תמיכה לתומכת?...

תמיכה לתומכת?...

שלום לכם הפנייה שלי פה נוגעת לשני מישורים. אני גרושה עם ילד בן 4, יש לי חבר קרוב מזה כ5 שנים אשר חולה בסכיזופרניה. היה מאושפז מספר פעמים בעבר ובשני האשפוזים האחרונים שלו כבר הכרתי אותו ועזרתי למשפחתו המון. לפעמים אני מקבלת את הרושם שאני האדם היחיד שהוא באמת סומך עליו, אם זה לספר לי באמת מה עובר עליו, או להקשיב לי לגבי אשפוז או לגבי לקיחת תרופות וכו'. מיותר לציין, אני משערת, שנשבר לי הלב לראות אותו סובל כ"כ. בכל פעם עד היום אחרי שהוא משתחרר מאשפוז הוא מפסיק טיפול, נשאר מאוזן תקופה מסוימת, ואחרי בין שנה לשנתיים בערך חוזר שוב לאשפוז. שאלה מספר אחת, החשובה יותר, היא איך אפשר לעזור לו ולשכנע אותו להמשיך טיפול גם כשהוא לא באשפוז? שאלה מספר שתיים, שהיא סתם התלבטות שלי (והסיבה שציינתי את הסטטוס האישי שלי), היא שיש בינינו המון רגש ואני נקרעת בין הרצון שלי לעזור לו כחברה, כי החברות בינינו מדהימה, לבין הרגשות שיש בינינו, אם כדאי לנסות להעביר את הקשר למישור הרומנטי. אני יודעת שעניין הרומנטיקה לא קשור לפורום הזה, אני יותר מתכוונת מבחינת עניין המחלה, השפעה על הבן שלי של סכיזופרן בבית, ובכלל לבנות זוגיות עם אדם לא יציב....
 
שלום לך.אתייחס לשאלתך השנייה - ההחלטה היא

כמובן ביידייך אם כן או לא.מכיוון שאת מכירה את הבחור כל כך טוב ומלווה אותו במסירות חברית מרשימה,את אמורה גם לנתח לעצמך אילו השלכות והשפעות יהיו על חייך,חייו,חייכם וחיי בנך.את כבר יכולה להבין מדבריי שיש כאן מעגלי השפעה רבים על קשר זוגי מסוג זה בינך לבינו,והוא לא יהיה מושפע רק מבחינת שניכם - זה מול זו בלבד. עזרה חברית כה יפה שבאה מצידך ראויה לכל הערכה,אך מיקומך כידידה / חברה שעוזרת,מתחשבת,תומכת,מבינה ועוזרת לאורך חייו בביתו ובאישפוזו שונה בתכלית השינוי מרגע שתהפכי להיות בת זוגו.כעת יש בידייך וברגשותייך את "תחמושת" ההגנה הנפשית,כי פעולותייך אמפטיות ובאות מנקודת מבט בלתי תלויה ובלתי מחייבת,אך כל זה ישתנה מקצה לקצה מרגע שתחליטי לשנות את הפאזה של סוג הקשר ביניכם. לדעתי,טוב תעשי לעצמך לחפש ולמצוא אדם בריא בנפשו שתוכלי לבנות עימו קשר בריא,ואז כל מעגלי הקשר שציינתי קודם,ייבנו על בסיס בריא ולא חולני,כפי שמצפה לך במידה ותתחברי דווקא עם ידידך. להמשיך לדאוג לידידך וללוות אותו ,תוכלי גם כאשר יהיה לך קשר עם אחר,אך חייך יכולים להישתנות משמעותית ולאוו דווקא לחיוב - יחד עם הסכיזופרן. יתכן שבשל גירושייך את חשה צורך להתחבר ריגשית עם בן זוג חדש וזה טוב ,חיובי,טבעי ומומלץ,אך למה להיכנס למיטה חולה ? מקווה שתחליטי נכון עבור עכצמך. קחי אוויר,חישבי היטב על גורלך,ואז תביני היטב שהרעיון שהעלית במומחך - לא טוב,עד גרוע - עבורך. בהצלחה.
 

