תמרורים ../images/Emo73.gif
יוצאת לדרך, נוסעת את הק"מ הרבים לעבודה, מפנה ראשי לשניה לצד ימין, לשמש, קורצת לה, כל יום אני קובעת איתה פגישה, היא אף פעם לא מבריזה ובשעה כ"כ מוקדמת, בשעת הזריחה, היא פשוט מדהימה, עגולה, אדומה, סקסית ותמיד כ"כ מפרגנת. מסתכלת לשניה לנתיב הנגדי, קורצת גם לו וקובעת איתו פגישה לאחה"צ, הוא לא כ"כ לבבי, קצת קשוח, נאנח מעומס העבודה שלפניו. המוסיקה מתנגנת לה, כל פעם משתנה, שיר רומנטי, שיר שמח, שיר קפיצי, שיר שמזכיר סיפור שהיה, שיר עצוב, דיסק שהכנת לי, שירים שיוצרים אווירה, עדכוני תנועה בודדים, כי בשעות כאלו הכל די שלו, נעים, רגוע, כמו השקט שלפני הסערה. לוחצת על דוושת התאוצה, הספידומטר מזהיר, להרגע! כן, כמו בחיים, לפעמים לוחצת חזק מידי וכששמה לב, מרפה, מגיעה למהירות הרצויה. דרך מהירה, ללא רמזורים, רק מחלפים וקבוצת תמרורים ובדרך, הם תמיד שם, מורים לי דרכי חיים, מעלים נשכחות, מזכירים חלומות, מזהירים, מחייכים, מחלקים הוראות אבל נשארים חברים אמיתיים. בצד שמאל יש את ההוא, שמזהיר מידי פעם, שאסור לעשות פרסה, אלא אם כן אני רכב הצלה, ולפעמים אני על תקן של כוח הצלה, אבל היום לא, היום זה עוד יום רגיל כזה, של עבודה, אז אסור פרסה וזה כאילו אומר, לא לחזור לאחור, לא לחזור לשיגרה, להמשיך להגשים פנטזיות חבויות, כאלו שמצריכות תעוזה ותשוקה והרבה דמיון, לוותר על השחור והלבן של הכביש מתחתיי, אולי זה יותר בטוח, מוכר, אך שאר הגוונים כ"כ חיוניים כי אין סיכוי לכלום בלי צבעים וסיכונים. מחלף ועוד מחלף, ובכניסה אליו ניצב ההוא, שאומר התמזגות כביש עם דרך מהירה, זה תמיד מזכיר לי את ההשתלבות של שנינו, לכדי מסלול אחד. תמיד חוזרים, משתלבים, מתמזגים. ותמרור, שמזהיר שהדרך נעשית צרה יותר, משלושה נתיבים יישארו שניים וזה קורה, כשהנתיבים רבים יותר, אך לפתע מצטמצמים וההצטמצמות הזו דווקא די נעימה, תוחמת, לא מלחיצה, מקרבת יותר, לא מרחיקה, אך לאורך זמן, כשמתחיל להיות צפוף, מחניק ודחוק, יש עוד נתיבים, הכביש נפתח ליותר, מתפשט לעוד נתיבי תחבורה, אך באופן משונה, שם צריך להוריד מהירות, אולי כי גם מישהו חכם שם יודע, שכשיש המון דרכים, אפשר להתנפץ יותר לרסיסים. ובצד הדרך הרבה ירוק, מחפשת מידי פעם פינות חבויות כדי, שנוכל להטביע שם את עצמנו, כך, שהדרך תהיה מלאת זכרונות מרטיטי נקיקים, כדי שהעצים הרבים בצד ייראו כמביטים בי בביישנות, חולפת על הכביש , מלטפים אותי בחיוך נבוך משהו, שאומר שהם יודעים לשמור סודות והחיוך על פניי יימרח ושהנהגים עם הפרצופים העייפים יביטו ויתהו איך אפשר כך לחייך בשעה כה מוקדמת ובוודאי יסתכלו עליי כעל תמהונית מסוחררת. ותמרור האין כניסה, אדום לבן, קשוח, שכ"כ מיותר בדרכים מהירות אך נמצא שם לעיתים, באופן זמני