אהמ, צודקת
בקשר לדברים שנראים לנו הגיוניים לגמרי, ולמתבונן מהצד נראים זועתיים. סליחה שאני עדיין תקועה באסון המסוקים (קשה להתנתק, בכל זאת) אבל אני רוצה לתת דוגמא. דיברנו על זה שכשאדם אחד מת זה נורא, וזה עצוב, וזה קשה, אבל ששבעים ושלושה מתים זו סטטיסטיקה. המוות של כל כך הרבה אנשים לא נתפס, וניסינו לשים את הגבול, איפה זה עוד כמה הרוגים ואיפה זה עדיין קרוב ופוגע (שלא תבינו לא נכון, 73 זה גם קשה ועצוב ופוגע וכיו"ב). לא הצלחנו להמחיש את המספר, ותיכננו לרכז את המחזור, בן מאה וחמישים איש בערך, בחדר גדול אחד, ואז לבקש מכל הבנים לצאת. מהצד, בדיעבד, זה היה זוועתי.