תפוז קומפקטי
New member
תמיכה מישהו?../images/Emo10.gif
אני יוצאת ממגמת מחול וזה סופי. הצטרפתי למגמה בכיתה ט',כשכל הבנות התחילו שם שנתיים לפני בכיתה ז'.המורים לא חיבבו אותי,המורה לג'אז לא הפסיק להשפיל אותי ואף אחד לא האמין בי-כי רקדתי נורא ואיום ולא סתם(אין לי רקע לפני המגמה).לא רצו אותי שם,ולא היה לי הכי נעים.השלמתי שיעורים עם שתי שכבות מתחתי שנתיים,בט' ובי'.הייתי עושה שלושה שיעורים בזה אחר זה רק כדי להשתפר. התנאי לנוכחות שלי במגמה הזאת היה שאני אעבור קורס קיץ ואמשיך להשלים שיעורים עד השיעור הפתוח של כיתה י'-שאז יקבעו מה קורה איתי.אז לא הייתה לי יותר מידי ברירה,ועשיתי קורס קיץ עם בנות שקטנות ממני בשנתיים ויותר.השלמתי שיעורים גם בשליש הראשון של כיתה י',לפני ההחלטה,אפילו שהייתי עמוסה ולא יכולתי לסבול את הצחוקים של הבנות מהשכבות מתחתיי(הן צחקו עלי כמובן,אלא מה..).אחרי השיעור הפתוח של כיתה י' סוף סוף התחילו טיפונת להאמין בי.אמרו לי שיופי וכל הכבוד וכל השיט הזה,אני פייטרית ואני משיגה מה שאני רוצה בסופו של דבר.ברגע שאני ארגיש שאני לא יכולה יותר-אני מוזמנת להגיד ולפרוש. הייתי כ"כ מאושרת מזה שלא היה אכפת לי להמשיך ולהשלים שיעורים עם השכבות הנמוכות יותר.המשכתי עד שהעומס של י' התחיל להכביד,והפסקתי. השנה לא השלמתי שיעורים בכלל.למי יש זמן לנשום בי"א?ושוב אני רואה שלי לוקח מיליון שנה להצליח דברים שלבנות אחרות לוקח פחות זמן.ושוב יש פער ברמה.והפעם אף אחד לא אומר כלום,כי הפער הרבה הרבה יותר קטן ואני מצליחה בסופו של דבר 99% מהדברים. עם הזמן במהלך השנה הזאת הלכתי וקרסתי יותר ויותר.הוסיפו לי בנוסף ליום רביעי שבו אני מסיימת ב8 בערב את היום-לסיים ב8 וחצי(זה כנראה סודר ואני אסיים ב6 וחצי,אבל דחפו שם שעה וחצי של תולדות המחול לרווח של ההפסקה בין השיעורים).במגמה הזאת יקראו לי לחזרות אפילו ביום שבת אם ייצטרכו אותי-ולאף אחד לא יהיה ממש אכפת מה יש לי להגיד על זה.ביום שישי נשארנו שם עד 3 וחצי. הגעתי למצב שהפסקתי ללמוד לגמרי.אני רובצת פה על המחשב גם כשאין לי אף אחד לדבר איתו במסנג'ר ושום דבר נוסף להגיב או לנהל פה בפורומים.אני פשוט רובצת ולא עושה כלום.העיקר לא ללמוד.. אם לא מחשב אז טלויזיה.אז שינה.אז סתם לסוע לת"א לפגוש חברות חיילות שלי. העיקר לא ללמוד. ואיך יועצת ביה"ס אמרה לי?אינטלקטואלית אני יכולה הכל.כל השנים האלה הייתי ילדת מאיות.לאן כל זה נעלם פתאום?כ"כ הרבה חיסורים,מבחנים שלא ניגשתי אליהם כי לא ידעתי את החומר,פרויקטים (כמו זה המקולל באנגלית) שהייתי צריכה להגיש כבר לפני חודשיים ולא הגשתי.ולא כי אני לא יכולה.כי לא למדתי.כי לא יכולתי. רק המחשבה על לימודים מתסכלת אותי בשעה שאני נחה מהמגמה ונושמת קצת אוויר במקום ללמוד. אז יש סדנא של ריקוד רוסי ואני משתתפת בה.