תמליצו לי

[hgamal]

תמליצו לי

לא ממש מכיר וגם לא התחברתי לאמריקן בייטי. חייב לנסות משהו אחר שלהם תמליצו...

 

[מורנא007]

Aoxomoxoa

קיימת המלצה ב-allmusic http://www.allmusic.com/cg/amg.dll?p=amg&token=&sql=10:diftxqu5ldae

 

[melancholy man]

לא אתה לא...

אבל אם אתה ממש מוכרח (ושוב, אתה לא...) אז אני מסכים עם מורנא. גארסיה סליחה מראש.

 

[garcia]

תראה מלנכולי

לא רחוק היום שלבסוף תישאר כאן לבד עם קומץ אנשים או ליתר דיוק קומץ מעריצי הקינקס וסיד בארט. אחלה קומפניה יהיה לכם פה. מצטער באדי... ולבחור שפתח את השרשור, לך על Europe 72. אלבום משולש שיצא ב-1972 והצליח מאד. האלבום מתעד את מסע ההופעות של הדד באירופה ב-1972. בדיסק הכפול יש גם כמה קטעי בונוס עם קטע ראפ טוב של פיגפן בשיר Good Lovin. אני מניח שאתה תאהב את האלבום הזה.

 

[melancholy man]

תשמע גארסיה..

קודם כל, לא חייבים לשמוע שום דבר, גם לא סיד בארט ואפילו לא הקינקס, מה שכן, אם הזכרת את בארט, ממש כמו הגריטפול דד, זה סאונד ואווירה שלא מתחבר לכולם, מי ששומע ולא מתחבר זה סבבה לגמרי, אני יכול לחשוב שסיד גאון (ואל תטעו, זה בדיוק מה שהוא היה) ואתה יכול לחשוב שהוא קוקו חסר יכול יכולת לחבר לחנים שאפשר להאזין, ושנינו לא נטעה יותר מידיי, כי כל אחד שומע מהאוזן שלו ומהטעם שלו, נדמה לי שעם ה dead זה משהו דומה. הגריטפול דד הם כנראה להקת הפסיכדליה הכי חשובה שיצאה מסאן פרסיסקו, ההשפעה של ג'רי גארסיה על הסצנה הזאת, שהייתה אולי הכי חשובה באמריקה בטח בשנות השישים ואולי בכלל, היא דבר עצום, המוסיקה, מה לעשות משאירה אותי רוב הזמן אדיש, אבל זה הטעם שלי. ול hgamal שפתח את השרשור, האלבום ששמעת לא הוא לא ממש דוגמא טובה למה שדד עשו, האמת דיי ההיפך, תנסה באמת לשמוע כמה אלבומי הופעה שלהם, כמו Europe 72, שהציע גארסיה או live dead ותחליט לבד אם זה עושה לך את זה או לא.

 

[מורנא007]

בקרב להקות

גרייטפול דד מול הקינקס - ראש בראש, אני מצביע לאותה להקה כמו גרסיה. סיד בארט מול גרייטפול דד? אצלי תיקו.

 

[hgamal]

../images/Emo51.gifתודה

תודה אנשים טובים ותודה לגרסיה. אני אנסה את אחד האלבומים שגרסיה המליץ עלהם. ואני מאמין שהפעם אתפס.

 

[Aeroguy]

אני אמליץ על אלבום פחות צפוי...

ה-אלבום שגרם לי להתאהב במתים נקרא Blues For Allah, והוא משנת 1975. האלבום נפתח בקטע ענק, שילוב של שני שירים Help Is On the Way / Slipknot!, שכבר על ההתחלה משדר אווירה היפית, פולק-רוקית, עם נגיעות פאנק עדינות שפשוט הופכות את כל האווירה לנעימה בטירוף. האלבום ממשיך עם Franklin's Tower, אחד מהשירים המוכרים ביותר של הדד, שממשיך את האווירה המדוברת. הקטע King Solomon's Marbles מכניס אותנו לאווירה יותר ג'אזית, כאשר הכוכב הבלתי מעורער הוא פיל לש, הבאסיסט. האלבום ממשיך עם עוד שיר שמזוהה, אצלי לפחות, כאחד מה-קטעים הקלאסים של הדד, The Music Never Stops, שיר קליל ומקסים, עם פזמון היפי שפשוט גורם לי לחייך חיוך רחב כל פעם שאני שומע אותו. השיר משלים את עצמו עם סקסופון שנותן נגיעות במקומות המתאימים וזמרת רקע במקומות אסטרטגים. Crazy fingers הוא אולי הקטע ה-Oddball של האלבום, עם אווירה כמעט של רגאי איטי. Sage & Spirit האקוסטי, מלווה בחליל, נותן טאץ' אסתטי ויושב בצורה מצויינת כ"שקט שלפני הסערה" של האלבום. וה"סערה" המדוברת היא שיר הנושא, 12 דקות של בלוז-פולק פסיכדלי עם נגיעות מזרח-תיכוניות. השיר נפתח עם שירה הרמונית וכלי הקשה, ומתפתח לג'אם פסיכדלי נפלא, שכל כך מאפיין את הדד.

