תמיכת בית הספר

[ילדה זהב]

תמיכת בית הספר

הלכתי לאבחון הפרעות קשב לפני חודשיים בהמלצת מעצבת התנהגות, כאשר אימי שהיא חברה שלה קבעה לי איתה פגישה בקשר לעיניין אחר. אותה אישה שזה כמובן מהתחום שלה אכן צדקה ואני ADHD שגילו רק בגיל 17.5, בכתה יב... כמובן שאני ממשיכה בטיפול אצל אותה אישה, והיא יידעה את יועצת בית ספר בתוצאות האבחון, אולם טרם הגיע הסיכום בכתב (הוא צריך להגיע בימים הקרובים..) אני מצידי לא ראיתי שום התייחסות שונה אליי והכוונה היא בתמיכה ובהקלות מסוימות שמגיעות לילדים עם הפרעת קשב. לא צריך להזכיר שכל המורים חושבים שאני סתם מזלזלת בלימודים ועושה דווקא בזה שאני מפריעה להם, והציונים של התעודה בהתאם.. במקרה, נודע לי שהיועצת כלל לא עדכנה את המורים ואני ממשיכה לסבול כי אין שום תמיכה, ואני זקוקה לתמיכה הזאת. דיברתי עם המלווה הלימודית שלי והיא אמרה שהיועצת תזמן אותי לשיחה כאשר אני אבוא עם סיכום של האבחון, ותגובתי היתה שאני מבינה שהיא צריכה אבחון אבל כבר לפני חודש וחצי היא ידעה על התוצאה, על זה שיש לי הפרעת קשב ואת זה היא כן יכלה להגיד למורים. תדמיינו לכם ילד שזקוק למשקפיים ואין לו אותם, ככה אני מרגישה, זקוקה לתמיכה ולא מקבלת אותה. כל הסיפור הארוך הזה היה בשביל לדעת מהן זכויותי ומה אני יכולה לדרוש? מה על בית ספר לעשות עכשיו שהוא יודע שאני ADHD?

 

[zivadina]

תמיכת בית הספר

שלום ילדה זהב. ככל הידוע לי, בית הספר מחויב לתת תמיכה רק כאשר יש ברשותו אבחון כתוב. האבחון הרפואי איננו מחייב את בית הספר באופן רשמי. בתיכון של בתי נתנו לה הארכות זמן במבחנים, אבל לקראת בחינות הבגרות היא הייתה חייבת לעבור אבחון דידקטי כדי לקבל את ההתאמה הזאת לבגרויות. אצל בני, למרות אבחון פסיכו-דידקטי של מאבחן של משרד החינוך, בית הספר טען שאין לו מורים להוראה מתקנת, ולכן היועצת עדכנה את המורים, אבל באופן מעשי הוא יראה תועלת מן האבחון רק במבחני בגרות ולא בעזרה לימודית. אני מקווה שהמומחיות שלנו יתפנו לענות לך.

 

[דר רבקה הלל לביאן]

תמיכה בתיכון

שלום לילדת הזהב, אהבתי את השם שבחרת אני בטוחה שאת אכן כזו ! לצערי בשלב זה - אמצע י"ב - אין הרבה עזרה שתוכלי לקבל מהמערכת מעבר להקלות שמגיעות לך בהמלצות האבחון יהיו המלצות להקלות כגון תוספת זמן במבחנים וביה"ס יצטרך להתחשב בהן אבל טענותיך בהחלט צודקות הן בקשר לזמן שעובר והן ליחס המורים ומכוון שאת נשמעת לי נערה אינטיליגנטית הייתי מציעה לך לכתוב מכתב לכל המורים המלמדים אותך עם פרוט הקשיים ותאור המצב כפי שתארת כאן ולתת לכל אחד מהם באופן אישי. במקביל הייתי מציעה שאת או הורייך תלחצו על המאבחן להזדרז במתן הדו"ח כדי שיהיה עדיין רלוונטי לשנה זו. בהצלחה רבקה

 

[ילדה זהב]