והכריאוגרף ואבא שלו מתנהגים לבנות שלא מבינות כמו אל סתומות.לא יודעת מה איתן,אבל בי זה פוגע.בעיקר כי אני זו שהכי פחות מבינה,ויוצא שאני נתקלת בתגובות מגעילות הכי הרבה מכולן.אולי אני סתם דרמטית,לא יודעת. ביום חמישי יצאתי על אמא שלי ופרקתי עליה תסכולים.אמרתי לה שאני לא עומדת בזה,והיא ואבא סוף סוף גילו חדשות שהם לא ידעו קודם(כי אני לא משתפת אותם בכלום,הם קרציות אמיתיות..)-הבת שלהם הפסיקה ללמוד. אז אבא פנה לרכזת ואמא ליועצת,והיועצת ניהלה איתי שיחה.לפרוש מאחת המגמות. במד"ח אני יותר מצליחה ומחול אני יותר אוהבת.מי יפרוש בכלל?אני אאבד ככה סתם 5 יחידות מתעודת הבגרות שלי?ולא.אין מגמות אחרות.אין אופציות אחרות.לגיאוגרפיה אני אלך?לגיאוגרפיה?הייתי במגמה הזאת שנה שעברה.עם כמה שקל להשיג שם 100-אני מעדיפה להתאבד ולא להכנס לשיעור הזה.הוא מחרפן אותי.אני לא יכולה לשבת שם 45 דקות מבלי להשתגע.כימיה?שנה הלכה לי ברגל.ככה גם ביולוגיה..ספרות?לא קיימת.למה?כי אצלנו בשכבה אף אחד כמעט לא רוצה ספרות.צרפתית?אותו הדבר בדיוק.חדר כושר?למי יש עצבים לזה?גם ככה יש בזה הרבה מקצועות ואני הכי שונאת בעולם חינוך גופני.פויה.אם זה לא מחול אז בכלל לא.תנו לי תעודת בגרות,מצדי שתחשב לא מוגברת על פי מספר היחידות.אני רוצה את ה100 שלי ברוב המקצועות בחזרה.וגם את ה90 במקרה ולא קיבלתי 100. ולמרות שהיו לי מאיות באנטומיה,פסיכולוגיה..למרות שיש לי 96 בתנ"ך..אני לא יכולה יותר להגיע לציונים כאלה כי אני קורסת ואין לי יותר כוחות. אני מורידה מהמערכת שלי עכשיו בסביבות ה14 שעות.אני חייבת להצליח ככה. והחברות שלי,גם כן מעודדות.הן בטוחות שאני לא אצליח גם אם אני אצא כי "את תשבי כל היום על הפורומים שלך"..אני בטוחה שאני אשב כאן מלא,אבל יהיה לי גם זמן ללמוד. ויש כ"כ הרבה למה לא. נלחמתי בשביל זה,אני אוהבת את זה. ושיקולים מטומטמים כמו "לאן יילכו כל השרירים והגמישות?" שמטרידים אותי(כי בתכלס קרעתי את התחת בשביל כל ההישגים שהשגתי) ולחזור עכשיו לשיעורי חנ"ג,שזה הדבר שאני הכי שונאת בעולם. ולהרגיש מטומטמת שלא יכולתי להתמודד עם כל כך הרבה דברים.להרגיש סתומה על זה שהתעודה שלי פתאום לא תחשב למוגברת. זה כנראה כבר לא כל כך בטוח.למרות שהחלטתי בכאב גדול שדי,כדאי לי לעזוב.הסיכויים שלי להצליח במגמה הזאת הם בסימן שאלה גדול,ואולי אין טעם להרוס את עצמי ככה לשווא.יש לי שיחה עם הרכזת ב9 וחצי הערב.היא בטח תגיד לי שוב שנשים את הקלפים על השולחן,אני לא הכי מוכשרת.אבל עברתי דרך ארוכה כדי להשיג את כל זה וחבל שאני אפרוש.ואני אגיד שהחלטתי כבר,וזה בטוח,למרות שאני כ"כ אשנא את עצמי על הפרישה עכשיו.אני לא יכולה להתמודד עם כל זה יותר,פשוט לא יכולה