כשיש עבודות בדרך ורק לרכבים מורשים מותר להיכנס ולצאת ואני לא משאית, אני רק רכב קטן מבין כ"כ רבים, אז למרות כל הפתיחות, הנסיונות, הרצונות והתשוקות אולי לפעמים כדאי להקשיב ופשוט לא להיכנס כשיש שלט כזה קשוח, שמזהיר ולא מוכן להתווכח. ותמרורים כאלו, שמזהירים מפני עקומה חדה ימינה ועקומה חדה שמאלה וכזה שמראה שהדרך מתעקלת, מזכירים לי תנוחות שונות, עם פיתולים שונים ועם אצבעות מטיילות וחודרות שמתעקשות לגלות תגליות חדשות, עיקולים חדשים ופינות חבויות. ואין שם צמתים ואין שם מחסומים, אפילו לא מחסומי רכבת, הרכבות דוהרות רק לצידי הדרך ואני ממשיכה לדהור בנתיבים מהירים שגם הם ללא מחסומים אולי רק מעטים. והייתי רוצה- שתהיה לצדי בקילומטרים האלו או לפחות בקצה המסלול, או שתהיה מושב הנהג שלי, שאשב בו בנוחות, שגופי ישתלב, יתפתל ויתענג בחיקך, וכשידיי על ההגה, ידיך יהיו מוצלבות על שדיי כחגורת בטיחות מחרמנת ושפתיך יהיו כמשענת ראש שמנשקת את עורפי וכשתלחש באוזניי, יהיו לחישותיך כמו ג`י.פי.אס. משוכלל, שיידע להוביל במילותיו ליעד אחד- למרכז הרטט מגיעה, מסופקת, בוודאי אעשה מחר את אותה הדרך. רשומה זו נכתבה בעקבות השראה שקיבלתי מפוסט, שמישהו אחר כתב ונתן לי את רשותו . מצו"ב קישור לרשומה שלו , קראו ותהנו http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=923392&passok=yes הגיג על נהיגה למרחקים
יוצאת לדרך, נוסעת את הק"מ הרבים לעבודה, מפנה ראשי לשניה לצד ימין, לשמש, קורצת לה, כל יום אני קובעת איתה פגישה, היא אף פעם לא מבריזה ובשעה כ"כ מוקדמת, בשעת הזריחה, היא פשוט מדהימה, עגולה, אדומה, סקסית ותמיד כ"כ מפרגנת. מסתכלת לשניה לנתיב הנגדי, קורצת גם לו וקובעת איתו פגישה לאחה"צ, הוא לא כ"כ לבבי, קצת קשוח, נאנח מעומס העבודה שלפניו. המוסיקה מתנגנת לה, כל פעם משתנה, שיר רומנטי, שיר שמח, שיר קפיצי, שיר שמזכיר סיפור שהיה, שיר עצוב, דיסק שהכנת לי, שירים שיוצרים אווירה, עדכוני תנועה בודדים, כי בשעות כאלו הכל די שלו, נעים, רגוע, כמו השקט שלפני הסערה. לוחצת על דוושת התאוצה, הספידומטר מזהיר, להרגע! כן, כמו בחיים, לפעמים לוחצת חזק מידי וכששמה לב, מרפה, מגיעה למהירות הרצויה. דרך מהירה, ללא רמזורים, רק מחלפים וקבוצת תמרורים ובדרך, הם תמיד שם, מורים לי דרכי חיים, מעלים נשכחות, מזכירים חלומות, מזהירים, מחייכים, מחלקים הוראות אבל נשארים חברים אמיתיים. בצד שמאל יש את ההוא, שמזהיר מידי פעם, שאסור לעשות פרסה, אלא אם כן אני רכב הצלה, ולפעמים אני על תקן של כוח הצלה, אבל היום לא, היום זה עוד יום רגיל כזה, של עבודה, אז אסור פרסה וזה כאילו אומר, לא לחזור לאחור, לא לחזור לשיגרה, להמשיך להגשים פנטזיות חבויות, כאלו שמצריכות תעוזה ותשוקה והרבה דמיון, לוותר על