התקשרנו למרפאה שבה עשיתי את האבחון

אמרנו להם שזה דחוף כי אני ב-י'ב, והם ענו שהם מחכים לחתימה של הפסיכאטרית על הסיכום. כבר בכתה ט' עשיתי אבחון דידקטי כך שיש לי הקלות של הארכת זמן ועוד הקלות באנגלית לבגרויות. השאלה שלי יותר התמקדה בתמיכה כללית, כלומר להבין שאני לא מזלזלת ולא עושה בכוונה ושאני באמת מתקשה, להבין שלפעמים דפים נעלמים לי ואני לא מכינה שיעורי בית, להבין שקשה לי בארגון. אני זקוקה לתמיכה שלהם, להבנה שלהם. אני צריכה שיתנו לי פידבקים. נוצרה אצלי הרגשה (אצל חלק מהמורים) של זלזול וחוסר אכפתיות ויכול להיות שאני "סתם" מרגישה את זה, אבל זה ממש מציק לי כי זה יוצר אצלי תחושת אנטי עצומה כלפיהם וזה פוגע רק בי. האם הם יכולים להתחשב בי יותר? להיות יותר גמישים במצבים מסוימים? אני לא מבקשת שהם ירחמו עלי, אני רק מבקשת תמיכה.

 

[דר רבקה הלל לביאן]

לילדת הזהב

ילדה יקרה, בוודאי שהם יכולים להתחשב בך וללכת לקראתך במיוחד שמה שאת מבקשת הם הבנה תמיכה וייחס אמפטי שצריך להיות לכל תלמיד... אני יודעת שבמקומות רבים זה לא כך ובמיוחד לגבי ילדים עם צרכים מיוחדים שלא "רואים" את בעייתם ולכן הצעתי לך לגייס את עצמך ואת כוח השכנוע שלך (כי אותי שכנעת) למצוא בביה"ס אגם אחד מבין שיתמוך בך (יועצת, פסיכולוגית, מנהלת, מחנכת) מי שהכי מקשיב לך ולגייס אותם לדבר עם שאר המורים (כולל מכתב שלך כמו שהצעתי קודם) ואולי גם עם מאמרים שתוכלי להוריד מפורום זה (לפעמים הכל נגרם מחוסר ידע...) המון הצלחה רבקה

 

[ילדה זהב]

רבקה,

תודה על התגובות. כבר הורדתי מאמרים שאני אביא להם כי אני בהחלט חושבת שלאוכלוסייה בכלל ולביה"ס שלי בפרט יש חור בהשכלה בקשר ל-ADHD. אני מקווה שבמשך שבוע הבא אני אתחיל לקבל את התמיכה שמגיעה לי, כי דווקא היועצת שהיא כביכול אחראית על העברת המידע הזה למורים שלי לא עשתה את העבודה שלה כמו שצריך.. רוב תודות.

 

[דר רבקה הלל לביאן]

לנערת הזהב

ידעתי שאת בחורה רצינית הנה כבר התחלת לפעול לטובתך... בהצלחה וספרי אם זה עוזר

 

[עדו בן צבי]

אגב, גם למי שאינו ADHD לא צריך

להתייחס כאל 'עושה צרות מקצועי'. כל הגישה השלילית הזו מעידה על איכות המורים והמערכת. מורה פרטי לא יעיז להתיחס כך ללקוח. הצרה היא שבמערכת החינוך התלמיד אינו לקוח אלא מישהו שעושים לו טובה שבכלל מלמדים אותו (אם בכלל מלמדים אותו).

 

[דר רבקה הלל לביאן]

כבוד לתלמיד ולמורה

שלום עידו, כבר דיברנו בעבר בפורום זה ואני שמחה לראות שאתה מתמיד... אתה לגמרי צודק שכל תלמיד וכל אדם באשר הוא צריך לקבל יחס של כבוד, אבל שוב אתה מכליל זאת על כל המורים במערכת...ואני דווקא מכירה כמה שאינם כאלה ונמצאים שם מתוך שליחות...וכמה אחרים בתחום הפרטי שלא הייתי שולחת את ילדי ... אז נאה דורש נאה מקיים כמו שהתלמידים זכאים ליחס של כבוד כך גם המורים יום טוב רבקה

 

[עדו בן צבי]

מה הקשר?!

לא אמרתי שכל המורים הממלכתיים מתייחסים בחוסר כבוד. אמרתי שבחינוך הפרטי מתיחסים יותר בכבוד כי שם התךמיד לקוח. את מוזמנת לשלוח את ילדייך ללמוד בכל מקום שמתחשק לך, כולל במערכות שאין לי כבוד אליהן אלא רק אל חלק מעובדיהן. מהמורים שהיו לי בבתי הספר הממלכתיים יש לי הערכה אל כשלושים אחוז. זה לא מבוטל אבל זה הרבה פחות ממה שאני מאחל לבני.