מצטערת על החפירה,אני צריכה תמיכה
אני יוצאת ממגמת מחול וזה סופי. הצטרפתי למגמה בכיתה ט',כשכל הבנות התחילו שם שנתיים לפני בכיתה ז'.המורים לא חיבבו אותי,המורה לג'אז לא הפסיק להשפיל אותי ואף אחד לא האמין בי-כי רקדתי נורא ואיום ולא סתם(אין לי רקע לפני המגמה).לא רצו אותי שם,ולא היה לי הכי נעים.השלמתי שיעורים עם שתי שכבות מתחתי שנתיים,בט' ובי'.הייתי עושה שלושה שיעורים בזה אחר זה רק כדי להשתפר. התנאי לנוכחות שלי במגמה הזאת היה שאני אעבור קורס קיץ ואמשיך להשלים שיעורים עד השיעור הפתוח של כיתה י'-שאז יקבעו מה קורה איתי.אז לא הייתה לי יותר מידי ברירה,ועשיתי קורס קיץ עם בנות שקטנות ממני בשנתיים ויותר.השלמתי שיעורים גם בשליש הראשון של כיתה י',לפני ההחלטה,אפילו שהייתי עמוסה ולא יכולתי לסבול את הצחוקים של הבנות מהשכבות מתחתיי(הן צחקו עלי כמובן,אלא מה..).אחרי השיעור הפתוח של כיתה י' סוף סוף התחילו טיפונת להאמין בי.אמרו לי שיופי וכל הכבוד וכל השיט הזה,אני פייטרית ואני משיגה מה שאני רוצה בסופו של דבר.ברגע שאני ארגיש שאני לא יכולה יותר-אני מוזמנת להגיד ולפרוש. הייתי כ"כ מאושרת מזה שלא היה אכפת לי להמשיך ולהשלים שיעורים עם השכבות הנמוכות יותר.המשכתי עד שהעומס של י' התחיל להכביד,והפסקתי. השנה לא השלמתי שיעורים בכלל.למי יש זמן לנשום בי"א?ושוב אני רואה שלי לוקח מיליון שנה להצליח דברים שלבנות אחרות לוקח פחות זמן.ושוב יש פער ברמה.והפעם אף אחד לא אומר כלום,כי הפער הרבה הרבה יותר קטן ואני מצליחה בסופו של דבר 99% מהדברים. עם הזמן במהלך השנה הזאת הלכתי וקרסתי יותר ויותר.הוסיפו לי בנוסף ליום רביעי שבו אני מסיימת ב8 בערב את היום-לסיים ב8 וחצי(זה כנראה סודר ואני אסיים ב6 וחצי,אבל דחפו שם שעה וחצי של תולדות המחול לרווח של ההפסקה בין השיעורים).במגמה הזאת יקראו לי לחזרות אפילו ביום שבת אם ייצטרכו אותי-ולאף אחד לא יהיה ממש אכפת מה יש לי להגיד על זה.ביום שישי נשארנו שם עד 3 וחצי. הגעתי למצב שהפסקתי ללמוד לגמרי.אני רובצת פה על המחשב גם כשאין לי אף אחד לדבר איתו במסנג'ר ושום דבר נוסף להגיב או לנהל פה בפורומים.אני פשוט רובצת ולא עושה כלום.העיקר לא ללמוד.. אם לא מחשב אז טלויזיה.אז שינה.אז סתם לסוע לת"א לפגוש חברות חיילות שלי. העיקר לא ללמוד. ואיך יועצת ביה"ס אמרה לי?אינטלקטואלית אני יכולה הכל.כל השנים האלה הייתי ילדת מאיות.לאן כל זה נעלם פתאום?כ"כ הרבה חיסורים,מבחנים שלא ניגשתי אליהם כי לא ידעתי את החומר,פרויקטים (כמו זה המקולל באנגלית) שהייתי צריכה להגיש כבר לפני חודשיים ולא הגשתי.ולא כי אני לא יכולה.כי לא למדתי.כי לא יכולתי. רק המחשבה על לימודים מתסכלת אותי בשעה שאני נחה מהמגמה ונושמת קצת אוויר במקום ללמוד. אז יש סדנא של ריקוד רוסי ואני משתתפת בה.