השחור והלבן של הכביש מתחתיי, אולי זה יותר בטוח, מוכר, אך שאר הגוונים כ"כ חיוניים כי אין סיכוי לכלום בלי צבעים וסיכונים. מחלף ועוד מחלף, ובכניסה אליו ניצב ההוא, שאומר התמזגות כביש עם דרך מהירה, זה תמיד מזכיר לי את ההשתלבות של שנינו, לכדי מסלול אחד. תמיד חוזרים, משתלבים, מתמזגים. ותמרור, שמזהיר שהדרך נעשית צרה יותר, משלושה נתיבים יישארו שניים וזה קורה, כשהנתיבים רבים יותר, אך לפתע מצטמצמים וההצטמצמות הזו דווקא די נעימה, תוחמת, לא מלחיצה, מקרבת יותר, לא מרחיקה, אך לאורך זמן, כשמתחיל להיות צפוף, מחניק ודחוק, יש עוד נתיבים, הכביש נפתח ליותר, מתפשט לעוד נתיבי תחבורה, אך באופן משונה, שם צריך להוריד מהירות, אולי כי גם מישהו חכם שם יודע, שכשיש המון דרכים, אפשר להתנפץ יותר לרסיסים. ובצד הדרך הרבה ירוק, מחפשת מידי פעם פינות חבויות כדי, שנוכל להטביע שם את עצמנו, כך, שהדרך תהיה מלאת זכרונות מרטיטי נקיקים, כדי שהעצים הרבים בצד ייראו כמביטים בי בביישנות, חולפת על הכביש , מלטפים אותי בחיוך נבוך משהו, שאומר שהם יודעים לשמור סודות והחיוך על פניי יימרח ושהנהגים עם הפרצופים העייפים יביטו ויתהו איך אפשר כך לחייך בשעה כה מוקדמת ובוודאי יסתכלו עליי כעל תמהונית מסוחררת. ותמרור האין כניסה, אדום לבן, קשוח, שכ"כ מיותר בדרכים מהירות אך נמצא שם לעיתים, באופן זמני כשיש עבודות בדרך ורק לרכבים מורשים מותר להיכנס ולצאת ואני לא משאית, אני רק רכב קטן מבין כ"כ רבים, אז למרות כל הפתיחות, הנסיונות, הרצונות והתשוקות אולי לפעמים כדאי להקשיב ופשוט לא להיכנס כשיש שלט כזה קשוח, שמזהיר ולא מוכן להתווכח. ותמרורים כאלו, שמזהירים מפני עקומה חדה ימינה ועקומה חדה שמאלה וכזה שמראה שהדרך מתעקלת, מזכירים לי תנוחות שונות, עם פיתולים שונים ועם אצבעות מטיילות וחודרות שמתעקשות לגלות תגליות חדשות, עיקולים חדשים ופינות חבויות. ואין שם צמתים ואין שם מחסומים, אפילו לא מחסומי רכבת, הרכבות דוהרות רק לצידי הדרך ואני ממשיכה לדהור בנתיבים מהירים שגם הם ללא מחסומים אולי רק מעטים. והייתי רוצה- שתהיה לצדי בקילומטרים האלו או לפחות בקצה המסלול, או שתהיה מושב הנהג שלי, שאשב בו בנוחות, שגופי ישתלב, יתפתל ויתענג בחיקך, וכשידיי על ההגה, ידיך יהיו מוצלבות על שדיי כחגורת בטיחות מחרמנת ושפתיך יהיו כמשענת ראש שמנשקת את עורפי וכשתלחש באוזניי, יהיו לחישותיך כמו ג`י.פי.אס. משוכלל, שיידע להוביל במילותיו ליעד אחד- למרכז הרטט מגיעה, מסופקת, בוודאי אעשה מחר את אותה הדרך. רשומה זו נכתבה בעקבות השראה שקיבלתי מפוסט, שמישהו אחר כתב ונתן לי את רשותו . מצו"ב קישור לרשומה שלו , קראו ותהנו http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=923392&passok=yes הגיג על נהיגה למרחקים