 

[עדו בן צבי]

תעדכני את המורים לבד.

וגם אז, תצפי שחלק מהם יתנהגו בהתאם וחלק ישארו עם דיעות קדומות. זה כח האדם במערכת הממלכתית.

 

[zivadina]

אני שמחה להגיד לעדו שהוא טועה

אצל ילדיי, ברגע שהם אובחנו, הייתה עזרה מלאה. התלונה שלי היא, שחוץ מילד אחד שלי, בתי הספר לא יזמו ולא המליצו על אבחון של שאר הילדים, ואני זאת שהייתה צריכה ליזום את כל מהלך האבחון אצלם. אפילו, הבת שלי, שאובחנה באמצע י"א ו"לקחה את עצמה בידיים" אחרי תחילת הטיפול בריטלין, קיבלה תמיכה מעל ומעבר בבית הספר התיכון, כולל שעורים פרטיים של מורה מתנדבת במסגרת בית הספר. מן הנסיון שלי, רוב המורים כן אוהבים תלמידים, וברגע שהם רואים שהתלמיד מתאמץ ואכפתי, הם משנסים מותניים לעזור לו.

 

[ילדה זהב]

אני מסכימה עם זה שלא כל המורים ככה

אבל הם בקלות יכולים להוריד את המוטיבציה של התלמידים. ואותי בכלל מרגיז שהם (ושוב, חלק מהמורים) לא שם בשביל התלמיד, בשביל הצרכים שלו וזה לא משנה אם יש לו קשיים מסוימים או לא, אבל לצערי לתלמידי ADHD המורים הם קרש הצלה והם לוקחים חלק מאוד חשוב בלמידה של התלמיד ובתוצאה שלו אחר כך, ואני אומרת לצערי כי יש מורים שלא עושים את עבודתם נאמנה.

 

[zivadina]

המורים

בואי אספר לך כאן סיפור על בתי: עדיין בתקופה הקשה שלה (לפני אבחון וטיפול אבל עם הרבה הרבה תסכולים), היא כעסה על תלמידים שהשמיצו את המורים, ואמרה להם כך: "אתם מביישים אותי בזה שאתם אומרים שאני לא לומדת היטב בגלל המורים. אני אדם עצמאי, והלימוד שלי תלוי אך ורק בעצמי, ולא באף מבוגר." כאמור, אחרי שהאבחון אמר לה מהי הבעייה שלה, היא קיבלה החלטה להיות תלמידה טובה וש"ימות העולם". להחלטה אין קשר להורים או למורים, אלא רק לעצמה. אחרי שכל הסביבה ראתה את ההשתדלות שלה, נותר לנו רק להושיט יד במקרים בעייתיים במיוחד, וכך היה. היום בתי, שהייתה תלמידה בינונית מאוד עד אמצא י"א, הולכת לעתודה, שכידוע-מיועדת רק לתלמידים מצטיינים. ילדה זהב: אל תחכי לתמיכה והבנה מאף אחד. תמשיכי לחתור קדימה בנחישות, תבקשי עזרה, ותגידי תודה על כל מי שמושיט יד. קחי בחשבון שלא כולם יעזרו לך בלימודים, כמו בכל דבר אחר בחיים. את תראי שברגע שהמטרה ברורה לך, את תגיעי בדרכים ישרות, עוקפות או זיגזגיות, אבל תגיעי. ואני אומרת: בסוף הצב השיג את הארנב, כי היה נחוש יותר! בהצלחה.

 

[ילדה זהב]