והכריאוגרף ואבא שלו מתנהגים לבנות שלא מבינות כמו אל סתומות.לא יודעת מה איתן,אבל בי זה פוגע.בעיקר כי אני זו שהכי פחות מבינה,ויוצא שאני נתקלת בתגובות מגעילות הכי הרבה מכולן.אולי אני סתם דרמטית,לא יודעת. ביום חמישי יצאתי על אמא שלי ופרקתי עליה תסכולים.אמרתי לה שאני לא עומדת בזה,והיא ואבא סוף סוף גילו חדשות שהם לא ידעו קודם(כי אני לא משתפת אותם בכלום,הם קרציות אמיתיות..)-הבת שלהם הפסיקה ללמוד. אז אבא פנה לרכזת ואמא ליועצת,והיועצת ניהלה איתי שיחה.לפרוש מאחת המגמות. במד"ח אני יותר מצליחה ומחול אני יותר אוהבת.מי יפרוש בכלל?אני אאבד ככה סתם 5 יחידות מתעודת הבגרות שלי?ולא.אין מגמות אחרות.אין אופציות אחרות.לגיאוגרפיה אני אלך?לגיאוגרפיה?הייתי במגמה הזאת שנה שעברה.עם כמה שקל להשיג שם 100-אני מעדיפה להתאבד ולא להכנס לשיעור הזה.הוא מחרפן אותי.אני לא יכולה לשבת שם 45 דקות מבלי להשתגע.כימיה?שנה הלכה לי ברגל.ככה גם ביולוגיה..ספרות?לא קיימת.למה?כי אצלנו בשכבה אף אחד כמעט לא רוצה ספרות.צרפתית?אותו הדבר בדיוק.חדר כושר?למי יש עצבים לזה?גם ככה יש בזה הרבה מקצועות ואני הכי שונאת בעולם חינוך גופני.פויה.אם זה לא מחול אז בכלל לא.תנו לי תעודת בגרות,מצדי שתחשב לא מוגברת על פי מספר היחידות.אני רוצה את ה100 שלי ברוב המקצועות בחזרה.וגם את ה90 במקרה ולא קיבלתי 100. ולמרות שהיו לי מאיות באנטומיה,פסיכולוגיה..למרות שיש לי 96 בתנ"ך..אני לא יכולה יותר להגיע לציונים כאלה כי אני קורסת ואין לי יותר כוחות. אני מורידה מהמערכת שלי עכשיו בסביבות ה14 שעות.אני חייבת להצליח ככה. והחברות שלי,גם כן מעודדות.הן בטוחות שאני לא אצליח גם אם אני אצא כי "את תשבי כל היום על הפורומים שלך"..אני בטוחה שאני אשב כאן מלא,אבל יהיה לי גם זמן ללמוד. ויש כ"כ הרבה למה לא. נלחמתי בשביל זה,אני אוהבת את זה. ושיקולים מטומטמים כמו "לאן יילכו כל השרירים והגמישות?" שמטרידים אותי(כי בתכלס קרעתי את התחת בשביל כל ההישגים שהשגתי) ולחזור עכשיו לשיעורי חנ"ג,שזה הדבר שאני הכי שונאת בעולם. ולהרגיש מטומטמת שלא יכולתי להתמודד עם כל כך הרבה דברים.להרגיש סתומה על זה שהתעודה שלי פתאום לא תחשב למוגברת. זה כנראה כבר לא כל כך בטוח.למרות שהחלטתי בכאב גדול שדי,כדאי לי לעזוב.הסיכויים שלי להצליח במגמה הזאת הם בסימן שאלה גדול,ואולי אין טעם להרוס את עצמי ככה לשווא.יש לי שיחה עם הרכזת ב9 וחצי הערב.היא בטח תגיד לי שוב שנשים את הקלפים על השולחן,אני לא הכי מוכשרת.אבל עברתי דרך ארוכה כדי להשיג את כל זה וחבל שאני אפרוש.ואני אגיד שהחלטתי כבר,וזה בטוח,למרות שאני כ"כ אשנא את עצמי על הפרישה עכשיו.אני לא יכולה להתמודד עם כל זה יותר,פשוט לא יכולה
