד לידה ובתחום העין שלי, אתמול למשל גיליתי שאני לא יכולה להשאיר את הילה במרפסת שלנו לבד, כי היא למדה לטפס על מעקה השיש ולטפס על הסורגים, ואז הדרך להסתבכות מאוד מהירה, אם אני לא בסביבה. ובכלל את צריכה לעשות מה שאת מרגישה ונוח לך. אני לא מתייחסת לאנשים כאלה שמנסים ללמד איך להתנהג.
 

doridoo

New member
וואי איזה מרגיז ../images/Emo46.gif

אותי מעצבנים נורא המשפטים האלה בנוסח "תני לו" או כל משפטי התערבות אחרים מזרים לגבי הדרך בה אני מגדלת את בני. זאת פשוט חוצפה. זה התחיל מיד אחרי שהוא נולד, כשכל מיני אנשים ברחוב חשבו שקר לו או חם לו מדי והחליטו שתפקידם להחליף את יצחק קדמן מהמועצה לשלום הילד שבמקרה לא היה באזור. קרה לי שהייתי בביקור במקום מסויים והייתי צמודה ליונתן, כי זה מה שהיה צריך לדעתי. שמעתי גם את ה"תני לו חופש" ונשארתי בשלי. בשלב מסוים הוא טיפס על כמה מדרגות שהיו שם ופתאום החליט לקפוץ, בלי ליידע אותי כמובן. בגלל שהייתי ב"היכון" תפסתי אותו ולא קרה כלום, אבל השניה שבין הקפיצה לתפיסה הייתה מפחידה, ומי שראה את זה והעיר לי קודם נבהל. לא היה צריך מילים כדי שאבין שהוא הבין שצדקתי. איך היה מרגיש אותו בחור אם חלילה חלילה היית מקשיבה לעצתו המפוקפקת ומשהו היה קורה? אין לי ספק שהזחיחות שלו הייתה מתפוגגת. צריך הרבה אחריות כדי לומר מילים כאלה, בטח לגבי ילד שאינו שלך ואינך מכיר. ולגופו של עניין - אני מסכימה עם התגובות הקודמות - כביש, ים ודומיהם הם לא מקומות לתת בהם חופש. במקומות אחרים גם לי יש לפעמים דילמה עד כמה להגביל. אם יש לי ספק- אני הולכת על הצד הבטוח ונשארת צמודה. ובמקרים שאין ספק - אין בעיה להחליט להצמד או לשחרר בהתאם לסיטואציה. מדי פעם אני משתדלת לעשות חשיבה מחודשת כי הוא גדל ומתפתח ודברים משתנים.
 
חשבתי על זה הרבה

והגעתי למסקנה שאני מעדיפה ללכת לים עם אמא שלי (שהיא אם כל הפולניות). אני מעדיפה את ההערות שלה לגבי כמה אני יותר מדי קולית ולא מספיק שומרת על הילד לעומת ההערות של "תפסיקי להיות לחוצה". לפחות לאמא שלי יש ניסיון עם ילדים והיא גם עוזרת לי.
 

זאתי2

New member
../images/Emo207.gifאנשים עם עצות

אפרופו אנשים שנדחפים, אתמול הלכנו לנו בנחת מהגן הביתה (אגב, מומלץ ביותר, אם הגן לא רחוק ואם הדרך מרופדת בעצים. טיול מהנה ביותר, כמובן שהליכה של 3 דקות לוקחת 25 דקות, אבל העיקר שנהנים) מתנצ'וק, כיאה לפעוט עם מודעות גבוהה
ביקש לשים "כובע כחול". הילד מעונין להוריד את המצחייה עד העיניים. כמובן שהוא רואה, אבל אם הוא רוצה לראות משהו גבוה, הוא צריך להרים את הראש. כמובן שאני יד ביד איתו, זה לא ששלחתי אותו לבד הביתה עם סרט קשור על העיניים. אבל את האדון שהלך עם הכלב שלו מאחורינו זה מאוד הרגיז! בהתחלה הוא העיר לי, "תראי איך הכובע שלו, תסדרי לו את זה" אמרתי לו, זה בסדר, תודה.
"אבל הוא לא רואה ! תסדרי לו את הכובע! " מתנצ'וק גילה עינין בכלב שלו - אמא, הנה כלב לבן! קטן!! "נו, תראי מה הוא היה צריך לעשות בשביל לראות את הכלב. הוא בקושי רואה" "אני אומר לך, תסדרי את הכובע" "הילד יהיה פוזל!!"
לציין שהייתי מה זה נחמדה, אמרתי לו אדוני אל תדאג, כל הכבוד על הדאגה, אתה משהו ,איזו תשומת לב, אנחנו נעקוב אחרי המצב.
סתם, לפעמים זה כיף להיות נחמדה. ובמחשבה שניה, אולי היום אני אאסוף אותו עם האוטו.
 