זה לא בדיוק כך,

קודם כל זה עקרונית מעצבן אותי שהמורים (ושוב פעם, לא כולם) לא נותנים תמיכה לתלמיד במידת הצורך ושוב זה לא חשוב אם הוא ילד "רגיל" או עם קשיים. אותי מעציב ומרגיז שהבית ספר שכרגע הוא חלק מאוד אינטנסיבי לא נותן תמיכה מעבר, תמיכה רגשית. כי מן הסתם לילד יהיה יותר קל בבית ספר שהוא ירגיש אהוב וירגיש הבנה (כמו בכל מקום...) יכול להיות שמה שאני מבקשת הוא הרבה ולא אפשרי, אבל זה מה שאני רוצה ומה שאני מצפה מהבית ספר שלי לעשות, לפחות היועצת והמחנכת והמלווה הלימודית. אני הגעתי למצב ולפי המחקרים שאני עושה זה קשור לADHD שהתגלה מאוחר, שאני צריכה שיעודדו אותי, שיתנו לי פידבקים ובמקרים מסוימים שיאמינו בי כדי שגם אני אאמין בעצמי-עצוב אבל ככה זה. אני יודעת שזה ישתנה אבל כמו כל שינוי גם זה יהיה איטי. אני אומרת לעצמי שאני לא צריכה אף אחד בשביל ללמוד ולא צריכה את הטובות של בית ספר כדי להתמודד בעצמי, וכרגע זה מה שאני עושה מתמודדת לבד, אבל זה לא מספק אותי כי אני לא מצליחה להגיע לרף הציפיות שלי. יכול להיות שאני לא אגיע אליו אף פעם, עם תמיכה מבית ספר ובלי תמיכה. מחר יש לי מבחן בספרות, מבחן ענק. אני יודעת שאני אגרד את ה-60. אני מרגישה את זה, מרגישה לא מוכנה למבחן, התכוננתי אבל ממבט לאחור יכלתי להתכונן יותר. ההרגשה הזאת אוכלת אותי מבפנים ומעציבה אותי שככה זאת אני. אני רוצה להצליח כמו שאני יכולה אבל לא מצליחה. והמשפט שהכי מעצבן אותי שאומרים לי הוא שאני לא משתמשת בפונטציאל שיש לי. אני לא "משתמשת" בו כי אני לא יכולה כרגע לעשות את זה בכוחות עצמי. סליחה על האורך אבל אני פשוט ממש מתוסכלת והכתיבה פה זה אחלה דרך לפרוק..

 

[zivadina]

אולי תפרטי את הבעיות?

כלומר, אני חושבת שתרשמי את הבעיות שלך אחת לאחת במקום לבקש תמיכה, שזה משהו מאוד מעורפל. בואי תעשי כאן רשימת בעיות, ונגייס לך את המומחים שלנו כדי לענות. אני מבטיחה להשתדל שתקבלי ייעוץ מקצועי בכל תחום שתעלי, או לפחות הכוונה למישהו מקצועי.

 

[ילדה זהב]

זיוה,

קודם כל תודה על הנכונות לעזור. אמרתי כבר מה הבעיות שלי, יותר נכון הקשיים בהודעות קודמות שלי. אני מטופלת אצל מעצבת התנהגות שעוזרת לי בעיניין. במידה וזה לא יספיק אני אפנה לעזרה. כמו שאמרתי יום שלישי יש לי פגישה אצל היועצת ואז באמת יהיה אפשר לראות אם מה שצריך לעשות אכן ייעשה. במידה ולא, אני בהחלט יפעל לכך שאני כן יקבל את המגיע לי. שוב, רוב תודות, ואני אעדכן...

 

[zivadina]

ככל הידוע לי

זה שיש לך ADHD לא מבהיר לבית הספר איך לעזור לך. צריך המלצות ספציפיות. למשל, הארכת זמן במבחנים, או לתת לך לצאת להתאוורר מהשעור למספר דקות. הילדים שלי נעזרים בעיקר בריטלין. המורים לא ממש יודעים איך לעזור לילד, אם הוא לא אומר איפה קשה לו.

 

[ילדה זהב]

הבהרה נוספת

יש לי כבר הקלות במבחנים כי עשיתי אבחון דידקטי בכתה ט. נכון שכל ילד הוא אינדיוידואלי אבל יש מאפיינים שקושרים את כולם יחד למי שיש הפרעת קשב, ולא צריך להיות חכמים גדולים. בשיחה עם היועצת אני מתכוונת להגיד לה ה-כ-ל. ואם זה לא היה ברור, אז עד עכשיו לא ממש היתה לי את האפשרות להגיד לה את זה כי כל פעם שביקשתי שיחה "נפנפו" אותי וזה לא קרה...ואני לא ממש חשבתי על לכתוב מכתב...

 

[zivadina]

לכתוב זה טוב! (וגם חרוז)

בכתיבה את יכולה להעלות את כל הנושאים שמציקים לך, ואחר כך לסדר אותם בסדר הגיוני. אם תעשי מזה מכתב יפה, יהיה ברור ליועצת, שבמידה שלא תקבלי מענה, ניתן לשלוח את המכתב לכל מיני אנשים חשובים...