sharpantie

New member
בעניין לקית התרופות

זו בעיה מוכרת אצל חלק גדול מחולי הסכיזופרניה. אחרי תקופה מסוימת של לקיחת התרופות הם מרגישים טוב חוזרים לעצמם ונראה להם שהחלימו לגמרי. אז מחליטים על דעת עצמם להפסיק את התרופות ולא רחוק היום שמגיע ההתקף הבא ובעקבותיו שוב אשפוז. רוב האישפוזים החוזרים נובעים מהסיבה של הפסקת התרופות. בנוסף, יש לתרופות תופעות לוואי מאוד לא נעימות המקשות על התפקוד וגם זו סיבה שבגללה נוטים להפסיק את הטיפול. מכאן את יכולה להבין שהתמסרות מוחלטת לטיפול בחולה סכיזופרניה היא משימה קשה ומתסכלת. חשוב שתשקלי את כל הגורמים לפני שתחליטי על קשר מחייב עם הבחור.
 
לא חידשת לי לגבי התרופות

אני יודעת בדיוק למה הוא מפסיק לקחת תרופות, וגם בנוסף ישנו העניין שהוא לא מודע לכך שהוא חולה, כלומר טוען שהוא בריא וזה הכל קנוניה כלשהי (שאני לא אכנס פה למה הוא באמת חושב על כל המצב). אז שוב נשאלת השאלה איך לתמוך בו כך שלא יפסיק טיפול שוב? למרות תופעות הלוואי. למרות שהוא לא מודע למחלה.
 
שתי שאלות מאוד גדולות

חשוב שתדעי שסכיזופרניה היא מחלה שלא עוברת. יש תקופות רמיסיה, יש אפשרות עם התרופות לעצור את קצב ההתדרדרות בה ולאפשר חיים סבירים - אבל בסופו של דבר יש תהליך התדרדרות מנטלי ורגשי (לפעמים גם פיזי, אבל בעיקר בשל הזנחה ואורחות חיים, לא בשל המחלה עצמה). וחשבי על זה, אם בנאדם שנים על שנים לא ממש מבין או מקבל את העובדה שבמחלה שיש לו, הוא צריך את התרופות על בסיס קבוע; ולמרות שהיה כבר בסרט הוא מפסיק את נטילתן ומגיע להתדרדרות במצבו, בנאדם שלא מבין שכל התדרדרות כזו הגוררת אשפוז רק מאיצה את תהליך ההתדרדרות הכללי שלו - הוא לא בנאדם שאפשר לסמוך עליו שיתנהל באופן תקין בזוגיות, כמו שאי אפשר לסמוך עליו עכשיו שניהל את עצמו. כלומר קרוב לודאי שאם תכנסי למערכת יחסים איתו, את תמיד תהיי בתפקיד המבוגר האחראי בקשר: הקשר לא יהיה סימטרי ורוב העבודה המעשית והיום יומית של ההתנהלות והאחריות תהיה עליך. בא לך כזה? ובא לך שהילד שלך יהיה עד לתהליכי ההתדרדרות שלו?
 
אני נורא רוצה להיות אופטימית

ולחשוב שהגבר שאני מכירה (עוד לפני שידעתי שהוא חולה) יוכל להישאר כמו שהוא אם ימשיך בטיפול תרופתי. ממש לא בא לי שהילד שלי יעבור איתו תקופות של התדרדרות ואשפוז (הם מאוד קשורים אחד לשני ממילא), ובהחלט קשה לי לחשוב על לשאת על כתפיי את רוב העומס (אם לא כולו בתקופות מסוימות), ומן הסתם מפחיד אותי לחשוב על להביא איתו ילדים לעולם בגלל עניין התורשה. ובכל זאת... האם לא יכול להיות מצב שהוא יתמיד בטיפול מעתה ועד עולם (ויש סיכוי גדול שהוא יעשה את זה אם הוא יידע שזה תנאי שחשוב לי לקשר בינינו) והמצב לא יחמיר שוב?
 
לדאבוני

זה מסוג הדברים שאין עליהם תעודת ביטוח יכול להיות שהוא יבטיח ויקיים, יבטיח ולא יקיים ויכול להיות שגם אם יקח את התרופות באופן סדיר תחול נסיגה התרופות עוזרות, לא מרפאות. יכולתן מוגבלת.
 
למעלה