תנו צ'אנס

[המקורית rainman1]

תנו צ'אנס

אם ילד או נער או בוגר כשהדגש הוא על ילד,נפגע בראש והוא יוצא מבית חולים כשהוא מתפקד יותר מוטורית (הולך ומתפקד) ופחות מנטלית (לא זוכר הרבה ומלא עצבים), זה לא אומר שהוא צריך טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי. גם אם פסיכולוג ופסיכיאטר אמרו את זה, הם לא אלוהים והם יכולים לטעות. הבן אדם רק עכשיו יצא מבית חולים ומגיע לו צ'אנס להמשך שיקום בקהילה. הדבר הכי חשוב זה לעזור לנפגע לחזור לכמה שיותר פעילויות, לא לחנוק אותו עם יותר מדי טיפולים,לזכור שהוא רק רוצה להשתלב שוב, והכי חשוב , לזכור שהוא בן אדם שצריך להתאפס לפני שמחליטים עבורו החלטות שישפיעו על המשך חייו.שלווה ואהבה עוזרות מאוד במצב כזה. אבחונים והמלצות של אנשים זרים עם 1-4 תארים אקדמיים הם רק עצות. תואר אקדמי מכובד ככל שיהיה עדיין אינו הסמכה לאלוהות, ולכן חשוב לתת לנפגע כמה שיותר אפשרויות ביטוי והבעה, כי לתת לו פסיכולוג ו-40 דקות, כשהוא לא תמיד יכול למקד את הדברים החשובים לו, ביחוד כשהפסיכולוג מנסה לדובב אותו על סמך מחקרים קודמים שהוא למד (דעות קדומות). כמו כן, לא הוגן לשלול מהבן אדם הנפגע את האפשרות להתקדם בחיים בגלל חוות דעת של אנשים שעם כל הכבוד להשכלתם הרלוונטית, לא מחשיבים אלמנטים נוספים שמשפיעים על המצב הירוד של הבן אדם. אלמנטים נוספים שישתנו ואף יחלפו כשהבן אדם יחליף את הסביבה של השיקום לסביבתו הטבעית.

 

[איילת פ]

את צודקת

לא לומדים באוניברסיטה - כיצד לתת חום ואהבה, ולתת עצות כולנו טובים בזה. אני גם מסכימה שתואר אקדמי אינו שווה לסמכות אלוהית, אני אפילו יכולה לחשוב על מצב כזה שהתעסקות אקדמית יכולה אף להרחיק מן המציאות . אבל... כשם שמחקרים וספרים וכיוצא באלה מראים לנו את השבלוניות שבנו יש בהם גם צד מנחם: שאנחנו לא לבד .לי זה עזר הרבה בגיל ההתבגרות, למשל . כמו שאפשר ללמוד ממישהו מה כדאי לעשות, אפשר גם ללמוד מה לא כדאי לעשות!!! בכל מקרה, אני מסכימה איתך (אני לא נגד טיפול פסיכולוגי בכלל), מגיע לילד צ'אנס להמשך שיקום בקהילה והשתלבות בה תוך ניצול הידע הרלוונטי הקיים .

 

[ס מדר]

כן ולא

אף אחד לא יכול ללמד אותנו לתת חום ואהבה, זה משהו שלומדים לבד. מצד שני ברגע שבאמת למדנו את זה, אנחנו יכולים ללכת לכל מקום שליבנו חפץ ולא כל כך לפחד כי יש לנו את ההרגשה הזאת איתנו לכל מקום שאנחנו הולכים. לי אישית זה מאוד מאוד עזר, ברגעים קשים שאין לי מושג בהם איך אני ממשיכה הלאה.

 

[המקורית rainman1]

זה עוזר לפעמים אבל לא תמיד

כי זה שהולכים לטיפול ויושבים שם בלי שהוא עוזר ובטח בלי שהוא מבטיח עתיד , השמיים רק קודרים יותר. בגלל זה אני אומרת שכל אחד יכול ללכת לטיפול פסיכולוגי כשהוא מאמין שזה מה שהוא צריך ומה שיעזור לו, אבל שזאת חרב פיפיות כשמישהי פצועה וקובעים ששום דבר לא יעזור לה ומפסיקים לה את הפיזיותרפיה ואת הריפוי בעיסוק שהיא כל כך צריכה, בגלל שהיא כבר יודעת להתקדם בהליכה ולעשות דברים באמת מינימליים בבית ספר ובבית, ומשאירים אותה עם מימון ללכת לטיפול פסיכולוגי מתוך מחשבה שדיבורים על עולמה שהצטמצם, על תיסכוליה ועל נושאים שהפסיכולוג התנדב להביא, יקדמו אותה לאיזה מקום וישחררו אותה. אז זה יכול להטביע במקום להציף.

 

[איילת פ]

יקירתי

אני לא נגדך !!!(?) אגב, אם תלחצי באתר זה על סיפור אישי בראש העמוד - תוכלי לשאוב כוחות חדשים, ותתחזקי .

