תמר ואמנון

תמר ואמנון

אמרתַ שאתה אוהב. לא ידעתי שאתה קורא כך לתשוקה פיזרת למרגלותיי פיתיונות של כאב לא סיפרתַ שנפשך בגופי חוֹשקה ואני? אנא אוליך את חרפתי? עת ידיך גזלוני מכל טיפת תום איכה אחזיר את תקוותי? כשגופך בועל אותי היום ולצעוק אין בי כוח אנחותיי נשאבות מגרוני ביתקת רוחי ומאסת בזויה הותרת אותי שורטת לוח ליבך בציפורניי הוּגס ליבך בדמותי אינך מביט בעיניי נבגדת נשמתי אחי אמנון, נבלת בגני ופשעת באחותך תמר רק מילה אחת ואני..... אך עתה נגזל המחר.
 
למעלה