זאתי2

New member
../images/Emo207.gifאנשים עם עצות

אפרופו אנשים שנדחפים, אתמול הלכנו לנו בנחת מהגן הביתה (אגב, מומלץ ביותר, אם הגן לא רחוק ואם הדרך מרופדת בעצים. טיול מהנה ביותר, כמובן שהליכה של 3 דקות לוקחת 25 דקות, אבל העיקר שנהנים) מתנצ'וק, כיאה לפעוט עם מודעות גבוהה
ביקש לשים "כובע כחול". הילד מעונין להוריד את המצחייה עד העיניים. כמובן שהוא רואה, אבל אם הוא רוצה לראות משהו גבוה, הוא צריך להרים את הראש. כמובן שאני יד ביד איתו, זה לא ששלחתי אותו לבד הביתה עם סרט קשור על העיניים. אבל את האדון שהלך עם הכלב שלו מאחורינו זה מאוד הרגיז! בהתחלה הוא העיר לי, "תראי איך הכובע שלו, תסדרי לו את זה" אמרתי לו, זה בסדר, תודה.
"אבל הוא לא רואה ! תסדרי לו את הכובע! " מתנצ'וק גילה עינין בכלב שלו - אמא, הנה כלב לבן! קטן!! "נו, תראי מה הוא היה צריך לעשות בשביל לראות את הכלב. הוא בקושי רואה" "אני אומר לך, תסדרי את הכובע" "הילד יהיה פוזל!!"
לציין שהייתי מה זה נחמדה, אמרתי לו אדוני אל תדאג, כל הכבוד על הדאגה, אתה משהו ,איזו תשומת לב, אנחנו נעקוב אחרי המצב.
סתם, לפעמים זה כיף להיות נחמדה. ובמחשבה שניה, אולי היום אני אאסוף אותו עם האוטו.
 

mAmA MiSiSiPi

New member
שילך להעיר למ"כיות בטירונות

עבודה במשרה מלאה יש לו שם. אני נשבעת שלמ"כית שלי לא היו עיניים.
 

liat76

New member
איך אני מכירה את זה

הבן שלי הכי אוהב לשבת בעגלה עם הראש מוטה הצידה ואני כל הזמן שומעת הערות על זה ויש לי תמיד תשובה קבועה "הראש שלו לא יפול הוא מחובר לגוף"
העצה שלי אם אחרי תשובה אחת הם ממשיכים פשוט להתעלם
 

UmaGuza

New member
גם אני מסכימה איתך

יש הבדל בין "לתת חופש" לבין חוסר אחריות. גם לי קרה לא מזמן מקרה דומה, הלכתי לגינה עם חברה והבת שלה בת שנה וחצי ושם פגשנו עוד כמה שכנות שלה עם ילדים בגילאי שנתיים-חמש. כל הילדים (כולל בת השנה וחצי) התרוצצו חופשי, גם מחוץ לטווח הראיה של האמהות, והאמהות ישבו על שמיכות ודיברו ביניהן, בכלל לא הסתכלו על הילדים, כשאחת לכמה זמן מישהי שואלת בחצי בהלה "איפה X? מישהו רואה אותה?"... בעיני זה בלתי נתפס לתת לילדים בגילאים כאלה לצאת מטווח ראיה, אז נכון שזה ליד הבית, אבל גם ליד הבית אפשר לרוץ לכביש, וגם ליד הבית יכולים לעבור אנשים לא כל כך נחמדים ו"לאסוף" ילד אבוד . אז כן, אני לגמרי איתך, עדיף להשגיח מאשר להצטער אח"כ.
 

ayala26

New member
הוא לא מגזים בחופשיות

פשוט אין לו ילדים מזכיר לי משהו שקרה לי היום- עלינו לאוטובוס ודנזל מעדיף לשבת לבד אז אני מחפשת תמיד זוג כסאות פנויים. במושב האחרון היו ארבעה מושבים - אחד תפוס - אחד ריק - אחד תפוס - אחד ריק. חשבתי לתומי שאם אבקש לשבת אחד מהגברים יזוז ימינה או שמאלה כדי ששני הריקים יהיו אחד לשני... דנזל ישר רץ לפינה. האיש עזר לו לעלות וזהו לא זז. שאלתי אותו בנימוס אם גם אני יכולה לשבת. אז הוא אמר, כן שם והצביע על מושב בשורה שלפני... עם הגב לבן שלי?! אמרתי לו שאני רוצה לשבת ליד הבן שלי ולא לפניו ובטח לא להפנות לו את הגב אז הוא אמר "תפסיקי להתנהג מוזר אז שבי פה" והצביע לכיסא הפנוי בצד השני שלו. טוב הבנתי אותך, אמרתי, אני מתנהגת מוזר כי אני לא רוצה שגבר זר ישב ביני לבין הבן שלי.. (כן , הדגשתי, שיתבייש בהצעה המטופשת שלו!) יש אנשים שחיים בבועה. בקשר לח'ברה בים. גם אני הייתי עם החברים לעבודה ביום גיבוש והתגבשתי יפה מאוד עם הבן שלי (חייבת לקחת אותו איתי כי אין מישהו אחר שיכול להוציא אותו מהמעון). צריך לקחת את זה בחשבון. עם הילד בים אי אפשר ממש לשבת בשקט ולנהל שיחות ארוכות. כשאת שלמה עם זה בעצמך את לא רואה ולא שומעת הצעות ייעול של אחרים, בוודאי לא כאלו שאינם הורים בעצמם.
 
למעלה