 

[המקורית rainman1]

יקירתי

אין לי בעיה עכשיו ואני לא צריכה להתחזק כי אני די חזקה, אני גם לא חשבתי שאת נגדי , אבל המציאות היא נגד אנשים חלשים , כנ"ל המדינה/ביטוח לאומי, וזה דבר שצריך להשתנות לדעתי

 

[המקורית rainman1]

תודה על הסימפטיה אבל

הפואנטה היא שטיפול פסיכולוגי זה לא טיפול רפואי והוא יכול לתקוע במקום אם הוא בא בלי השיקום הנחוץ באמת. מן הסתם יש כאלה שהטיפול הפסיכולוגי עוזר להם, וזה גם תלוי בסיטואציה בתזמון וכו'.להפעיל על ילד בגיל ההתבגרות מניפולציות / לשכנע אותו / להלך עליו אימים ולא להציג למטפל הישיר שלו את מגוון אפשרויות השיקום שיש, בגלל חוות דעת של רופא אחד, ובגלל המלצה של פסיכולוגית שנשענת על הרופא הלז באבחוניה, זה דבר שנעשה תוך התעלמות מהצרכים של הילד ובעצם מזכותו הדמוקרטית.גם לי אולי זה היה יכול לעזור בגיל ההתבגרות , אבל זה לא עוזר כשזה בא בתור עונש ולא בתור מתנה. זה לא עוזר כשבנוסף על הדימוי הגופני ירוד והבעיות העצומות בלימודים ובחברה, צריך להתמודד עם טיפול שבניגוד למצופה, הוא לא כל כך זורם, לא משחרר, לא אמפטי, מעלה המון דברים רעים גם ברגעים שהיה אפשר להעביר יותר בשלווה בבית, ומסתיים בחטף.המסרים שלי הם 1)שכשמישהו נפצע צריך לדאוג שיהיה מישהו שימשיך לטפל בגוף שלו 2)שכשפסיכיאטר ופסיכולוגית מחווים את דעתם על סיום אפשרויות השיקום של בן אדם, זה מעשה בלתי אחראי3)הצד המנחם לכאורה שאנחנו לא לבד הוא המוקש כאן. מי אמר שאנחנו תואמים אחד לאחד לשבלוניות של המחקרים? מי אמר שאין לנו סיכוי להצליח במקום שאלף אנשים אחרים ממחקר לא הצליחו? מי אמר שיש להם הזכות לקחת ילד שנפגע , לרשום עליו תחזיות מלומדות לכאורה ולהשאיר אותו ללא יכולת מעשית לחוות את דעתו, כי לא אומרים לו הכל והוא לכאורה רק ילד פגוע, ואם לא נעים לו, והוא מסוגל לעשות משהו, הוא יצטרך לחכות שנים עד שיגיע לבגרות שתאפשר לו להתמודד עם האפוטרופוסים והמדינה ובית המשפט, ומי אמר שזה כל כך פשוט? וזה היה ילד רגיל שנפצע לפני הרבה שנים וחשב לתומו שברגע שהוא יבריא הוא ישתחרר מבית חולים והכל ישוב להיות כפי שהיה.4)שלא משנה מה חוות הדעת, צריך לזכור שבן אדם שנפצע קשה הוא לא אסיר, ולשחרר לו את החבל, ולא לתת לאנשים אחרים לדובב אותו ולקבוע בשבילו אלא לתת לו יותר מרחב.

 

[המקורית rainman1]

אני גם לא נגד טיפול פסיכולוגי אבל

אני נגד זה שכופים על מישהו לשבת מול פסיכולוג, ועוד חושבים שעושים לו טוב, מתוך זה שחושבים מה טוב בשבילו. בכלל אני נגד לעשות למישהו דברים מתוך זה שחושבים מה טוב בשבילו, כי עם כל הכבוד לידע הרלוונטי הקיים, ויש כבוד, יש כל כך הרבה ידע שמתאים אבל למישהו אחר ויש כל כך הרבה ידע שמחקרים שיבואו בעוד כמה שנים יוכיחו את ההפך, שזה ממש לא בסדר להכריז על בן אדם כמישהו שמעכשיו אנחנו רופאים-הורים-מורים -פסיכולוגים נוביל את חייו בנתיב שנראה לנו מתאים.אני חושבת שאין בידיהם את הכלים גם אם יש להם את הידע הרלוונטי הקיים. אני חושבת שמקרה שמאוד קרוב לליבי יכול להעיד על כך: ילדה מחונת נפגעת בראש, מאבדת הכרה, מתעוררת מטושטשת אחרי חודשיים, מאבחנים אותה בטעות כמי שאיבדה המון יכולות אינטלקטואליות, שולחים אותה מבית חולים אחרי שנה עם המלצה יחידה לטיפול פסיכולוגי תומך. וכך, היא מתמודדת בקושי עם המשך הלימודים בבית ספר עם המון עזרה כשהילדים המרושעים מטבעם לא ממש עוזרים לה ואחרי שש שנים של משפט נגד חברת הביטוח כשהיא רשאית לצאת כמעט רק לבית ספר ולשיקום (טיפול פסיכולוגי) נגמר המשפט ובגלל חשש מעורך דין שיקח לעצמו את הכסף ממנים לה אפוטרופוס ל7 שנים.לפעמים, לא תמיד, טיפול פסיכולוגי זה רק דבר מתסכל, שקשה לברוח ממנו, אז צריך לשים דברים בפרופורציה ולא להתייחס לזה רק מבחינת החוויה האישית שהיא חיובית בהרבה פעמים אלא להיות מודעים גם לכל העוולות שיכולות להגרם בגלל הסמכות שלהם לתת חוות דעת שממש מחשיבים, בלי שבהכרח יהיה להן בסיס, להיות מודעים שאין כיום דלת שפתוחה לקבל את הביקורת הזאת , ולחשוב מה אפשר לעשות בשביל לפתור את זה. זאת לפחות דעתי.