תנועות בתפילה

[אביעד שר שלום]

תנועות בתפילה

יש צדיקים שאפשר לראות בתפילתם מגביהים ידיהם כלפי מעלה, כמו למשל בבית ויז'ניץ לדוגמא. חשבתי בפסוק וישמע משה ויפל על פניו (במדבר טז. ד). מביא רש"י מהמדרש, שכבר זה בידם סרחון רביעי וכו'. במחלקותו של קורח נתרשלו ידיו וכו'. ודייקתי בתיבות נתרשלו ידיו. לפי המשנה במסכת ראש השנה (כט ע"א) על הפסוק והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל (שמות יז. יא), וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה. אלא לומר לך, כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים. ואם לאו, היו נופלים. וביארו המפרשים הקשר בין כוונת לב ישראל לבין מה שמשה הגביה ידיו. וכן גם כותב במהרש"א, וזה לשונו : ולזה הראה להם ה' יתברך בתפילת משה אשר ידיו פרושות לשמים, שבכוונת לבם תליא מילתא. שאם מסתכלין למעלה לכווין לבם לשמים כמו שהרים משה ידיו, הם מתגברים. ואם לאו, דאין כוונתן לשמים למעלה, גם ידי משה נתרשלו, ונופלים ישראל ח"ו וכו'. וכעת מדוייק היטב הלשון נתרשלו ידיו. לפי שכבר זה בידם סרחון רביעי. וידי משה נופלות כשאין כוונת לבם לשמים. שיתקבלו כל תפילותינו לרצון. שנתפלל בפה את אשר בלב. ולא ח"ו אחד בפה ואחד בלב. ויתקיים אף בנו יחד לב וגל אבן (מתפילת גשם). שנגלול את לב האבן ונייחד לבנו לעבודתו ית"ש, עפ"י הכתוב והסירותי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר (יחזקאל יא. יט). חודש טוב ש'מועות ב'שורות ט'ובות.

 

[נאמן למקורות]

ויש שהקפידו בדווקא....

שלא להתנוענע אלא לעמוד באימה ויראה כעומד לפני מלך.

 

[אביעד שר שלום]

נכון.

זו מחלוקת. או לא בדיוק מחלוקת, כי אם דרך בעבודת ה'. זה לא חדש. רבי עקיבא היה מתחיל תפלתו בקרן זוית זו, ומסיימה באחרת. צדיקי בית רוז'ין ברובם היו בתוכם ובפנימיות כאש להבה. אבל הלהבה היתה פנימית. כלפי חוץ לא היו מבחינים כ"כ. ואילו יש אחרים שמתפללים ועובדים בחוסר מנוח ואתנחתא גופנית. הוא הדין לגבי התפילה עצמה. כידוע הרבי מבעלזא זצ"ל היה מתפלל מאד מאד מהר. הכרתי עוד צדיקים שנהגו כך. ואילו יש כאלו המסוגלים להתפלל שמונה עשרה מחצית השעה. וכל חד בדיליה. ואני ליישב לשון על אופניו באתי.