את ואני נשזרים אט אט כתבשיל בקדרה על שלהבת קטנה את ואני אט אט נשזרים במחשבות במילים ומסרים כבחלום מתוק, פרפרים מרחפים מעל ראשך פרחים שזורים בתוך גופך וכולי אושר מטוב לבך עיצמי עינייך אל מול החמה נועי בקצב הסחרחרה ויין אהבה השקיני ואשקך.
שנוגעות שפתייך בשפתיי ולבי נרעד קמעה ומילים נעמדות כך ממתינות והאהבה תכסה את הדממה. ושוב שוצפות הן ברוך על לחייך מלטפות, קושרות ידינו יחדיו הזיות בראשינו עוטפות.
רסיסים של אהבה כטללים עוטפים בחמדה פרחי אושר הצומחים בצידי הדרך בה הולכים אתה ואני בעיניים מעורפלות ובלחי סמוקה, מגלים בצעדים מהוססים את חדוות התשוקה. יודע אתה כי לבי מפרפר וידיי ברטט אוחזות את כמיהתך המושטת לגלות הזיות חדשות מתוך עולמנו הנגלה, המופלא.
די לי במצמוץ קל בעינייך ואבין, די לי ברטט קל בשפתייך ואבחין. זר לא יבין זאת ולא ידע, הוא פשוט מסתכל בעין לא רגישה, רואה בזוית הלא מתאימה את האישה הנכונה !
שמור לי מקום בלבך גם אם הולכת אני. אישה של חלומות עפה אל התשוקות. שמור לי פינה אצלך לאחוז בך כשאבוא, לחבק את הזמן שנותר, את הזמן שנחווה ביחד. אישה של חלומות. בעינייך , הניצוץ שלי שלא כבה עדיין בשבילך אני זכרון של אהבה.
היא חולמת אותי בתפילה ואני חולם אותה באפלה מעגל קסמים שאין לו סוף כספינה רחוקה מהחוף וכל שנותר הוא לחלום לרצות ולהתאוות ואם משהו יכול להתהוות זה יקרה אולי בחלומות....
נווד הולך לו בדרכים צמא ורעב, לפניו זיפים. אך לבו מלא ערגה ושירה לצועניה ופרח בשערה. נווד בדרכים, מלא באהבה כולו געגוע, ערגה ותשוקה. וצועניה ממתינה בלבוש חוה את שפתיו על שפתיה היא מדמה. ולו את הצועניה, מי יתנני נדוד....