 

[Barmelai]

יש שתי להקות גרייטפול דד

זאת של אלבומי האולפן וזאת של המגה הופעות. אני מסכים פה עם כל המגיבים: ראשית עם המלנכולי, הדדז היא להקה כל כך חשובה ומשפיעה ברוק של שנות הששים שבעים עד כי (וזאת כבר מסקנה אישית) כל מי שנלהב להכיר את סצנת הרוק של שנות הפורום וחייב לעצמו את ההרכבים הגדולים ביותר של התקופה על מדפו, חייב לעצמו מספר אלבומי דד, נניח 2 אולפניים ושני הופעה. את האלבומים האלה יש ללמוד להכיר עד רמת הסרג'נט פפר, לא פחות, עד שתוכל לשיר אותם בערב שקופיות. אחרי כן תוכל להתכחש להם ולתרום אותם ליד שרה, מה שבא לך. מתערב אתך שלא יבוא לך

לגבי ההמלצה של גרסיה - אני ממליץ לאכול מכף היד שלו, אם יש מי שיודע מה טוב לשוחר דדז בכל שלב בהתפתחותו - זה הוא. לגבי בלוז לאללה, גם אני מחפש אחריו לאחר המלצות נוספות מאנשים שאני סומך עליהם בז'אנרים אחרים. ואל ההמלצה של מורנא על ה OXOMOXOA אני מצרף גם את שלי

 

[melancholy man]

אתה בטוח שאתה רוצה התערבות כזאת? ../images/Emo13.gif

אני מסכים להתערב על זה עכשיו (לא בקשר אליו...)

 

[Barmelai]

לא מתערב איתך ../images/Emo13.gif

מתערב עם הגמל

 

[מורנא007]

עוד הערה בקשר ל- Aoxomoxoa

יתכן שמי שלא מתחבר ל- אמריקן ביוטי עשוי להתחבר לאלבום שקדם לו, בגלל ש-Aoxomoxoa הוא אלבום נטול להיטים שיועד לקהל היפים חובבי ג'אמים קוליים או במילים אחרות: אלבום פחות מסחרי ויותר אומנותי.

 

[מורנא007]

Wake of the flood

עוד אלבום די נחמד של הגריטפול דד, שדודל המליץ עליו בשירשור בפורום השכן. האלבום הוא די בלוזי/פולקי אמריקאי. הערכתי היא שמי שמתחבר לפולק בלוז רוק אמריקאי יהנה מהאלבום. בנוסף לכך, בזמנו ניגנתי את האלבום באחד לפני קבלת שבת בבית הלל באוניברסיטה של איווה. התגובות לאלבום היו אוהדות, לרבים מאותם יהודים אמריקאים צעירים זה היה מפגש עם צד לא צפוי של הגייטפול דד - כאמור פולק ובלוז רוק (לעומת הפסיכדליה הדי צפויה).

 

[Mr Mustard]

למרות ההמלצות הרבות שקיבלת כאן

אני לא בטוח שהופעה משולשת זה ישר הדרך להתחיל (למרות שאם תרצה להרחיב על ההמלצה שלך גרסיה, אני אשמח). לדעתי תנסה ללכת על האלבום Workingman's Dead, האלבום שהקדים את יופי אמריקאי. האווירה היא דומה- להיטית קאונטרית יפהפייה. אחרי זה, אתה מוזמן ללכת עוד אחורה לAoxamoaoa ואז להופעות החיות (המדהימות בלי ספק).

 

[garcia]

לא סתם המלצתי על אירופה 72

כי אני חושב שאם הבחור לא יאהב את האלבום הזה אז הוא לא יאהב שום אלבום אחר של הדד למרות ההמלצות הטובות שהוא קיבל כאן בשרשור. ולך מר חרדל אני אמליץ על אלבום שאני חושב שתאהב (אם אהבת את workingman's dead) וזה אלבום הסולו הראשון של בוב וויר שנקרא Ace (זה היה הכינוי שלו גם) ויצא ב-1972. למרות שזה אלבום סולו של בוב וויר זה נחשב לאלבום של גרייטפול דד לכל דבר כי כל הלהקה מנגנת ושרה באלבום הזה אלא רק שבוב וויר שר קול מוביל לשירים שהוא הלחין (ונכתבו ע"י רוברט האנטר ובוב בארלו). יש האומרים שזה אחד האלבומים הכי טובים של הדד וממשיך את הקו של workingman's dead ו-american beuity. ואם רצית הרחבה על europe 72, קבל את ההמלצה לאלבום הכפול Hundred Year Hall שיצא לפני 12 שנה. אלבום מאד מומלץ.

 

[Mr Mustard]

תודה רבה! ייבדק בהקדם!